תביעת מעסיק נגד עובד בגין דיווח כוזב על שעות נוספות

בנוסף טוענת הנתבעת כי התובע הגיש דיווחים כוזבים על שעות עבודתו וכי נותר ביתרה שלילית של ימי חופשה ולפיכך העלתה טענת קזוז.

בשים לב למתכונת העבודה של התובע, הואיל והתרשמנו כי התשלום בעד שעות נוספות באופן גלובאלי ניתן כנגד עבודה בשעות נוספות ולא כחלק מסווה של שכר היסוד, יש לדחות את טענת התובע כי שכר היסוד לצורך חישוב זכויותיו עומד על 7,000 ₪ נטו.

בהקשר זה נקבע בפסיקה כי מעסיק רשאי להתחייב מראש לתשלום גמול שעות נוספות בעד מספר שעות נקוב, גם אם לא תמיד ובכל חודש יעבוד העובד את מלוא מיכסת השעות הנוספות שבעדן שולם, תשלום גלובאלי חוסך לצדדים את הצורך בדווח פרטני ובהתחשבנות מדי חודש בחודשו, כך שהעובד זכאי לתשלום המוסכם בין אם ביצע באותו חודש פחות מהשעות הנוספות לפיהן חושב התשלום הגלובאלי ובין אם ביצע מעבר להן, כל עוד לאורך זמן משקף התשלום הגלובאלי בממוצע ובקירוב את גמול השעות הנוספות שאמור היה העובד לקבל לפי חוק (דב"ע (ארצי) מד/3-34 דוד אלון - בנק ישראל, [פורסם בנבו] פד"ע טז 76 (1984); להרחבה בעיניין התנאים הנדרשים למתן תוקף להסדר גלובאלי מסוג זה ראו את פסק דינה של השופטת חני אופק גנדלר בע"ע (ארצי) 23402-09-15 אוריאל ברד - קנסטו בע"מ [פורסם בנבו] בעיניינו, מדיווחי השעות שהוגשו לתיק ומעדויות הצדדים עולה שהתובע אכן ביצע שעות נוספות ושוכנענו כי מדובר ברכיב אותנטי שאינו פקטבי.

עוד לטענתה בדיעבד הסתבר שבזמן עבודתו בנתבעת עבד התובע בחנות דגים כאשר שעות עבודתו בחנות הדגים דווחו על ידו כשעות עבודה אצל הנתבעת בגינן קיבל תשלום מלא, בגינו דורשת הנתבעת קזוז.

בנוסף, הגם שהתובע תבע גמול שעות נוספות עבור ימים א-ה' בלבד, בבדיקתנו האם שיעור הגמול ששולם לתובע שיקף באופן הוגן את הקף השעות הנוספות שביצע, התחשבנו במתכונת העבודה שכללה עבודה בימי שישי (שכן מהראיות עולה כי לרוב הופחתה מיכסת ימי חופשה כאשר התובע לא עבד בימי שישי).

...

טענת התובע לפיה שכרו שולם כל חודש באיחור לא הוכחה ודינה להידחות.

כלל הוא, שתובע לא יזכה בסעד שלא עתר לו בתביעתו, ובית הדין לא יעניק סעד מעבר לסעד שהתבקש בכתב התביעה (ע"ע 1326/04 עביר שאהין נ' מכללת מאר אליאס (2.11.2005), משכך דין טענות התובע להידחות.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע, בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין את הסכומים הבאים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל: בגין פיצויי פיטורים- סך של 3,216 ₪.

הנתבעת הגישה כתב הגנה בו הכחישה את זכאותו של התובע לכל הסעדים שתבע וטענה כי הצדדים הגיעו להסכמה לפיה עבודתו של התובע תסתיים ללא תשלום פצויי פיטורים וללא הודעה מוקדמת, תוך שהתובע מוותר על כל זכות שעמדה לו, וכי בנוסף לכך התובע התחייב לשלם לנתבעת סך 30,000 ₪ לכסוי חלק מחובותיו לנתבעת בגין מעשי הגניבה.

כן טענה הנתבעת כי גם לו ייפסק לתובע סכום כלשהוא, יש לקזז כנגדו את שווי המוצרים שהוא גנב מהנתבעת וכן סכומים ששולמו לתובע בעד שעות עבודה שדווחו על ידו במירמה אך לא בוצעו על ידו.

