תביעת עוולות מסחריות בגין שימוש בלתי מורשה במאגר לקוחות

תביעה זו עניינה האם פסק הדין שניתן ביום 15.7.2018 (בתיקים סע"ש 36380-04-14 וסע"ש 15073-11-15) בו חויב הנתבע לפצות את התובעים פיצוי לא ממוני מכוח חוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999, מקים השתק עילה ביחס לתביעה דנן ? ככל שהתשובה לכך שלילית – האם התובעים זכאים לפצוי מכוח אותו חוק עקב טענתם לשימוש שלא כדין ברשימת כלל הלקוחות שלהם? אלה השאלות המרכזיות שבהן אנו נידרשות להכריע.

כמו-כן, לטענתם, התביעה שהתנהלה לפני כב' השופט ספיבק נגעה ל"רשימת מורגון" (מאגר לקוחות שהתובע טיפל בהם אישית והייתה נגישה לו, רשימה של 647 איש), לעומת "רשימת מגן" – מושא ההליך דנן (רשימת כלל הלקוחות אשר רק חודשים לאחר הגשת התביעה ת.א. 36767-07-14 (שהועברה לבית הדין לעבודה וניתן בה פסק דין על ידי השופט ספיבק) התברר כי, בדרך לא ידועה, מחזיק הנתבע גם את כלל רשימת הלקוחות (אליה לא הייתה לו גישה והוא יצר לעצמו גישה באופן שאינו מורשה לעשות כן)[footnoteRef:14].

בגין גזל סוד מסחרי - 100,000 ₪, פיצוי ללא הוכחת נזק בהתאם לסעיף 15 לחוק עוולות מסחריות בגין גזילת מאגר הלקוחות של התובעים ועשיית שימוש בחוסר תום לב ברשימה.

הן בתביעה שכנגד והן בתביעה דנן התובעים דורשים פיצוי ללא הוכחת נזק מכוח סעיף 15 לחוק עוולות מסחריות בסך 100,000 ₪ בגין גזל סוד מסחרי (מאגר הלקוחות) וסעדים נוספים הנובעים משימוש ברשימה - אובדן עמלות (בעוד שבתביעה שכנגד הצביעו על 6 מקרים של פניות למבוטחים שונים וטענו לביטול של שתי פוליסות[footnoteRef:18] הרי שבתביעה דנן הצביעו על 68 מקרים של פניות למבוטחים שונים וטענו לביטול או אובדן עמלות בגין כ-20 פוליסות[footnoteRef:19]).

...

משכך דין התביעה להידחות ולו מטעם זה. שנית, תביעת לשון הרע טעונה הוכחה (לעניין השלבים השונים לבחינת התקיימות לשון הרע ראו: ע"ע 46548-09-12 לירן אבידן – פלאפון תקשורת בע"מ (31.3.15), פסקה 17 לפסק הדין).

משכך, התביעה בגין איסור לשון הרע, נדחית.

סוף דבר התביעה מכוח חוק עוולות מסחריות ומכוח חוק איסור לשון הרע - נדחית.

במסגרת התביעה ביקשה שטראוס צו מניעה קבוע כלפי התובע, אשר יאסור עליו לפנות ללקוחותיה בפעולות שיווק, שירות או מכירה, וכן למנוע ממנו לעשות שימוש במאגר המידע המצוי בידיו, הנוגע ללקוחותיה.

כלומר, בהתאם לסעיף 6 לחוק עוולות מסחריות, הגדרת מעשה ההפרה של הזכות לסודיות מסחרית, מיתמקדת בארבעת המישורים החליפיים הבאים: נטילה בלתי מורשית של המידע באופן פסול; העברה פסולה של המידע לצד שלישי; שימוש בסוד המסחרי- ניצול המידע; קבלת המידע באופן בלתי מורשה.

בהקשר דומה נפסק, כי שימוש שנעשה במידע אודות לקוחות החברה המתחרה, תוך ניצול המידע הנוגע למחירי השרות ומועדי תום הקשר החוזי ביניהם, יש בו משום שימוש אסור בסוד מסחרי (ראה: עניין אמינות, שאוזכר לעיל).

