צו שנתן בית המשפט המחוזי בירושלים בבקשה לאישור המכר על ידי נאמני ההקדש – נספח 2 לתצהיר רוזנבום – במסגרת האישור נכתב כי 70% מהשטח הכללי של הבניה שתוקם על הנכס לצורך העברתם ומכירתם למשתכנים שונים בעוד ש- 30% מהשטח הכללי של הבניה שתוקם על הנכס הנ"ל המיועדת להקדש לצורך מכירה או שימוש אחר בכספי התמורה שתתקבל.
אלו נכללות במסגרת החלקים הרשומים כדירות וכל השאר, למעט מה שמוצמד לדירות, ובתוכו הקרקע, הגגות, הקירות החיצוניים, המסד, חדרי המדריגות, המעליות, המקלטים ומיתקני ההסקה כלול במסגרת הרכוש המשותף (סעיף 52 לחוק המקרקעין; ר' גם י' ויסמן, דיני קנין בעלות ושתוף, עמ' 381 (1997)).
לפיכך ולאור האמור לעיל שתי התביעות לסעדים הצהרתיים , כפי שנתבקשו, נדחות שכן אין מקום לסעד ההצהרתי המבוקש על ידי התובעת שאינו מתייחס לחלוקת הדירות והרכוש המשותף אלא לרישום בעלות על המיגרש וכך גם אין מקום לסעד ההצהרתי המבוקש על ידי הנתבעת במסגרת התביעה שכנגד.
...
מכלול הנימוקים תומכים אפוא במסקנה כי לתובעת יש זכויות ואולם זכויות אלה נובעות ממעמדה לפי ההסכם כמי שהיא בעלת 70% מהדירות שנבנו על הקרקע במסגרת צבר הזכויות העומד לדירות אלה ייקבע לפי בהתאם להוראות חוק המקרקעין ככל שתתעורר מחלוקת בעת הרישום או לאחריה (ר' סעיפים 141-148 לחוק המקרקעין).
לפיכך ולאור האמור לעיל שתי התביעות לסעדים הצהרתיים , כפי שנתבקשו, נדחות שכן אין מקום לסעד ההצהרתי המבוקש על ידי התובעת שאינו מתייחס לחלוקת הדירות והרכוש המשותף אלא לרישום בעלות על המגרש וכך גם אין מקום לסעד ההצהרתי המבוקש על ידי הנתבעת במסגרת התביעה שכנגד.
סיכום
בכפוף לאמור לעיל, התביעה והתביעה שכנגד לסעדים ההצהרתיים, כפי שהתבקשו, נדחות בכפוף למעט ההבהרה לעניין הערת האזהרה.