תביעה לתשלום עמלה על ידי מוסך לסוכן ביטוח, עקב הפניית לקוחות הסוכן למוסך, לשם ביצוע תיקונים ברכבם מבוטחים.
בעיניין ניסיונות הפשרה יצויין, כי במקביל להליך כאן, מיתנהל בין הצדדים הליך נוסף, במסגרתו תובעים הנתבעים את התובע בתביעת לשון הרע, בגין אותן אמירות כלפי שלמה סיקטס וכן בגין השבת התשלומים ששולמו על פי ההסכם, שלטענת הנתבעים הוא הסכם בלתי חוקי.
ההסכם אינו קושר את הצדדים ללא כל יכולת לבטל אותו ומדובר על פניו בהתקשרות שניתן לבטלה בכל עת.
כשם שהתובע לא הפנה לקוחות לנתבעים עד לשנת 2014, הגם שההסכם נחתם כבר בשנת 2010, הרי שמהצד השני, אין כל מניעה לכך שהנתבעים יודיעו לתובע, כי אינם מעוניינים בהפניית לקוחות כנגד תשלום תמורה ובמקרה זה, בידי התובע האפשרות, כסוכן ביטוח, להפנות את לקוחותיו אל הנתבעים או להפנותם למוסכים אחרים.
...
היות שכך, אין מקום במקרה דנן להורות על אכיפת ההסכם באופן שבו יאכף חיובה של הנתבעת כלפי התובע, בעוד שניתן להותיר את יתר חלקיו של ההסכם על כנם ולפיכך, דין התביעה להידחות.
אציין, כי גם לו הייתי מגיעה למסקנה לפיה הודעת הביטול ניתנה אמנם רק בשלהי שנת 2016, הרי שבמסגרת שיקוליי, כאשר ברור, כי דעת הנתבעים לא היתה נוחה מתוקפו של ההסכם, הרי שלכל היותר, במסגרת שיקולי האכיפה בהתאם להוראות סעיף 31 לחוק, היה מקום לשקול האם יש ליתן לתובע פיצוי עבור מלוא התקופה.
בשים לב לסכום החשבוניות שבהן מופיע שם הסוכן, הרי שאם הייתי מוצאת מקום לאכוף את ההסכם, היה על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים כדלקמן:
בגין הלקוחות יחיא רמים, אלי מיכאלי שהינם לקוחות בהסדר- 15% מסכום של 4,020 ₪, בהפחת המע"מ שעמד על שיעור של 17%- 511 ₪ בתוספת מע"מ.
ביחס ללקוחות אוחיון יוסי, בוקובזה אשר, בוריס מיכאלי, ציון איזנפלד, מעדניית לב, אתי בן לול , טימור אחמדייב, 20% מסכום של 75,509, בהפחתת המע"מ שעמד על שיעור של 18% - 12,798 ש"ח וביחס לרובין ציון- 20% מסכום של 15,818 ₪, בהפחתת המע"מ, שעמד על שיעור של 17%- 2,704 ₪ בתוספת מע"מ.
בסיכומיהם, זנחו הנתבעים את הטענה לפיה יש מקום לפטור את הנתבע מחיוב וממילא שעה שדחיתי את התביעה, אין מקום להידרש לסוגיה זו.
לאור האמור, אני מורה על דחיית התביעה.
