תביעת תאונת עבודה ומחלת מקצוע: מינוי מומחה רפואי

עניינו של הליך זה בשתי תביעות להכרה בפגיעה בעבודה כמחלת מיקצוע או מכח תורת המקרוטראומה שהוגשו על ידי התובע בגין תקופת עבודתו כמפקח בניה באיזור הדרום בשנים 1980 – 1985.

לנוכח מסקנות חוות הדעת, התובע הסכים לדחיית התביעה לאלרגיה ולפיכך, התביעה להכרה באלרגיה כפגיעה בעבודה נדחית ואין צורך נוסף להדרש לה. התביעה לפגיעה בעבודה בגין ניזקי שמש נדחתה על ידי הנתבע במכתבו מיום 4.11.2020 מנימוקים רפואיים ולפיהם לא קיים קשר סיבתי בין נגעי העור של התובע לבין תנאי העבודה והמחלה התפתחה על רקע תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי העבודה ועל כך הוגש העירעור שנידון בפנינו.

כאמור בהחלטה הדוחה את בקשת התובע למינוי מומחה נוסף, המומחה שלל קשר סיבתי בין הנגעים בעור לבין תנאי העבודה בהיעדר השפעה משמעותית של תנאי העבודה על התפתחות הנגעים ו/או החמרתם לנוכח תקופת העבודה הקצרה באופן יחסי לעומת החשיפה המצטברת לשמש במשך כל שנות חייו של התובע החל משנות הילדות המוקדמות ואילך וזאת לנוכח העובדה שקרטוזות סולאריות הן תוצאה של נזק מיצטבר של קרינת שמש מהלידה ועד להופעתן, כאשר לשנים הראשונות של החיים חלק חשוב ודומינאנטי יותר כאמור במענה לשאלות ההבהרה.

הנתונים האישיים של התובע לא נכללו במסגרת העובדות המוסכמות וכן לא הופנתה למומחה כל שאלה בענין זה. אשר על כן, אנו דוחים את התביעה להכרה בפגימה העורית כפגיעה בעבודה על יסוד חוות דעתו של פרופ' וולף.

...

לנוכח מסקנות חוות הדעת, התובע הסכים לדחיית התביעה לאלרגיה ולפיכך, התביעה להכרה באלרגיה כפגיעה בעבודה נדחית ואין צורך נוסף להידרש לה. התביעה לפגיעה בעבודה בגין נזקי שמש נדחתה על ידי הנתבע במכתבו מיום 4.11.2020 מנימוקים רפואיים ולפיהם לא קיים קשר סיבתי בין נגעי העור של התובע לבין תנאי העבודה והמחלה התפתחה על רקע תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי העבודה ועל כך הוגש הערעור שנדון בפנינו.

כך למשל, בענין פורמן[footnoteRef:3] נקבע באופן דומה על ידי מומחה אחר, פרופ' ארנון דב כהן כי הסיבה העיקרית להופעת קרטוזות סולריות היא חשיפה מתמשכת לקרינה אולטרה סגולית של השמש במהלך החיים ובמענה לשאלות הבהרה כשהתבקש להשיב "מדוע חשיפת התובע לשמש כמתואר בתשתית העובדתית לא גרמה או תרמה להופעת המחלה והחמרתה השיב "קרטוזות סולריות מופיעות עקב חשיפה לשמש הן במסגרת העבודה והן בשעות הפנאי. החשיפה לשמש כגורם סיכון לקרטוזות סולריות הינה משמעותית בעיקר בשנות הילדות ובגיל הצעיר. ברשומה הרפואית מצוין הופעת קרטוזות סולריות במספר מועט באופן יחסי של ביקורים. לאור האמור לעיל, אני קובע בסבירות גבוהה, שהחשיפה התעסוקתית לשמש לא רמה או תרמה להופעת המחלה ו להחמרתה". ובהמשך כשהתבקש להסביר, "האם ביצע הפרדה בין משך הזמן בו נחשף התובע לקרני השמש במסגרת העבודה, לבין משך הזמן בו נחשף התובע לשמש שלא במסגרת העבודה, בכל הקשור לתרומת החשיפה לשמש על הופעת המחלה או החמרתה? המומחה השיב כי: "לא ניתן לקבוע על סמך הרשומה הרפואית את מידת החשיפה לשמש בעבודה או בשנת (כך במקור-ס.ד.מ) הפנאי. אופי עבודתו של התובע והעובדה שקרטוזות סולריות נגרמות עקב חשיפה לשמש בגיל צעיר הינם גורמים בעלי חשיבות מכרעת בהתייחסות לקשר הסיבתי שבין החשיפה התעסוקתית והופעת קרטוזות סולריות. על פי מיטב ידיעתי, המומחיות שלי והשיפוט הרפואי שלי אני קובע שרוב הנזק נגרם עקב חשיפה לשמש שאינה קשורה לעבודה".[footnoteRef:4](ההדגשות במקור – א.ר).

