תביעת נזקי גוף עקב נפילה מסולם באתר בנייה

תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע במהלך עבודתו באתר בניה.

אכן, התובע גם שמע מאחרים איך בדיוק נפגע, כפי שגם הצהיר בסעיף 9 לתצהירו ("כמה ימים אחרי התאונה ראאד אלמואסי בא לבקר אותי בבית והוא סיפר לי שהטרקטור הסתובב לידי ופגע בי בגב ונפלתי מהסולם"), אולם אין מקום לקבל את טענת הנתבעת 2 לפיה כך "הודה" התובע ועל כן יש לקבוע כי הוא לא הוכיח מדוע נפל מהסולם ועל כן יש לדחות את תביעתו.

עוד הנפיקה איילון "אישור עריכת בטוחי הקבלן" (נתבעת 2) הכולל, בין השאר ביטוח אחריות מעבידים וביטוח ניזקי גוף עקב השמוש בבאגר (צ.מ.ה.), כמפורט שם. בסעיף 4 לאישור הביטוחים הנ"ל נרשם, כי "הביטוחים דלעיל קודמים לכל ביטוח אחר הנערך על ידי המזמין ו/או מי מטעמו והינו ביטוח ראשוני ללא זכות הישתתפות בביטוחי המזמין ו/או מי מטעמו וללא זכות לתבוע ממבטחי המזמין ו/או מי מטעמו להתחלק בנטל החיוב". במקביל, גם בפוליסת הביטוח (עבודות קבלניות) שערך ה"המזמין" של הפניקס (צד ה') נרשם, בפרק "חבות בגין ניזקי גוף משימוש בציוד מכאני הנדסי" כי הכסוי הוא "בתנאי שאין ביטוח אחר המכסה חבות זו" (סוף עמוד 6 לפוליסת הפניקס).

...

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בענין זה הגעתי למסקנה כי בנסיבות הענין אין מקום לסטות מהחזקה או ההנחה המקובלת כי שיעור הנכות הרפואית האורתופדית שנקבעה לתובע בתחום האורתופדיה שווה לשיעור הנכות התפקודית שיש לקבוע לו. יש לזכור כי אף שלתובע נקבעה על ידי מומחה בית המשפט הגבלה קלה בלבד בתנועות עמוד השדרה המותני, התובע הוא פועל, עובד כפיים, ללא הכשרה בתחום אחר ונכותו עלולה להעמידו בעמדת נחיתות כזו או אחרת כלפי חבריו מחפשי העבודה בתחום זה. התובע לא חזר לעבוד אצל הנתבעת 1 לאחר התאונה (לדבריו אף לא ניסה).

עוד נטען על ידי הנתבעות כי הטענה לשכר לא מדווח, היא הרחבת חזית שלא הוכחה ואין להקיש מהליך שהתקיים בעניין עובד אחר על עניינו של התובע, הליך שהכרעה בו אינה מהווה השתק שיפוטי בענין זה. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בענין זה ועיינתי במסמכים שהוגשו על ידם, לרבות בפסק הדין שניתן בתביעה שהוגשה לבית הדין, הגעתי למסקנה כי אין לקבל את טענת התובע בדבר שכרו הלא מדווח וכי יש מקום לקבוע כי בסיס שכרו של התובע לצורך חישוב הפיצוי בגין אובדן כושר השתכרותו, עומד על סך של 2,618 ₪, שכרו במשך 5 מ-9 החודשים בהם הועסק על ידי הנתבעת 1.

ההודעה לצדדים השלישי והחמישי (בתביעת הנתבעות 2 ו-3) חברות בית חדש והפניקס – נדחית.

מבוא תביעה בגין ניזקי גוף.

יתרה מכך, התובעת אף חזרה ויצרה מיכשול דומה, כחודשיים לאחר ארוע הנפילה, שעה ששבה וטיפסה על סולם באתר הבנייה, דבר המצביע בבירור על אחריותה המוחלטת למעשיה אשר הובילה לארוע הנפילה ולקרות הנזק.

כמו כן, עדותו הנ"ל של הנתבע נתמכת בעדותו של בנה של התובעת, אשר אישר כי התובעת הייתה פעילה מאוד באתר הבניה, ולא נתן כל הסבר באשר לעצם עלייתה בסולם כחודשיים לאחר הארוע נשוא התובענה, חרף העובדה כי היא ניחבלה בגופה לאחר שנפלה בסולם חודשיים לפני כן. כמו כן, עדותו של הנתבע נתמכת בעדותו של העד מטעמו, מר יעקב לוין.

...

עדותה של המתלוננת, בהתייחס למחלוקת בין הצדדים, באשר לסיבה שהביאה את התובעת לעלות לגגון, לקתה בתהיות של ממש ובסתירות פנימיות, כפי שציינתי מעלה, והתרשמותי היא כי העדות לא הייתה כנה ומהימנה, לעניין המחלוקת הנ"ל. סוף דבר לאור כל האמור, שוכנעתי כי התובעת לא הוכיחה, במידה הנדרשת בדין, את הנטען בכתב התביעה באשר לנסיבות התרחשות התאונה הרלבנטית ולא הוכיחה את גרסתה בשאלת החבות.

אני דוחה את התביעה.

אני מחייב את התובעת לשלם לנתבע, תוך 45 ימים מיום המצאת פסק הדין לידיו, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום של 4,000 ₪.

סוף דבר ענייננו בתביעה בגין ניזקי גוף שעל פי הנטען נגרמו בעת שעבד התובע אצל הנתבעת ונפל מגובה באתר בניה.