על שעות נוספות העולות על תחום יום העבודה הקבוע על פי דין, יקבל העובד גמול שעות נוספות בהתאם לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951". שהרי מתכונת העבודה של התובע "כל החודש מ-630 בוקר עד 1530", כללה העסקה בשעות נוספות, ואין חולק על כך ששכר נטו בשיעור 7,000 ₪ כלל, על פי הסכמת הצדדים, תמורה בעד ביצוע עבודה בשעות נוספות.

ביום 28.8.19 הגיש מר שלום תלונה נגד התובע בגין גניבה ממעביד.

מר ישראל מזרחי העיד שהוא משמש כמנהל התפעול הכללי של הנתבעת, כי בתחילת שנת 2019 פנו אליו עובדים של החברה דיווחו לו שהתובע גונב מהחנות ויוצא ממנה מוקדם מהרגיל ומחתימים לו שעות נוספות כאילו הוא עובד כרגיל.

הוסיף התובע וטען כי "בדרך זו קפחה הנתבעת את שכרו של התובע שכן הגם שמותר לקבוע שכר בערכו נטו הרי שקביעה זו יכולה רק להיטיב עם העובד ולא לפגוע בו... למעשה, התובע לא זכה לקבלת תשלום מלא עבור שעות עבודתו ובמיוחד עבור השעות הנוספות שביצע". בסעיף 67 לכתב התביעה טען התובע שתחשיב שהוא ערך לפי הנתונים הקיימים בידו עולה כי קיימי לטובתו הפרישי שכר כולל נסיעות, הבראה, דמי מחלה והודעה מוקדמת, בסך נומינלי כולל של 133,327 ₪, תוך ציון סכום "הפרישי השכר" לשנת 2017, לשנת 2018 ולשנת 2019.

בנוסף לכך, נתבע סך 30,000 ₪ בגין שימוש לרעה בסמכותו כמנהל, בדרך של החתמת שעון הנוכחות באופן כוזב, באמצעות עובדים שהיו כפופים לו, תוך קבלת שכר עבור שעות שלא בוצעו.

...

סוף דבר התביעה מתקבלת חלקית.

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: שכר חודש יוני 2019 בסך 10,959 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.7.19 עד לתשלום בפועל.

התביעה שכנגד נדחית.

לפני תביעתו של מר שחר שמחי (להלן – התובע) כנגד הנתבעים להורות להם לשלם לו דמי הודעה מוקדמת, פצויי פיטורים וסכומי כסף נוספים בגין תקופת עבודתו בנתבעת ובגין אופן סיומה.

לגופו של עניין טענה, כי התובע פוטר, תוך שלילת פצויי פיטורים וללא הודעה מוקדמת, בשל דיווח שעות עבודה כוזב ותוך הפרת אמון בוטה וחמורה, לאחר שנערך לו "הליך שימוע פיטורין רחב ומקיף" (סעיף 14 לכתב ההגנה).

בפרוטוקול השימוע נכתב כי הליקויים החמורים שבגינם הוזמן התובע לשימוע הם כי כל יום הוא נמצא בפתח תקווה בצהריים, אלא שלימים הסתבר כי מדובר בטענה חמורה יותר של דיווח כוזב על שעות עבודה וגניבה לכאורה של שעות עבודה מהמעסיק.

...

אין עילה להרמת מסך באשר לדרישת התובע להורות על הרמת מסך ההתאגדות בין הנתבע 2 לבין הנתבעת 1, החלטתי לדחותה, ולהלן נימוקיי.

אחרית דבר התביעה מתקבלת ואני פוסק לתובע את הסכומים הבאים: (1) פיצויי פיטורים - 61,488 ₪.

בנוסף, אני מורה לנתבעת להמציא לתובע, באמצעות בא כוחו, בתוך 14 ימים מהיום, מכתב שחרור המיועד לקופת הפיצויים; (2) דמי הודעה מוקדמת - 11,157 ₪; (3) פיצוי בגין פיטורים שלא כדין - 50,000 ₪; (4) פדיון ימי חופשה - 12,552 ₪; (5) השלמת ימי חופשה שלא נצברו כדין - 9,937 ₪; (6) פדיון ימי מחלה – 3,110 ₪; (7) הפרשים לפנסיה (עובד) – 9,405.73 ₪; (8) הפרשים לפנסיה (מעסיק) – 13,636 ₪; (9) אי מתן הודעה לעובד – 15,000 ₪.