לא מצאנו כי נפל פגם בחוות הדעת בהעדר התייחסויות לכל הביקורים של התובע אצל רופאי עור לרבות בשנים 1998 ו -2009.

הנתונים האישיים של התובע לא נכללו במסגרת העובדות המוסכמות וכן לא הופנתה למומחה כל שאלה בענין זה. אשר על כן, אנו דוחים את התביעה להכרה בפגימה העורית כפגיעה בעבודה על יסוד חוות דעתו של פרופ' וולף.

הרקע התובעת, שעובדת כקוסמטיקאית במשך שנים רבות, הגישה תביעה נגד החלטת הנתבע לדחות תביעה להכרה בפגיעה בצואר כתאונת עבודה או מחלת מיקצוע לפי הוראות סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995.

אשר לקשר הסיבתי בין מחלת התובעת (כאבים והגבלות בעמוד השידרה הצוארית עם הקרנה לידיים) ובין תנאי העבודה, יש למנות מומחה רפואי (אורתופד)".

...

בענייננו, לאחר שבחנו את שאלות ההבהרה מטעם התובעת ואת טענות הצדדים אנו סבורים כי יש להעביר את כל שאלות ההבהרה למומחה, למעט שאלה 1.

מקובלת עלינו טענת הנתבע שלפיה כל תיק נבחן לגופו, ואין להפנות לחוות דעת של מומחים שניתנו בעניינם של תובעים אחרים, שכן כל חוות דעת ונסיבותיה השונות.

האם נכון שלפי תיעוד רפואי מיום 30.01.2000 מצוין במפורש כי מדובר בחבלה בראשה של התובעת ולא בצווארה, כאשר לאחריה סבלה אך ורק מכאבי ראש ולא מכל סימפטום אחר? האם נכון כי כפי שמצוין בתיעוד הרפואי מיום 15.02.2000 התובעת ביצעה לאחר אותה חבלה בדיקת CT של הצוואר שאובחנה כתקינה? האם נכון שבסמוך לחבלה משנת 2000 ואף שנים לאחר מכן אין כל תיעוד רפואי הנוגע לצוואר ואף לא תלונה אחת של התובעת בגין כאבים או הגבלה בתנועות הצוואר? נוכח כל האמור לעיל, כיצד ניתן לקשור את הפגיעה בצווארה של התובעת לחבלה משנת 2000, כאשר מדובר בחבלה בראשה (במצח בהתאם לתיעוד הרפואי) כאשר אין כל תלונה הנוגעת לצוואר בהקשר של תאונה זו? אנא נמק תשובתך.

האם נוכח נתון מהותי זה של כיפוף והפעלת לחץ על הצוואר ניתן לשלול כי אופי עבודתה של התובעת גרם לפגיעה צווארית או החמיר את הפגיעה הצווארית או זירז את הפגיעה הצווארית? לסיכום הבקשה מתקבלת, למעט שאלה מס' 1 מטעם התובעת.

        רקע א.       בבסיס הבקשה עומדת תביעתו של התובע, כנגד החלטת הנתבע, מיום 23/12/18, לדחות את תביעתו להכיר בדליות ברגליים כתאונת עבודה או כמחלת מיקצוע.

התובע ערער על פסק הדין הראשון ובתאריך 22/11/20 ניתן פסק דינו של בית הדין הארצי (עב"ל 62604-02-20), בסיומו קבע:"אשר על כן, עבודתו של המערער כפועל ייצור במשך 4 שנים (בין השנים 2006-2010) מקימה תשתית עובדתית לעילת המקרוטראומה. לפיכך, התיק מוחזר לבית הדין האיזורי לצורך מינוי מומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו כעובד ייצור לבין מצבו הרפואי". בהתאם לפסק דינו של בית הארצי, מונה, ביום 1/12/20 המומחה.

בהתאם להלכה הפסוקה בתביעות מסוג זה, על המומחה לקבוע באופן וודאי אם קיים קשר סיבתי בסבירות של מעל 50%, המומחה כאמור לא ענה על השאלה ולכן יש מקום להורות על מינוי מומחה נוסף או להפנות אל המומחה שאלת הבהרה נוספת לאחר שיובהר לו שעליו להתייחס לשאלת הקשר הסיבתי בתקופה שמ- 2006 ועד ל- 2010 בלבד ולהשיב על השאלה:"האם הוא סבור כי קיים קשר סיבתי בסבירות של 50% ומעלה בין מחלת התובע לבין תקופת עבודתו בין השנים 2006 ועד 2010 ורק ככל שהמומחה סבור כי קיים קשר סיבתי רק אז הוא יוכל להתייחס לנושא ההשפעה.

...

            גם במאמרו של כב' הנשיא אדלר, נאמר כי פסילת מומחה הינה צעד חריג, שבית הדין נוקט בו בנסיבות נדירות, אשר רק בהתקיימן רשאי בית הדין להיעתר לבקשה כאמור "ואין הדבר בבחינת מעשה שבכל יום" (סטיב אדלר "מומחים יועצים רפואיים בבית הדין לעבודה" המשפט ב 199).

