כידוע, תכליתם של הסעיפים העוסקים בהתחייבות העובד לשמירת סודות מסחריים של המעסיק הקודם ולהגבלת עיסוק או אי-תחרות – היא למנוע הווצרות סיכון למעסיק הקודם מפני גילוי סודותיו המסחריים ע"י עובדו לשעבר, דבר העלול למוטט את עסקו של המעסיק הקודם.
באומרנו כן, ולצורכי החלטה זו בלבד, אין אנו מקילים ראש בהתנהגות המשיב הנגועה לכאורה בחוסר תום לב, שעה שהגיש הצעה למכרז למפעלי ים המלח בעודו עובד אצל המבקשת, ויכול שבהתנהגות זו הוא מעל באמונה וגרם לה לנזקים כלכליים, ואולם בגרימת נזקים אלה, שהתגבשו כדי סעד כספי עוסקת התביעה הכספית שהגישה המבקשת נגד המשיב, ועליה להוכיחם, ואין בכך די כדי למנוע בצו מניעה את המשיב מעבודתו אצל מפעלי ים המלח.
ב"כ המבקשת עשה שימוש נרחב בסיכומיו בפסק דינה של כב' השופטת איצקוביץ בעיניין דקוליין ציפויים דקורטיביים נ' הוד סלמה[footnoteRef:4] , בו ניתן צו מניעה קבוע נגד עובד לשעבר אשר פתח עסק מתחרה לזה של מעסיקתו, ובקש לגזור גזירה שווה גם לענייננו ולקבוע כי גם במקרה דנן הפר המשיב את הסוד המסחרי של המבקשת, ואולם עיון מעמיק בפס"ד דקוליין מעלה כי אין הנידון דומה לראייה.
לכל האמור לעיל יש להוסיף כי הזכות לחופש העיסוק הנה זכות יסוד המעוגנת בסעיף 4 לחוק יסוד: חופש העיסוק, ובהתאם להלכה הפסוקה, נקודת המוצא היא שלכל עובד עומדת הזכות למימוש עצמי, למימוש כישוריו ולמיצוי כושר הישתכרותו, לרבות בדרך של תחרות עם מעסיקו לשעבר[footnoteRef:5].
...
אין בידנו לקבל את הסברי המבקשת לשיהוי זה בהגשת הבקשה משך למעלה מחודשיים מהיום שבו נודע לה כי המשיב מפר את סודותיה המסחריים, ועל כן, בנסיבות העניין, ואף רק מפאת שיקול זה - יש לדחות את הבקשה משום שלא לא ניתן הסבר מניח את הדעת לשיהוי הממושך.
לסיום פרק זה יצוין כי בבוא בית הדין להחליט בבקשה לסעד זמני בכלל, ובבקשה לצו-מניעה בפרט, עליו לתת את דעתו למכלול הנסיבות שנפרשו בפניו, ומבלי לקבוע מסמרות ביחס להליך העיקרי, דומה כי אין מנוס מהקביעה כי המבקשת לא הניחה תשתית מספקת לקבלת צו המניעה המבוקש על-ידה, וכי אין זה המקרה שבו בית הדין יוציא תחת ידיו צו מניעה אשר ימנע מהמשיב להמשיך בעבודתו עם מפעלי ים המלח.
סיכומו של דבר:
לאור כל האמור לעיל, דין הבקשה למתן צו מניעה זמני נגד המשיב להידחות.
