תביעת פיצויים בגין כוויות בתאונת דרכים

לפני תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף עפ"י חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים"), בעקבות פגיעתה של התובעת בתאונת דרכים.

פרופ' וכסלר אישר כי הקביעות שלו מיתמקדות בתחום הפלסטי והוא לא גולש לתחום מומחיות של הנוירולוג, פרט לסוגית הנכות שקבע בגין נוירומה בגב כף רגל שמאל וכי התופעות העצביות של הכוויה באו לידי ביטוי בנכות שהעניק לה בגין הפרעה תחושתית בגב כף רגל שמאל, במקום ספציפי אחד.

...

איני מקבל את טענת הנתבעת כי אין מקום לקבוע לתובעת נכות רפואית בשיעור 3% בגין ההפרעה התחושתית בגב כף רגל שמאל (נוירומה) נוכח האפשרות לביצוע ניתוח.

איני מקבל את טענת מומחה התובעת לתשלום הפרשה חודשית בשיעור 2.33% בגין השלמת פיצויי פיטורים כאשר רכיב זה לא מופיע בתלוש שכר וגם על פי חוות הדעת, העובד זכאי לו בסיום עבודתו בהתקיים נסיבות מסוימות.

לסיום אשר על כן אני מחייב את הנתבעת לפצות את התובעת בגין נזקיה שנובעים מהתאונה כדלקמן: בגין הפסדי שכר בעבר - 34,700 ₪.

הנתבעת תשלם לתובעת סך של 3,181,755 ₪ ובנוסף את עלויות חוות הדעת של מר אשכנזי ורו"ח טיומקין בהתאם לקבלות תוך 30 יום, שאם לא כן יישא הסך הנ"ל הפרשי הצמדה למדד וריבית מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

בפניי תביעה לפצוי בגין ניזקי גוף לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: חוק הפלת"ד).

בעקבות החמרה במצב השפשופים שחלה מספר ימים לאחר שיחרורו מבית החולים, אושפז התובע במחלקת כירורגית כויות מיום 17/9/08 עד ליום 25/9/08 לשם המשך המעקב והטיפול בו. התובע הדגיש בכתב תביעתו כי שתי התאונות ארעו במהלך נסיעות פרטיות שביצע התובע ועל כן אינן בגדר תאונות עבודה.

...

כפועל יוצא מכך, נדחית טענת התובע בסיכומיו, לפיה הוא אינו יכול לעבוד ולתפקד כפי שעשה לפני התאונה והוא למעשה נמצא כמעט בחוסר תפקוד השתכרותי מוחלט.

מכאן שהמסקנה הינה כי נכות זו אינה נכות בעלת השפעה תפקודית, שכן איננה מונעת מהתובע לתפקד, או לבצע כל עבודה שיבחר בה, לא כל שכן בתחום בו עסק ערב התאונה.

צירוף ניכויים אלה, מביא לידי תוצאה כי הפיצוי הכולל אותו מצאתי לפסוק לתובע נבלע בפועל, ועל כן דין התביעה בגין התאונה השנייה להידחות.

סוף דבר אשר על כן הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 3,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור כולל של 15.21% וכן אגרת בית משפט ששילם התובע.

לפניי תביעה לפצוי בגין ניזקי עזבון ותלויים של המנוח מ.א. ז"ל (להלן: המנוח"), על-פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

כפי העולה מסרט מצלמות אבטחה של בית עסק הסמוך לזירת הארוע (להלן: "סרט מצלמות האבטחה"), ביום 2.7.08 בשעת ערב, נהג המנוח ברכב בסמוך למסעדת "ד"ר פיתה" ומועדון "הפפרצ'י" באילת; הרכב נסע נגד כיוון התנועה פגע במכולת אשפה בצד הכביש במקום חשוך ועצר; המנוח יצא מהרכב; הגיחה למקום מונית (להלן: "המונית") ובצעה סיבוב פרסה; כעבור זמן מה הגיחה למקום מונית פעם נוספת, האטה מבלי לעצור והמשיכה בנסיעה; בהמשך, הגיעה מונית בפעם השלישית למקום ועצרה בסמוך לרכב; המנוח נעמד בצידו האחורי שמאלי של הרכב או אז, התלקחה אש בבת אחת מהחלק האחורי השמאלי של הרכב; האש אחזה בבגדיו של המנוח, הוא נכווה באורח קשה והובהל לבית-החולים, שם הוא נפטר מפצעיו.

...

מכל מקום לטענת הנתבעת, המנוח גרם במכוון להצתת הרכב באמצעות מיכל הדלק ובנסיבות אלו חלה החזקה הממעטת הקבועה בסעיף 1 לחוק הפיצויים בנוגע למעשה מכוון ודין התביעה להידחות (ראה סעיפים 29-100 לסיכומים מטעם הנתבעת).