...

ער אני לכך, כי בדו"ח השלישי והאחרון מטעם כונס הנכסים (הוגש ביום 14.6.2020) ציין הכונס, כי: "...נמצאו 15 לקוחות של התובעת, בקבצים על גבי המחשב העסקי של הנתבע ועל גבי דפים בכתב יד, לרבות מידע שכלל כתובות, טלפונים, שמות עסק, סכומים ששילמו הלקוחות לתובעת:" (סעיף 14 לדו"ח) ולסיכום: "15. א. קיים מידע חופף וחלקי, בקבצים ו/או רישומים, העוסקים בלקוחות התובעת; ב. התחקות אחר מלוא המידע אינה אפשרית בשלב זה, בשל פעולות הסיכול שביצע הנתבע, ונדרשת גישה לכונן החסר ו/או לספרי הנהלת החשבונות של הנתבע.". מממצאי דו"ח כונס הנכסים, עולה גם כי הנתבע עצמו חיבל וסיכל את הליכי החקירה של הכונס, כאשר חיבל במחשב שנמצא בדירתו והתחזה לאחר.

עשיית עושר ולא במשפט הגעתי לכלל מסקנה, כי מעשי הנתבע שתוארו לעיל, מקיימים אחר שלושת היסודות לעילת עשיית עושר ולא במשפט כאמור בסעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979 ובפסיקה (רע"א 5768/94 א.ש.י.ר יבוא יצור והפצה נ' פורום אביזרים ומוצרי צריכה בע"מ, פ"ד נב (4) 289)).

סוף דבר לאור מכלול האמור לעיל, מתקבלת התביעה.

חלק ראשון –  פתח דבר; מי ומי בהליך; עובדות פסק הדין בקליפת אגוז; הסעדים הנדרשים; העדים בהליך פתח דבר כללי עניינו של פסק דין זה הוא בתביעה למתן סעדים הצהרתיים, צוי עשה וכן תביעה כספית שהוגשה על סך 1,629,871 ש"ח בגין הפרת הסכם ושורה של הפרות נטענות של חוק עוולות מסחריות ועשיית עושר ולא במשפט.

סעד הצהרתי קבוע המצהיר כי הנתבעים ו/או הבאים מכוחם אינם רשאים לעשות כל שימוש במאגר הלקוחות של התובעת המהוה סוד מסחרי.

עוד הוסיפה וטענה כי הנתבעים תיארו אותה כמי "שאינה מהוה מורשה למכירת אופנועי K.T.M או מוסך מורשה, כמי שגנבה את זהות הנתבעים, וכמי שהעתיקה את מקום מושבה, והאמור מהוה תאור כוזב כמשמעותו בסעיף 2 לחוק עוולות מסחריות.

הנתבע 1 ציין שכל עוד פעלו הצדדים בדרך משותפת, רשאית היתה התובעת לעשות שימוש בשם המסחרי במותג ובסמליל שהיו שייכים לו ומזוהים עמו ואולם לדבריו – ניתן היתר לעשות שימוש ולא זכות בעלות.

אם אין לאסור על הנתבעים שימוש במותג, ממילא אין לקבל הסעדים המעלים טענות של שימוש אסור במותג מרבית התביעה מתייחסת לסעדים שונים להם עותרת התובעת בגין שימוש במותג על ידי הנתבעים.

...

חלק חמישי –  הערה לפני סיום וכן סוף דבר הערה לפני סיום כפי שעולה מהאמור לעיל, הרי אין כל בסיס לניסיונה של התובעת להגביל את הנתבעים משימוש במותג.

סוף דבר לאור האמור לעיל התביעה בעיקרה נדחית, הן ביחס לסעדים הכספיים והן ביחס לסעדים ההצהרתיים וצווי עשה.

בנסיבות הענין, כאשר התביעה נדחתה בעיקרה והתקבלה אך ורק ביחס לסעדים הנזכרים לעיל, אני מחייב את התובעת בתשלום הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 25,000 ₪.