באשר למצב בו בית הדין מחליט להיוועץ במומחה רפואי נוסף, למרות שלא מצא טעם לפסול את המומחה הרפואי שמונה, נמנו במאמר האמור מספר סיבות, וביניהן כאשר "בית הדין רואה לנכון לשמוע השקפה רפואית אחרת בנושא השנוי במחלוקת במדע הרפואה". במקרה שלפנינו, ולאחר שעיינו בחוות דעתו של המומחה, בבקשה, בתגובה ובהתייחסות, הגענו לכלל מסקנה כי אין מנוס אלא למנות מומחה נוסף בתיק.

        רקע א.       בבסיס הבקשה עומדת תביעתו של התובע, כנגד החלטת הנתבע, מיום 23/12/18, לדחות את תביעתו להכיר בדליות ברגליים כתאונת עבודה או כמחלת מיקצוע.

התובע ערער על פסק הדין הראשון ובתאריך 22/11/20 ניתן פסק דינו של בית הדין הארצי (עב"ל 62604-02-20), בסיומו קבע:"אשר על כן, עבודתו של המערער כפועל ייצור במשך 4 שנים (בין השנים 2006-2010) מקימה תשתית עובדתית לעילת המקרוטראומה. לפיכך, התיק מוחזר לבית הדין האיזורי לצורך מינוי מומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו כעובד ייצור לבין מצבו הרפואי". בהתאם לפסק דינו של בית הארצי, מונה, ביום 1/12/20 המומחה הראשון בתיק - הוא פרופ' אדר (להלן - המומחה הראשון).

...

(ההדגשה אינה במקור.א.י)             גם במאמרו של כב' הנשיא אדלר, נאמר כי פסילת מומחה הינה צעד חריג, שבית הדין נוקט בו בנסיבות נדירות, אשר רק בהתקיימן רשאי בית הדין להיעתר לבקשה כאמור "ואין הדבר בבחינת מעשה שבכל יום" (סטיב אדלר "מומחים יועצים רפואיים בבית הדין לעבודה" המשפט ב 199).

באשר למצב בו בית הדין מחליט להיוועץ במומחה רפואי נוסף, למרות שלא מצא טעם לפסול את המומחה הרפואי שמונה, נמנו במאמר האמור מספר סיבות, וביניהן כאשר "בית הדין רואה לנכון לשמוע השקפה רפואית אחרת בנושא השנוי במחלוקת במדע הרפואה". במקרה שלפנינו, ולאחר שעיינו בחוות דעתו של המומחה, בבקשה, בתגובה ובהתייחסות, הגענו לכלל מסקנה כי התובע לא הראה כי בעניינו התקיימו תנאים חריגים ויוצאי דופן המצדיקים מינוי מומחה שלישי.

וזו שאלת ההבהרה השלישית שהופנתה למומחה: האם ניתן לומר, כי במיוחד לאור גילו הצעיר מאוד של התובע, ליקויו של התובע עקב תנאי עבודתו נגרמו דרך פגיעות זעירות כך שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר בלתי הדיר עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה גרמה גם כן לליקוי ו/או תרמה להחמרתו ו/או האיצה את הופעתו? וכך השיב המומחה על שאלה זו: אינני מקבל את הטיעון של גיל צעיר ולדעתי תופעה כזו בגיל צעיר מעידה יותר על נטייה קונסטיטוציונית ולא על גורם חיצוני.

לאור האמור, קבע פקיד התביעות שאין מדובר בתאונת עבודה או מחלת מיקצוע.

על מנת שבית הדין ימנה מומחה רפואי שיבחן מהו מנגנון הפגיעה והאם יש קשר סיבתי בין תנאי העבודה לליקוי – יש לשכנע את בית הדין שאכן קיימת תשתית עובדתית מספקת ו"מתאימה" (עב"ל (ארצי) 33746-01-14 שרעבי – המוסד לביטוח לאומי (9.12.14)).

...

בנסיבות המקרה כאן, שוכנענו שהתובע נדרש במסגרת עבודתו היומיומית לבקר בין לקוחותיו השונים לפגישות עבודה, שיווק, מכירה ועוד.

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, אנו קובעות שהיקף החשיפה היומית לשמש במסגרת נסיעה בין לקוחות עומד על כשעתיים ביום במשך כחמישה ימים בשבוע.

לא שוכנענו שמדובר בחשיפה בהיקף של ארבע שעות מדי יום, שכן התובע מבצע את עיקר יום עבודתו בפגישות עצמו בין במשרדי הלקוחות ובין במשרדי המעסיקים.

בנוסף, לא שוכנענו שהתובע נוסע לפגישות עסקיות עם גורמים בגופים ציבוריים על פני שישה ימים בשבוע, בהתחשב בכך שמרבית הגופים הגדולים במשק עובדים במתכונת של 5 ימים בשבוע.