סיכום תביעת העיזבון – אובדן השתכרות "בשנים האבודות" 850,781 ₪ הפסד פנסיה 95,134 ₪ נזק לא ממוני – כאב וסבל 43,820 ₪ הוצאות קבורה ומצבה 10,000 ₪ סך הכל 999,735 ₪ סוף דבר דין תביעת התלויים להידחות ודין תביעת העיזבון להתקבל.

הנתבעת תשלם לעיזבון המנוח פיצוי בסך כולל של 999,735 ₪, כמפורט לעיל.

כמו כן, תשלם הנתבעת לעיזבון המנוח החזר אגרת בית-משפט והוצאות משפט, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתם בפועל וכן שכר-טרחת עו"ד כדין.

התביעה היא לפצוי בגין נזק גוף שניגרם לתובע.

לטענת התובע, הנזק נגרם לו בנסיבות שמזכות אותו בפצוי לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן- "החוק").

לא רק שטענה זו עלתה מפי התובע לראשונה רק במהלך עדותו, אלא שבעוד שהתובע טען שהוא פתח את פקק המים, ונכווה, באדר טען שהתובע בכלל לא נכווה (עמ' 22 ש' 20), וגם טען שכאשר התובע ניפצע, הפקק כלל לא היה פתוח (עמ' 23 ש' 1-2).

כפועל יוצא מכך, אני דוחה את התביעה, אף מבלי שאדרש להכריע בשאלה אם, בהנחה שהיה עולה בידי התובע להוכיח את גירסתו, מדובר בתיקון דרך שעולה לכדי "תאונת דרכים" כמשמעות מונח זה בחוק.

...

למעשה, לאחר שלפני מתן פסק הדין שבתי וקראתי את פרוטוקול הדיון אני סבורה שכל הקורא את הפרוטוקול יכול להתרשם בעצמו מריבוי הסתירות ומתשובותיו התמוהות של התובע שמערערות מאוד את מהימנותו.

נראה איפה כי יש בסיס מוצק לטענת הנתבעת, לפיה התובע הוא שנהג ברכב, וכי הגרסה לפיה באדר הוא שנהג, לא נולדה אלא כדי לנסות ולהסתיר את העובדה שהתובע הוא שנהג ברכב אף שלא היה לו רישיון נהיגה באותה עת. התוצאה מכל האמור לעיל היא שלא שוכנעתי שעלה בידי התובע להרים את הנטל המוטל עליו, אף שמדובר בנטל הקל (באופן יחסי) של תובענה אזרחית.

כפועל יוצא מכך, אני דוחה את התביעה, אף מבלי שאדרש להכריע בשאלה אם, בהנחה שהיה עולה בידי התובע להוכיח את גרסתו, מדובר בתיקון דרך שעולה לכדי "תאונת דרכים" כמשמעות מונח זה בחוק.

התביעה נדחית.

רקע התובע (יליד 15.1.91) הגיש תביעה לתשלום פיצויים בגין ניזקי גוף אשר נגרמו לו, לשיטתו, בתאונת דרכים מיום 4.5.14 (להלן: "התאונה").

אמנם באישור ההכרה מיום 15.6.14 מצוין כי הפגימות שהוכרו כתוצאה מהתאונה הן כוויה בזרועות הידיים וחבלה בחזה, אך בתביעה לתשלום דמי פגיעה ציין התובע כי הוא נפגע בכל חלקי הגוף; ובתביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה התובע מציין כי הוא סובל מכאבים והגבלות בעמ"ש צוארי דו"צ, כתפיים, גב תחתון, ברכיים, כוויה בזרועות הידיים, חבלה בחזה, מצב רוח ירוד וחרדות.

...

בד בבד עם הגשת התביעה, התובע הגיש בקשה למינוי מומחים בתחומי האורתופדיה, פסיכיאטריה ופלסטיקה, חלף צירוף החלטת המל"ל ובקשה להבאת ראיות לסתור (אם וככל שחפץ בכך); ועל כן נדרש קיום שתי ישיבות והמצאת מסמכים נוספת, ואין לי אלא להצר על כך. ולגופם של דברים – בהתאם לסיכום אשפוז במרכז הרפואי הלל יפה (4-9.5.14): לדברי התובע הוא נחבל בחזה ובזרועות הידיים, ללא חבלת ראש, איבוד הכרה או הקאות.

מכאן, קביעת הפסיכיאטרית, שאומצה על ידי הוועדה, לא הייתה רק על יסוד אי המצאת מסמכים המעידים על טיפול/מעקב, אלא לאחר בדיקה עצמאית, ודין הטענה להידחות.

קביעת הוועדה שתלונותיו בתחום האורתופדי והיעדר התייחסות ל-C.T. משנת 2015 לא קשורות לתאונה ויאמר מיד - דין הטענה להידחות.

סוף דבר דין הבקשה להידחות.