ברקע הבקשה והתובענה שביסודה, תביעה כספית בסך של 2.6 מליון ₪ ומתן צו מניעה קבוע שהגישה המשיבה כנגד המבקשת (הנתבעת), בטענה להטעיה וגניבת עין, חדירה לחומר מחשב לצורך ביצוע עוולות, גזל סודות מסחריים, פגיעה בפרטיות לקוחות ופירסום לשון הרע כנגד המשיבה.

אגב כך נכנסת המבקשת באופן לא מורשה ותוך הטעה למידע אודות הלקוח המצוי במאגרי המידע ומערכות המיחשוב של המשיבה, מעתיקה תוך הפרה בוטה של זכויות יוצרים אלגוריתמים של צ'אט בוט, ועושה שימוש שלא כדין במידע ובהעתקה הנ"ל. לצד התובענה הגישה המשיבה בקשה למתן צווי מניעה זמניים, שיעמדו בתוקפם עד למתן פסק דין.

...

בסיפא תשובתה מפנה היא לעקרונות כלל 36 לכללי האתיקה לפיהם קיימת לביהמ"ש סמכות עקרונית לדון ולהכריע בנושאים הכלולים בו, ליתן צוים או סעדים בגין הפרתו ולהפנות את הנושא תחילה לדיון במוסדות האתיקה של לשכת עוה"ד. אחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה לתגובה, לא מצאתי מקום להיעתר לה. ראשית במישור העקרוני: אין מחלוקת כי לבית המשפט סמכות עקרונית לדון ולהכריע בנושאים הכלולים בכלל 36 לכללי האתיקה, ליתן צוים או סעדים בגין הפרתו, ולהפנות את הנושא תחילה לדיון במוסדות האתיקה של לשכת עוה"ד. אלא שסמכות לחוד ועשיית שימוש בפועל בה לחוד.

אשר על כן, נדחית הבקשה.

המבקשת תשלם הוצאות המשיבה בגין בקשות אלה (6+8) בסך כולל של 8,000 ₪.

המבקש, עוסק מורשה, מאז שנת 1988 משווק דברי מאפה.

לטענתו, בחודש מרץ 2016 הצליח, לאחר כשנה של מאמצי שיווק, להוסיף את קייטרינג "תפן" למאגר לקוחותיו, והחל לשווק להם מאותו מועד מוצרי מאפה מתוצרת המשיבה.

לטענתו, גזילת הלקוח על ידי המשיבה הנה עוולה כמפורט בחוק עוולות מסחריות והתנהגות בחוסר תום לב בקיום ההסכם של המבקש עם המשיבה.

יש להראות כי הוכח קשר בין אם חוזי ובין אם קשר של יחסי אמון שמכוחו נאסר על המשיבה ליצור קשר מסחרי עם תפן, וכן יש להראות לכאורה זכות תביעה.

(1)נטילת סוד מסחרי ללא הסכמת בעליו באמצעים פסולים, או שימוש בסוד על ידי הנוטל; לענין זה אין נפקא מינה אם הסוד ניטל מבעליו או מאדם אחר אשר הסוד המסחרי נמצא בידיעתו; (2)שימוש בסוד מסחרי ללא הסכמת בעליו כאשר השמוש הוא בנגוד לחיוב חוזי או לחובת אמון, המוטלים על המשתמש כלפי בעל הסוד; (3)קבלת סוד מסחרי או שימוש בו ללא הסכמת בעליו, כאשר המקבל או המשתמש יודע או שהדבר גלוי על פניו, בעת הקבלה או השמוש, כי הסוד הועבר אליו באופן האסור על פי פסקות (1) או (2), או כי הסוד הועבר אל אדם אחר כלשהוא באופן אסור כאמור לפני שהגיע אליו".

...

מעבר לכל האמור לעיל, לא הוכחה גזילה של סוד מסחרי כהגדרתה בחוק (ר' ההגדרה שהובאה לעיל).

סוף דבר לאור האמור, לא הוכחה קיומה של מערכת יחסים מיוחדת בין המבקש לבין המשיבה המבססת סעד של מתן חשבונות.

לכן אני מורה על דחיית הבקשה למתן חשבונות.