לצד עניין זה המוכרת טענה כי היא זכאית לתשלום דמי ניהול עבור המבנה, להחזר הוצאות חשמל ומים, להחזר עלות עמלת ערבות מכר ולפצוי מוסכם.
למרות קביעתו בדבר חוב שחבה הרוכשת למוכרת, הוא דחה את תביעת המוכרת מחמת היתיישנות:
"אין מחלוקת בין הצדדים כי לנתבעת 1 [הרוכשת – א.ד.] נותר חוב על חשבון המכר בסך 96,761 $ בתוספת מע"מ נכון ליום 10.1.97 (ר' סעיף 28(א) לסיכומי הנתבעת). עוד אין מחלוקת כי חוב זה התגבש לכל המאוחר בשנת 1998 כך שלכאורה התיישן" (פסקה 6)
בית המשפט קבע כי מירוץ ההתיישנות לא נעצר בשל הודאת הרוכשת במקצת הזכות, וכפועל יוצא מכך הגיע למסקנה שהתביעה לתשלום סכום זה היתיישנה.
השלישי, כי ההיתדיינות הסתיימה בהכרעה מפורשת או מכללא של בית המשפט באותה פלוגתא, בקביעת ממצא פוזיטיבי, להבדיל ממצא הנובע מהיעדר הוכחה; והאחרון, כי ההכרעה הייתה חיונית לצורך פסק הדין שניתן בתובענה הראשונה (ע"א 1545/08 אברהם מוסקונה נ' סולל בונה בע"מ, פסקה 9 (4.3.2010); ע"א 1041/97 אבי סררו נ' נעלי תומרס בע"מ, פ"ד נד(1) 642, 650 (2000); רע"א 5071/10 עריית תל-אביב-יפו נ' ש.א.י. מועדונים בע"מ, פסקה 4 (18.10.2010), כן ראו זלצמן 141).
...
לא חלה התיישנות על טענת ההגנה של המוכרת
המסקנה בדבר דחיית התביעה נובעת גם מכך שהתנאת הרישום בתשלום, להבדיל מהזכות לתבוע את החיוב בתביעה כספית לא התיישנה.
התביעה לסעד הצהרתי לפיו המשיבה הפרה את הסכם המכר – נדחית.
התביעה להורות למשיבה למסור למבקשת את כל המסמכים הדרושים לשם העברת הזכויות בנכס על שם המבקשת וכן התביעה החלופית למינוי כונס נכסים על זכויות המשיבה בנכס לשם חתימה על המסמכים – נדחית.
בשים לב לכך שמרבית רכיבי התביעה נדחו וכי עמדתה העקרונית של המשיבה התקבלה, המבקשת תשלם למשיבה שכר טרחת עורך דין בסכום של 23,400 ₪.
