מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

תביעת פיצויים בגין פגיעה בעבודה: כאב בברך בעקבות הזזת מכונת צילום

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2020 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

הארוע תואר כך בסעיף 7 לכתב התביעה המתוקן: "במהלך עבודתו כסדרן באצטדיון סמי עופר בחיפה, הנתבע 2 ביקש להחנות את רכבו באיזור בו רק בעלי תוי חניה מתאימים יכולים להחנות. התובע הסביר לנתבע 2 כי תו הנכה שברשותו אינו יכול לאפשר לו להכנס. הנתבע 2 לא התרצה מתשובת התובע, פתח את השער ו/או הגדר הנייד בכוח, חזר לרכבו והחל להתקדם לעבר הכניסה, תוך כדי שהתובע עומד ומנסה למנוע ממנו להיכנס. במהלך ניסיון הכניסה, פגע רכבו של הנתבע 2 בתובע, וגרם לו נזק גוף קשה לברך. יצוין כי לאחר הפגיעה הנתבע חזר אחורנית ונמלט מהמקום". גרסת התובע בתצהירו ביום התאונה, ב-17:00 לערך, החל התובע את משמרתו כסדרן חניה מטעם החברה בה עבד.
כאשר ניגשו אליו היה התובע בהלם ואינו זוכר אם עמד או ישב ומיד לאחר הפגיעה החל לחוש כאב ברגל שמאל שהלך והתחזק.
צלום רגיל לא חשף חבלה גרמית חריפה והתובע שוחרר בהמלצה לרגל מורמת.
היות ונסע לאט (אחרת הייתה הפגיעה בתובע קשה הרבה יותר) ביקש כנראה לאלץ התובע לסור מדרכו ולזוז הצידה, והניח שהתובע לא ייפגע בכל מקרה , לאור אותה נסיעה "זוחלת", ויספיק לזוז בלי מגע עם הרכב (ואף אם יהא מגע קל בגוף התובע, יגרום הדבר רק לתזוזה של התובע , בלי פגיעה גופנית) .
גם אם אומר שכפות המאזניים מעויינות, הרי משעה שקבעתי כי התובע נפגע בשל מגע עם הרכב שנסע קדימה, הרי הטוען לקיומה של החזקה הממעטת – עליו הנטל להוכיח תחולתה, כמאזו ההסתברויות: ע"א 8313/06 פלונית נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ .
אני דוחה התביעה בעילה הנזיקית כנגד הנתבע 2, ומקבל אותה בעילה שלפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים כלפי הנתבעים 1 ו 2.
...
לסיכום הדין הרלבנטי אביא מדברי בהחלטה אחרת (סע' 30-31 להחלטה מיום 25.8.19 ב תא (חי') 35839-08-16 פלוני נ' עלי מלחם אבו ח'ליל (להחלטה בערעור עיין רעא (חי') 10741-10-19‏ ‏ מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני): "30. ברע"א 10907/08 עזבון המנוח רשיד סאמי נ' קרנית הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נקבע עובדתית כדלקמן: הניזוק (שנפטר כתולדת התאונה) מכר סמים לנתבע. מיד לאחר מכן החל הנתבע לנסוע כדי להימלט מן המקום והמנוח הבחין כי שטר כסף שקיבל במסגרת עסקת הסמים, הינו מזויף. הוא ניסה לעצור את הרכב בו נהג הנתבע ע"י כך שקפץ על החלון הקדמי ונאחז בו. לאחר כמה שניות שחרר את אחיזתו ונפל. נקבע כי לא ניתן להפריד בין רצונו של הנתבע לברוח מן המקום תוך כדי ניעורו של המנוח מהרכב עליו נתלה, לבין רצונו להפיל את המנוח, ולא ניתן להפריד בין רצונו להפיל את המנוח לבין כוונתו לפגוע בו. נקבע כי יתכן כי רצה להפיל את המנוח רק כאמצעי לשם קידום בריחתו מן המקום, אולם בכך (בשים לב לכך שהמנוח היה תלוי על הרכב, וכדי לברוח היה צריך להפילו) אין כדי לשלול תחולת החזקה הממעטת שעניינה במעשה המכוון.
לאור מטרות החזקה הממעטת, ברי כי הרצון להפיל אדם הנתלה מבחוץ על רכב, שקול לרצון לפגוע בו. המניע הסופי של רצון להימלט אינו שולל תחולת חזקה, שכן בסופו של דבר רצה הגנב לפגוע בניזוק, ולו כאמצעי לקידום ההמלטות.
אני סבור אפוא כי מדובר בפגיעה לא מכוונת בסופו של יום, ולפיכך בתאונת דרכים.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2015 בשלום כפר סבא נפסק כדקלמן:

בעלה של התובעת, מר דוד שקואי, הצהיר בתצהירו, כי ערך קניות עם התובעת ולפתע שמע אותה קוראת לו וראה אותה מוטלת על ריצפה רטובה ממול לקופות, כשבסמוך לה מכונת נקוי הריצפה ומנהלת המשמרת של הנתבעת (סעיפים 4-3 לתצהיר).
הברך הפגועה צולמה ואובחן שבר ללא תזוזה בברך.
מטעם התובעת הוגשה חוות דעת האורטופד ד"ר עמית שרים, אשר העריך את נכותה הצמיתה בשיעור של 20% לפי תקנה 35(1)(ג) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956.
המומחה שייך את מחצית הנכות לפגיעה בארוע נשוא התביעה ואת המחצית השנייה לפגיעה קודמת באותה הברך משנת 2008.
בנסיבות אלה ולאחר שעיינתי בחוות הדעת שעמדו בפניי, אני מקבל את חוות דעתו של המומחה הרפואי מטעמו של בית המשפט, אשר כאמור קבע לתובעת נכות רפואית צמיתה בגין פגיעותיה בארוע נשוא התביעה בשיעור של 5%.
כאב וסבל - בשים לב לכך שרגלה של התובעת הושמה בגבס מלא לתקופת זמן בלתי מבוטלת, לנכויות הזמניות שנקבעו, למספר הטיפולים הגבוה יחסית ולשיעור הנכות הצמיתה שנקבע, אני פוסק לתובעת פיצוי בראש נזק זה בסך של 42,000 ₪.
...
לא מצאתי בסיס לטענות בדבר התנהלות לא סבירה או לא זהירה של התובעת ואיני מקבל את הטענה לרשלנות תורמת מצדה.
מסקנתי היא שהתאונה אירעה בנסיבות אשר נטענו על ידי התובעת, כתוצאה מרשלנות של הנתבעת, אשר הפרה את חובת הזהירות כלפיה.
בנסיבות אלה ולאחר שעיינתי בחוות הדעת שעמדו בפניי, אני מקבל את חוות דעתו של המומחה הרפואי מטעמו של בית המשפט, אשר כאמור קבע לתובעת נכות רפואית צמיתה בגין פגיעותיה באירוע נשוא התביעה בשיעור של 5%.
סיכום אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת, בתוך 30 יום מהיום, פיצוי בעד נזקיה באירוע התאונה בסך של 60,000 ₪ וכן הוצאות משפט (אגרה, שכר טרחת המומחה מטעם התובעת וחלקה של התובעת בשכר טרחת המומחה מטעם בית המשפט).

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2015 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