הנתבעת הגישה תביעה שכנגד להשבת תשלומי יתר ששולמו לתובע בעבור הודעה מוקדמת (16,337 ₪), שעות דיווח (95,000 ₪), עמלות ביתר (100,000 ₪), פצויי פיטורים (10,427 ₪) וכן לפצוי בגין חוסר תום לב והפרת הסכם (10,000 ₪).

בפרשת מיכל טל (ע"ע (ארצי) 40952-10-19 מיכל טל – אברהם נעים (1.10.2020); להלן: פרשת מיכל טל) דן בית הדין הארצי בשאלת היתיישנות תביעה לפצוי בגין אי מתן הודעה לעובד על פי חוק הודעה לעובד, וקבע כי משההפרה המיוחסת היא להמנעות ממתן הודעה לעובד על פי סעיף 1 לחוק הודעה לעובד ומשהוראות סעיף זה מורות כי מעסיק ימסור לעובד הודעת על תנאי עבודה "לא יאוחר משלושים ימים מהיום שהעובד התחיל לעבוד אצלו", עילת התביעה קמה במועד זה. היינו, 30 ימים שלאחר תחילת העבודה.

מעבר לכך, טוענת הנתבעת, כי בנסיבות סיום עבודתו בתקופה השנייה, המחלוקות שנתגלעו בין הצדדים וגילוי תשלומי היתר בגין דיווח כוזב על שעות העבודה ותשלומי יתר של עמלות העולים כדי הפרת אמונים, זכאית היא לשלול את פצויי הפיטורים מהתובע ולדרוש את השבת הסכומים ששולמו לטענתה ביתר.

עוד מציינת הנתבעת, כי בצו ההרחבה נקבע כי עובדים בתעשייה ובמלאכה המקבלים פרמיות בנוסף לשכרם הקבוע, יהא שכרם הרגיל לצורך חישוב ימי חופשה כולל הפרמיות המשתלמות להם בעבור יום עבודה רגיל בתנאי שלא תובאה בחשבון פרמיה העולה על 30% ליום משכרו הקבוע.

עוד טוענת הנתבעת, כי התובע קיבל תשלומי יתר של הודעה מוקדמת וגמר חשבון כאשר הסכימה לתת לתובע סכומים שונים בכפוף לכתב וויתור וחרף טענות קשות שהיו לה כנגד התובע.

...

בנסיבות אלה, לא מצאנו כל בסיס לתביעת ההשבה והיא נדחית.

אחרית דבר על יסוד כל האמור, הנתבעת תשלם לתובע כדלקמן: הפרשי פיצויי פיטורים בסך של 29,295.5 ₪.

תביעות התובע לתשלום פיצוי בגין הודעה לעובד והתביעה שכנגד – נדחות.

לפנינו תביעת התובעת (להלן המעסיקה או המבדקה) כנגד הנתבעת 1 (העובדת) להשבת כספים שלגירסת המעסיקה מגיעים לה מהעובדת בשל דיווח כוזב של שעות עבודה על ידה.

העובדת אף הגדילה לעשות כאשר דיווחה למעסיקה על שעות נוספות הגם שכאמור היא לא ביצעה את שעות העבודה הרגילות שלה בפועל.

מכל המפורט לעיל, לאחר שעיינו בחישובי הצדדים אנו סבורים, כי יש להעדיף את חישובי המעסיקה אשר לוקחים בחשבון גם את הכספים ששילמה לעובדת בגין השעות הנוספות עליהן דיווחה העובדת הגם שלא ביצעה אותן בפועל וכן עלויות מעסיק ששילמה בקשר לעבודת העובדת.

...

מכל המפורט לעיל- אנו מקבלים את התביעה ברכיב זה וקובעים, כי על העובדת להשיב למעסיקה סך של 70,318 ₪.

] לאחר ששקלנו בכובד ראש את טענות הצדדים אנו סבורים, כי בנסיבות הספציפיות של תיק זה יש מקום לשלול מהעובדת 20% מפיצויי הפיטורים הצבורים בקרן הפנסיה על שמה בנתבעת 2 וכן לא להשלים לה את כספי פיצויי הפיטורים.

] סוף דבר: התביעה מתקבלת חלקית באופן כזה שהעובדת תשלם למעסיקה סך של 70,318 ₪.