תביעה לביטול פיטורים או פיצוי כספי בגין פיטורים שלא כדין

זהו פס"ד בתביעת התובעת לבטל את פיטוריה הפדגוגיים כגננת קבועה/מנהלת גן/גננת מחליפה, ולמתן פיצוי כספי בגין פיטורין שלא כדין ועוד.

יחד עם זאת נפלו מס' כשלים טכניים ואחרים המצדיקים פיצוי כספי, אך לא בגין הפסדי פנסיה או פיצויים בגין הפסד מענק שלא קיבלה בשל פיטוריה (שהיו משמעותיים לו הכשלים היו מהותיים), אלא בגין עוגמת נפש .

...

בענייננו, ובהתחשב במספר השנים בהם עבדה התובעת במערכת החינוך (18 שנה), והזמן שהקדישה למערכת, (כשבחלק ניכר מהתקופה – אף עבדה לשביעות רצון הממונים עליה), ובהתחשב בעובדה כי התובעת פוטרה תקופה קצרה לפני שהייתה יכולה לפרוש ולקבל פנסיה תקציבית, ולאור מסקנתנו כי הנכון היה לשקול ובאופן רציני מציאת פתרונות גמישים להמשך העסקתה עד למועד הפרישה, וכי לא נבחנו אפשרויות נוספות להמשך העסקתה, חלף פיטוריה, ולאור הפגמים שצויינו לעיל , מצאנו לנכון לפסוק לתובעת פיצוי בגין עוגמת נפש.

בנסיבות העניין אנו קובעים כי הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 180.000 ₪ בצירוף 20,000 ₪ כהוצאות ושכ"ט עו"ד. סוף דבר: התביעה להחזרת התובעת לעבודה ו/או לביטול פיטוריה – נדחית.

יחד עם זאת מצאנו כי הנכון הוא לפצות את התובעת בגין עוגמת נפש בסך של 180,000 ₪ בצירוף 20,000 ₪ כהוצאות ושכ"ט עו"ד .

ביום 2.12.2018 הוגשה, לבית הדין האיזורי בתל-אביב, התביעה שלפנינו בה טען התובע כי פוטר שלא כדין ועתר לפצוי ממוני בדמות הפרישי שכר, בגובה 400,000 ₪ בגין השכר שיכול היה להישתכר לו לא פוטר לבין הישתכרותו בפועל; נזקים בלתי ממוניים בגין עגמת הנפש והפגיעה בכבודו בסך 350,000 ₪, ופצוי נוסף בשל פיטורים שלא כדין אגב הניסיון למנוע ממנו לממש את זכותו החוקתית לפניה לערכאות בגובה 100,000 ₪.

אולם ככל שבא בית הדין לכלל מסקנה כי יש לפסוק לעובד סעד בגין הפיטורים הרי שטווח הסעדים האפשרי נע בין ביטול הפיטורים ואכיפת יחסי העבודה, עם או בלי פיצוי כספי, לבין סעד כספי בלבד (ראו: בש"א (ארצי) 205/07 אוניברסיטת תל-אביב – רבקה אלישע (27.2.2008) (להלן: עניין רבקה אלישע); ע"ע (ארצי) 573/09 דב זיידמן – אי.אי.איי טלקון בע"מ (16.12.2010); על השיקולים לברירה בין הסעדים ראו גם: בג"ץ (עליון) 4284/08 שמואל קלפנר נ' חברת דואר ישראל בע"מ, (26.4.10)).

סעד כספי – פיצוי ממוני ופצוי לא ממוני בעיניין רבקה אלישע נפסק, מפי כבוד השופט (כתוארו אז) יגאל פליטמן, כי בבוא בית הדין לפסוק פיצוי כספי בגין פיטורים שלא כדין עליו להבחין בין פיצוי על נזק ממוני לבין פיצוי על נזק שאינו ממוני.

...

כאמור לא שוכנענו כי נסיבות העניין מצדיקות את איסור פרסום זהותו של התובע לא כל שכן כאשר מדובר בעניינים הנמתחים לא מעט שנים לאחור.

סוף דבר – על יסוד כל האמור, התביעה מתקבלת בחלקה ובאופן שאנו מחייבים את המדינה לשלם לתובע, בתוך 30 ימים מיום שיומצא לה פסק הדין את הסכומים המפורטים מטה.

לנוכח האיחור הניכר בהגשת התביעה; תוצאת הדברים, קרי, הפער הניכר בין גובה התביעה לסכומים שנפסקו; כמו גם העובדה שהתובע ייצג את עצמו דעתנו היא כי נכון יהיה שכל צד יישא בהוצאותיו, וכך אנו מורים.

התובע ציין שהגיש תחילה תביעה בבית המשפט המחוזי בתל אביב כנגד החברה ושלושה דירקטורים (ת"א 45887-08-20) וכי במסגרת דיון שהתקיים ביום 19.10.20, ניתנה החלטה על מחיקת הסעד המתייחס לביטול פיטוריו של התובע ונקבע כי הוא רשאי לפנות לבית הדין לעבודה לסעד מתאים בהקשר זה. ביום 29.10.20 הגיש התובע את התביעה שבכותרת, במסגרתה עתר לסעד ההצהרתי כן לפצוי כספי בגין פיטורים שלא כדין ופצוי בגין נזק לא ממוני, צער ועוגמת נפש.

...

נוכח האמור ולאור קביעתנו כי לבית הדין סמכות ייחודית לדון בתביעה כפי שהוגשה, אנו דוחים את טענות הנתבעת גם לעניין השתק ומניעות.

סוף דבר – הבקשה נדחית.

התביעה עניינה – פיצויים בגין פיטורים שלא כדין.

בע"ע (ארצי) 701/07 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' שלומי תורג'מן (פורסם בנבו, 3.3.2009) (להלן – "עניין חברת חשמל") נקבע - "אי מתן זכות שימוע לעובד לפני פיטוריו הנו פגם במעשה הפיטורים עצמו. עם זאת, פגם זה אינו מוחלט ואינו חייב להביא בהכרח לביטול הפיטורים או להענקת פיצוי כספי לעובד. סוג הסעד ושיעורו תלוי במידה רבה בנסיבות כל עניין, בטיבה של ההעסקה, בציפיותיו של העובד להתקשרות לאורך זמן, בצידוק מעשה הפיטורים, בהסדרים המיוחדים לכל מעסיק ובשיקולים אחרים כיוצאים באלה ובכל מקרה עניין זה נתון לשקול דעתה של הערכאה השיפוטית." כאמור בכותרת פרק זה, החובה לערוך שימוע היא האמצעי למימוש זכות הטיעון ולא הזכות בפני עצמה.

...

נוכח כל האמור, על הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך 10,000 ₪.

במקרה דנן, מצאנו לנכון שלא לפסוק הוצאות לטובת התובע.

הנתבעת תשלם לתובע סך של 10,000 ₪ בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לנתבעת.