לפניי תביעה לתשלום פיצויים בגין נזק גוף שניגרם לתובע, יליד שנת 1986, בעטיה של תאונת עבודה.
להלן נימוקיי: התובע תיאר בעדותו את נוהל העבודה השגרתי, שלפיו, מבצעים המאבטחים באופן יום-יומי סיור המכונה "סיור גדרות" בגדר התוחמת את שטח הנמל.
"כל האיזור הזה כל הזמן משתנה. פסולת הוזז, והצנור כל הזמן נחשף יותר ויותר...החשיפה שלו [של הצנור] בזמנו הוא היה באדמה. הצנור השחור הזה הוא חדש.. שבשבילו היו כל העבודות באיזור. אני נתקלתי בצנור האופקי שהיה חדש" (עמ' 22, ש' 11, 22-24).
בנוסף, התובע הגיש תמונות של המפגע אשר צולמו יומיים לאחר קרות התאונה כדבריו (ת/3-ת/6).
בנוסף, על גבי טופס התביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה מיום 21.10.10 נרשם "במהלך העבודה סובב את ברך ימין תוך כדי סיור בעבודה נתפסה רגלי בצנור נפלתי קדימה וסובבתי ברך ימין". תאור זו אושר על ידי חברת אבידר ללא כל הסתייגות, בחתימת נציגה על הטופס הנ"ל. הנתבעות ניסו להיבנות מסתירות שהתגלו בעדותו של התובע באשר לסיבת המעידה.
אמנם הוכח, כפי שיפורט להלן, כי התובע חזר לעבודתו כמאבטח לאחר התאונה, אולם בשים לב לגילו הצעיר, לשעור הנכות הרפואית ולמהות הפגיעה והטיפולים שניזקק להם, הנני מעמידה את הפצוי המגיע לו בגין ראש נזק של כאב וסבל, על סכום של 50,000 ₪ (השווה בקירוב לכפל הפצוי המגיע על פי חוק הפלת"ד).
...
נסיבות קרות התאונה אקדים ואומר כי לאחר ששמעתי את עדויות התביעה ועיינתי בחומר הראיות שהוגש, הגעתי למסקנה כי התובע הוכיח, במידה הדרושה בהליך זה, את נסיבות התרחשות התאונה כפי שנטענו על ידו.
בנסיבות המקרה שבפנינו, יהא זה צודק להטיל על שתי הנתבעות, חברת הנמל כמחזיקת המקרקעין וחברת אבידר כמעסיקתו של התובע, אחריות שווה להתרחשות התאונה, וכך הנני קובעת, האחריות לתאונה רובצת על שתי הנתבעות הנ"ל בחלקים שווים ביניהם.
אשם תורם התובע טען כי הוא ביצע את הסיור על פי הנהלים שהוכתבו לו, היינו כשהראש מורם ומבטו מופנה מעלה לכיוון הגדר על מנת לוודא אי קיום פרצות בו. אולם לא שוכנעתי כי יש בכך כדי לפטור אותו מאחריות לאירוע התאונה, שכן מהתמונות שהוצגו על ידו ניתן היה לראות כי מקום התאונה היה רווי מפגעים, וסביר להניח כי מאבטח סביר, היה נותן את דעתו למצב זה תוך כדי ביצוע עבודתו.
סוף דבר הנני מחליטה לקבל את התביעה ומחייבת את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הסך של 147,705 ₪, וכן אגרת משפט, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% בתוספת מע"מ כחוק.
הנני מקבלת את ההודעה לצד שלישי כנגד הראל חברה לביטוח בע"מ, ומחייבת אותה לשפות את המודיעה, חברת הנמל, בסכומים שישולמו על ידי האחרונה לתובע כמפורט בס"ק (א) לעיל, בשערוך ליום התשלום בפועל.
ג. ההודעה לצד שלישי כנגד חברת אבידר נדחית בזאת.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2010 בשלום נצרת נפסק כדקלמן:

התובעת, ילידת 15.10.1975, בת כ-35 שנים היום, הגישה נגד הנתבעים תביעה זו לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לה, לטענתה, עקב תאונת דרכים שאירעה ביום 16.4.05 עת רכבה על אופנוע מאחורי הנהג.
התביעה הוגשה נגד הנתבע מס' 1 בהיותו הנהג של האופנוע במועד אירוע התאונה ונגד הנתבעת מס' 2, "הפול" המאגר הישראלי לביטוחי רכב, בהיותה מבטחת השימוש באופנוע בביטוח חובה בהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים ופקודת ביטוח רכב מנועי.
ממקום התאונה פונתה התובעת לבי"ח הדסה עין כרם, שם היא התלוננה על כאבים במרפק שמאל, ברך שמאל, קרסול שמאל ועכוז שמאל.
צילומי רנטגן הדגימו שבר ללא תזוזה באגן.
בשנת 2003 התחילה התובעת לעבוד בחברה בשם יקיר פריד מיכון משרדי (93) בע"מ – מכון צלום והעתקות, שם עבדה בעבודות גרפיקה ודפוס וכן בתפעול מכונות צלום דיגיטליות, עד 6/04.
...
אין בידי לקבל את טענות התובעת בעיניין זה. התובעת ואביה לא הציגו ולו מיסמך אחד שיש בו כדי לתמוך בגירסתם שכביכול התובעת תכננה להכנס שותפה בעסק פעיל לדפוס וגרפיקה.
אין בידי לקבל טענה זו. כדי שבית המשפט ינכה סכום ששולם לתובע מהפצוי המגיע לו, מוטל על הנתבעים הנטל להוכיח, כי אותו תשלום שולם עקב התאונה.
סוף דבר 38.
אשר על כן, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סכום של 240,357 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 13% + מע"מ, וכן הוצאות משפט בסך 5,000 ₪.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2007 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

ב"כ הנתבעות מלין על כי לא הובאו עדים נוספים מאורחי הארוע, אך עדות התובעת נתמכת חד משמעית בתמונות שצולמו במקום (נספחים א' לת/1) בעוד שמנהל האולם כשהצהיר: "אני יכול לומר בוודאות שהוא לא צולם ברחבת הריקודים כי כאמור המרצפות שם היו תקינות" (סעיף 5 לנ/9).
נזקים א. הפגיעה 1) לתובעת נגרם שבר עם תזוזה של עצם הפיקה השמאלית.
כאב וסבל לתובעת נגרם שבר, היא אושפזה 10 ימים, עברה שני ניתוחים, היתה באי כושר כשנה וחצי, היתה בגבס ונזקקה למכשיר יצוב במשך 3 חודשים ועל כן נראה לי לנכון לפצותה בראש נזק זה בסך-.
11,178 ש"ח. 6) התובעת שבה לעבודתה, הינה בת 56 ולפניה עוד 11 שנות עבודה, נותרה לה נכות בשיעור 10% והיא סובלת מבעיות רפואיות נוספות (נ/5) ועל כן היא עלולה לכשתחלה, חלילה, בעתיד ועם מיצוי ימי מחלתה, לעמוד בפני שוקת שבורה ועל כן נראה לי לנכון לפצותה בפיצוי נוסף בסך-.
הכל… היום אני מכבסת במכונה.
3) כזכור, התובעת נותחה פעמיים, רגלה גובסה למשך חודשיים וחצי ובמשך 3 חודשים נוספים נזקקה למכשיר עם צירים לייצוב הברך כך שללא ספק נזקקה לא רק לעזרה במשק הבית, אלא גם לעזרה אישית יומיומית.
"בעקרון אי גרימת הפסד לקרוב בכל הקשור לענייני יום יום, אינו משמיט בהכרח את התביעה בראש נזק זה (ראה קציר, פיצויים בשל נזק גוף, עמ' 571-561)" (ע"א 3769/97 דהן ואח' נ' דני ואח', פד"י נ"ג (5) 581 592).
אשר למידת הוודאות והדיוק המתבקשת מהנפגע בהוכחת הנזק והפיצוי, ההלכה היא כי: "תורת הנזק ותורת הפצוי אינן תורות מדויקות, ואינו נדרש דיוק מתימטי, ואינה נדרשת ודאות מוחלטת. כל שנדרש הוא, כי הנפגע-התובע יוכיח את נזקו ואת הפצוי המגיע לו במידת ודאות סבירה...
...
90,000 ש"ח מקובלת עלי כסבירה.
610 ש"ח בלבד, אך ברור שנדרשה גם לשלם הישתתפות בביקורי רופא ותרופות ועל כן נראה לי לנכון לפצותה עבור העבר בסך-.
לאור כל האמור לעיל, הנני מחייבת הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת כדלקמן: כאב וסבל-.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו