תביעת הפרשי שכר, הלנת שכר ופיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי העסקה

מונחת לפנינו תביעה לתשלום הפרישי שכר, פצויי הלנת שכר, פצויי פיטורים, דמי נסיעות , פדיון חופשה, דמי חגים, דמי הבראה ודמי מחלה פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד בדבר תנאי עבודה.

התובע לא עשה כן. התובע לא נתן היזדמנות לנתבעת לתקן את מחדליה ותחת זאת הודיע על התפטרותו ועל מועד כניסת ההתפטרות לתוקף.

בהיתחשב בעובדה שהתובע הועסק לפי שכר שעתי, לפי חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א – 2001 (להלן – חוק הודעה מוקדמת), התובע נידרש ליתן לנתבעת 27 ימים קלנדריים(21 ימים בתוספת של יום אחד בעבור כל חודשיים).

...

אין בידינו לקבל את טענת הנתבעת ולפיה יש לחייב את התובע גם בגין ימי היעדרותו מהעבודה החל מיום 4.1.2017.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה, כך שהנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 ימים את הסכומים הבאים: הפרשי שכר בסך- 4,215 ₪.

הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין הוצאות משפט בסך של 500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪.

התובע עתר לתשלום דמי הבראה (15,410 ₪); דמי נסיעות (15,792 ₪); פדיון חופשה (11,850 ₪); הפרשות לקרן פנסיה (59,313 ₪); גמול שעות נוספות (156,798 ₪); הפרישי שכר מולן (6,000 ₪); שכר חודש אפריל 2018 וחלף הודעה מוקדמת (5,010 ₪); הפרישי פצויי פיטורים (15,848 ₪); פיצוי בגין פיטורים שלא כדין (21,000 ₪); פיצוי בגין הפרת חוק הגנת השכר (5,000 ₪ לכל תלוש); פיצוי בגין אי מסירת טופס הודעה לעובד (5,000 ₪).

טענות הצדדים לטענת התובע, הועסק מבלי שנערך עמו חוזה העסקה ומבלי שניתנה לו כל הודעה על תנאי עבודתו ועל כן הוא זכאי לפצוי בגין כך. לדברי התובע, משכורתו עמדה על 7,000 ₪ נטו כאשר 6,000 ₪ התקבלו בהמחאה ו-1,000 ₪ במזומן ולא נרשמו בתלוש השכר.

התביעות לתשלום הפרישי שכר והלנתו, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ובגין אי מתן הודעה לעובד – נדחות.

...

אחרית דבר על יסוד כל האמור, תשלם הנתבעת לתובע כדלקמן: גמול שעות נוספות בסך של 87,094 ₪.

התביעות לתשלום הפרשי שכר והלנתו, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ובגין אי מתן הודעה לעובד – נדחות.

כך גם נדחית טענת הקיזוז.

דיון והכרעה במסגרת ההכרעה נדרש להשיב על השאלות הבאות: האם התובעת זכאית לפצוי בגין הפחתת משרתה לאחר חזרה מחופשת הלידה בשנת 2012 מכוח חוק עבודת נשים? האם היא זכאית לפצוי בגין הפרת חוק שויון הזדמנויות בעבודה עקב הפלייתה מחמת היותה אם? האם היא זכאית לפצוי בגין אי עריכת שימוע לפני הפחתת המשרה? האם היא זכאית לפצוי בגין אי מתן הודעה על שינוי בתנאי העסקתה? האם היא זכאית להפרשי שכר, הפרישי הפקדות לקרן פנסיה ולקרן הישתלמות ולהפרשי דמי לידה? האם היא זכאית להפרשי שכר בגין עבודתה בקייטנות? לסיום נבחן את סוגיית השהוי בהגשת התביעה.

בנוגע לפצוי הלנת שכר נציין כי בסעיף 17א לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 נקבע כי תביעה להלנת שכר תיתיישן שנה לאחר המועד שבו ייחשב השכר כמולן או לאחר שלוש שנים בתנאים הקבועים בחוק.

...

] יצוין שבמהלך עדותה של גב' עפאף חרזאללה, סמנכ"לית העירייה ומנהלת משאבי אנוש (להלן: גב' חרזאללה), נעשה ניסיון לטעון שלתובעת תעודה של סייעת חינוך מיוחד ולא תעודה תיכונית בלבד[footnoteRef:2] ובסיכומים אף נטען שהיא בוגרת תואר ראשון בחינוך מיוחד[footnoteRef:3], אלא שדין הטענות להידחות משתי סיבות: האחת, התובעת לא טענה בכתב התביעה המקורי או המתוקן ולא הצהירה בתצהירה שיש לה תעודה של סייעת חינוך מיוחד או תואר ראשון בחינוך מיוחד, ולכן הטענות לא הוכחו.

עם זאת, כאמור העירייה פעלה בניגוד לחוק עבודת נשים עת לא פנתה לממונה בבקשת לקבלת היתר להפחתת היקף משרת התובעת ולכן לא מצאנו שהשיהוי הניכר בהגשת התביעה מצדיק את דחייתה.

סוף דבר התביעה נדחית ברובה.

תביעות התובעת לתשלום פיצוי בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד, הפרשי שכר והפקדות לקרן פנסיה ולקרן השתלמות בגין משרה בהיקף של 83%, שכר בעבור עבודה בקייטנות האביב והקיץ והפרשי דמי לידה – נדחות.

ביום 7.10.2020 הגיש התובע את התביעה דנן במסגרתה דרש הפרישי שכר עבודה, פיצוי עבור הלנת שכר, פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת, פיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ללא שימוע ובגין הפרת חוזה עבודה.

לאור האמור דורש התובע כדלקמן: פיצוי בסך 1,484 ₪ בגין אי מתן הודעה מוקדמת (לטענת התובע על פי חוזה ההעסקה הוא זכאי לדמי הודעה מוקדמת של יום אחד עבור כל חודש העסקה, דהיינו 4 ימים X 371 ₪ שווי יום עבודה).

בהקשר זה אף יצוין כי התובע הועסק תקופת זמן קצרה בנתבעת, ומעדותו עולה שלא הכיר את הנפשות הפועלות בנתבעת ואף את נציג הנתבעת שמסר לו, לטענתו, הודעה על פיטוריו.

בעניינינו, סעיף 2(ו) להסכם העבודה (נספח ב' לכתב התביעה) קובע: "תאריך סיום העבודה: בתום 12 חודשים מתאריך תחילת העבודה של העובד, בכפוף לתוקף היתר ההעסקה של המעביד המתיר לו להעסיק עובדי בנייה זרים כדין ותוקף רישיון השהיה ושרת העבודה שהונפקו לעובד ע"י הרשויות הישראליות, המתירים לו להיות מועסק בישראל" עוד קובע ההסכם: בסעיף 2 (ז): "ניתן להאריך את הסכם העסקה זה ע"י הסכמה הדדית של הצדדים לתקופות נוספות בכפוף כדין לתוקף היתר ההעסקה של המעסיק המתיר לו להעסיק עובדי בנייה זרים, ולתוקף רישיון השהיה ואשרת העבודה שהונפקו לעובד ע"י הרשויות הישראליות, המתירים לו להיות מועסק בישראל". כן קובע ההסכם בסעיף 2(ח): "במידה והמעביד טוען כי אין ברשותו של העובד כישורים מקצועיים או ניסיון סבירים להעסקתו בענף הבנייה, בנגוד להצהרתו של העובד כמתואר בפרק המבוא להסכם העסקה זה, העובד מסכים לשתף פעולה ולקיים בחינות מקצועיות שתבוצענה ע"י הרשויות הישראליות וכי אם ימצאו רשויות אלו כי העובד חסר את הכישורים והניסיון הנדרשים לעבודת ביניין בהתאם להסכם העסקה זה, העובד מסכים כי למעבידו תהיה הזכות להפסיק את הסכם העסקה זה וכי במקרה זה העובד מסכים לעזוב את ישראל באופן מידי, על חשבונו הפרטי". לצד האמור, סעיף 12 להסכם שכותרתו פיטורים והתפטרות קובע כך: "אם בכוונת המעביד לסיים את העסקתו של העובד, עליו לערוך שימוע מסודר לעובד טרם קבלת ההחלטה על פיטוריו, ויש ליישם את התנאים הבאים:

...

משנמנעה הנתבעת מלהזמין למתן עדות את "****" לתמיכה בטענותיה, ובכלל זה אף לא סיפקה הסבר מדוע לא ניתן היה להגיש לתיק העתק מכלל התלושים שהופקו, ככל שהופקו, הרי שמצאנו לקבל את גרסת התובע, אותה מצאנו מהימנה, לפיה לא נמסרו לו מלוא תלושי השכר עבור תקופת עבודתו.

משקבענו שהתובע פוטר מעבודתו ומשהתובע העיד ועדותו לא נסתרה כי עזב את דירת המגורים שסופקה לו על ידי הנתבעת בראשית חודש ספטמבר ומשמכל מקום כלל לא הוצגה כל ראיה לתשלום בו נשאה הנתבעת הרי שאין מקום לחייב בו את התובע וטענות הנתבעת לקיזוז נדחות.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין את הסכומים הבאים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל: בגין הפרשי שכר- סך של 3,814 ₪.

העובד עתר לחייב את החברה והעירייה לשלם לו פיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד, פיצוי בגין תלושי שכר פקטביים, גמול שעות נוספות, חופשה שנתית, ימי חג, פיצוי בגין אי ביצוע הפקדות לפנסיה וקרן הישתלמות, דמי הבראה, דמי נסיעות, תוספת ותק, שי לחג, פצויי הלנת שכר, פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת לפיטוריו, פצויי פיטורים ופצוי בגין פיטורים שלא כדין.

בכל הנוגע להודעה על תנאי ההעסקה קבע כי: "טענת התובע בעדותו...כי החתימה על טופס ההודעה לעובד אינה חתימתו, נטענה בעלמא. התובע לא הציג בפני בית הדין חוות דעת מומחה או כל ראיה אחרת להוכחת טענה זו". עוד נקבע כי ההודעה שהוצגה על ידי החברה "נערכה כדין, היא מכילה את כל הפרטים הדרושים, היא תורגמה לשפתו של התובע, טיגרית והתובע חתם עליה בחתימתו". עם זאת, המועד הנקוב על גבי טופס ההודעה הוא 31.1.17, תשעה חודשים לאחר מועד תחילת ההעסקה בעוד שלפי דרישות החוק יש למסור הודעה זו תוך 30 יום, ולכן התקבלה התביעה ברכיב זה באופן חלקי והחברה חויבה לשלם לעובד פיצוי בסך של 1,000 ₪.

כך למשל, אמר בחקירתו הנגדית כי שכרו היה משתנה וציין שעבד גם לפי 25 ₪ לשעה ו-27 ₪ לשעה, ורק בהמשך חקירתו חזר לגירסה של "30 שקלים". כמו כן, ציין בית הדין כי "מעיון בתלושי השכר עולה ששכרו של התובע בצרוף זכויותיו בהתאם לצוו ההרחבה בענף הניקיון, שולמו לו במלואם. השכר המופיע בתלושים משקף את טענותיה של הנתבעת ואת שכר המינימום הנוהג בתקופה הרלוואנטית". אשר לזכויות הסוציאליות - קבע בית הדין כי מאחר שלא קיבל את טענת העובד לגבי גובה שכרו השעתי, תלושי השכר משקפים נכונה את האמור בהם ולכן הזכויות המגיעות לעובד הן רק ההפרשים שחושבו על ידי החברה.

...

בנסיבות אלה, כאשר הטבלה אינה חד-משמעית ולכאורה ארבעה חודשים אקראיים בלבד תומכים בטענת העובד, ובעיקר בהצטרף לשינוי גרסת העובד עצמו בחקירתו הנגדית כמפורט לעיל, שוכנענו כי החברה הצליחה בנסיבותיו של הליך זה להרים את הנטל.

משנדחתה טענת העובד כי סוכם עמו על שכר שעתי של 30 ₪ נטו לשעה, נדחית כפועל יוצא מכך טענתו כי רכיבי השכר האחרים שפורטו בתלושים הם פיקטיביים.

סוף דבר - הערעור נדחה.