התובע אף הציג מספר גרסאות לנסיבות התאונה עצמה ולא ניתן ללמוד מגרסאותיו אם עמד על פיגום, על סולם, או אף על הגבהה מאולתרת של חביות / בלוקים / קרשי עץ. התובע נתן גם מספר גרסאות לסיבת הנפילה כאשר פעם אחת טען שנפל בשל החלקת רגל הסולם על הפיגום, פעם אחרת טען שנפל בשל שבר בשלב הראשון של הסולם ובפעם נוספת טען שנפל בשל שבר בבלוקים ששמשו להגבהה המאולתרת ובעטיים קרס הפיגום כולו.

...

גם כאן אין בידי לקבל את תיאור התובע באשר לפיגום ולנסיבות התאונה.

סוף דבר ענייננו בתביעה בגין נזקי גוף שעל פי הנטען נגרמו בעת שעבד התובע אצל הנתבעת ונפל מגובה באתר בניה.

בנסיבות אלו התביעה נדחית.

בפניי תביעה לניזקי גוף בגין תאונת עבודה שאירעה לתובע.

כן הוכחש כי המשאבה המבוטחת פעלה באתר הבניה בעת ארוע התאונה נשוא כתב התביעה, או כי הנתבע 1 היה מפעיל המשאבה (ראו: סעיף 2 לכתב ההגנה בו הוכחשו סעיפים 1-2 לכתב התביעה).

על כן ניתן להסתמך על דוחות החקירה והמסמכים שנערכו על ידי משרד העבודה כראיה בתיק זה. לאחר הדברים הנ"ל בהם הכרענו בטענות ראייתיות מקדמיות, אני קובע שעלה בידי התובע להוכיח את גירסתו לפיה הוא נפגע כתוצאה מנתזים של בטון שעפו לעינו, וכתוצאה מכך הוא נפל מהסולם עליו עמד, כאשר כל זה אירע במהלך יציקת הבטון ושימוש במשאבת הבטון.

...

הנתבע 3 כבר למחרת האירוע טען בפני המפקח כי התובע נפל מסולם ועל כן אני דוחה את טענת הנתבעים 1-2 בהקשר זה. גם בטופס דיווח על תאונה שערך המעביד נתבע 3 נרשם לצד "סוג התאונה" (סעיף 4) "נפל מעל סולם". גם בהודעה במשטרה מסר המעביד כי התובע היה על סולם.

אני סבור כי המקרה ענייננו נופל לסיטואציה השניה שמניתי לעיל.

התוצאה לאור האמור לעיל אני קובע כי התאונה בה נפגע התובע היא תאונת דרכים ועל נתבעים 1 ו- 2 לשאת בנזקיו על פי החוק.

התביעה כנגד נתבעים 3 – 4 נדחית.

פתח דבר התובע נפגע לטענתו בתאונת עבודה מיום 19.6.2013 ועתר במסגרת תביעתו לפיצויים בגין ניזקי הגוף שנגרמו לו בעטיה.

במהלך עבודת צבע ותיקוני גבס במרפסת של דירה, ובעודו עומד על סולם, אחת מרגלי הסולם נכנסה לתוך פתח נקוז מים שלא היה מכוסה, הסולם הסתובב ונפל והתובע נפל יחד עמו לרצפה ונפגע בכל חלקי גופו ובעיקר בגב ובאגן ימין (להלן: "התאונה").

לעניין האחריות, טוענות הנתבעות 2-3 תוך שהן מפנות לפסיקה, כי ממילא נפילה מסולם במהלך עבודה באתר בניה אינה מקימה חבות בנזיקין, שכן עסקינן בסיכון טבעי לסוג עבודה זו.  הנתבעות 2-3 מוסיפות וטוענות, כי התאונה אירעה ללא כל גורם ממשי ו/או ליקוי ו/או פגם בסולם, בשל אשמו הבלעדי ו/או המכריע של התובע שפעל בנגוד לנהלים ולהדרכה שקבל מהמעביד ביחס לעבודה על סולם, שעה שבחר להתנייד בסולם כשהוא עומד עליו במקום להזיזו ממקום למקום לאחר הירידה ממנו, במיוחד שמדובר בעובד ותיק, מיומן ובעל ניסיון בעבודות צבע משך 30 שנה.

בהיותה הקבלן הראשי באתר הבניה, נושאת כאמור הנתבעת 2 בהתאם לתקנות והפסיקה בחובת זהירות מושגית וקונקרטית ונושאת באחריות הכוללת לבטיחותם בעבודה של כל העובדים ולרבות התובע שיעבדו במסגרת פרויקט הבניה נשוא התביעה.

...

אין בידי לקבל טענה זו. סוגיית הנכות הזמנית מוכרעת לפי הראיות שהובאו בהליך.

לאור האמור, ומשלא הוכח כי התובע היה מוגבל בביצוע עבודתו כצבעי, אין בידי לקבל טענת התובע כי הירידה בשכר לאחר התאונה קשורה במישרין לפגיעה בירך ימין, ומשכך לא מצאתי מקום לפיצוי התובע באופן מלא בגין הפסדי השכר הנטענים לאחר התאונה עבור התקופה שראשיתה מסיום תקופת אי הכושר וחזרתו לעבודה אצל הנתבעת 1 לאחר התאונה ועד למועד תחילת עבודתו כנהג אוטובוס בשכר יותר גבוה מהשכר ערב התאונה.

סוף דבר לסיכום אני מורה כדלקמן: התביעה מתקבלת.