בפניי תביעה חוזית/כספית.
התובעת מדגישה, כי הגב' מונה, אשר היתה המקשרת בין התובעת לבית הספר וכן היתה במרכז ההתרחשויות הנוגעות לתביעה זו, היא העדה היחידה הרלוואנטית והמרכזית מטעם הנתבעת שיכולה היתה להעיד על אופי הקשר התקין בין הנתבעת לתובעת ועל חילוקי הדיעות המינוריים בניהן, אך מסיבות השמורות עמה החליטה הנתבעת לא להביאה לעדות בבית משפט, והדבר פועל לחובתה.
על פי הנספח, הטיול למדבר יהודה היה צפוי לצאת בתאריך 01.03.09 לשלושה ימים, מספר האוטובוסים שהוזמנו מהתובעת הם ארבעה והעלות בגין הזמנה זו עמדה על סך 7,500 ₪ עלות לאוטובוס כולל מע"מ ופיזור.
הנתבעת טענה, כי לכל הטיולים האחרים (לרבות הטיולים הרב-יומיים, כדוגמת הטיול לירושלים של שכבת ט' מיום 14.12.08, המופיע בנספח להסכם), נשלחה הזמנה על ידי בית הספר, וועד ההורים חויב בהתאם להזמנה, אך לא גיבתה טענתה זו במסמכים המעידים כי אכן נשלחה הזמנה שכזו כדוגמת הטיול לירושלים, להוכחת קיומה של הפרוצידורה הזו בהזמנת הטיולים הרב-יומיים.
התובעת מפנה בעיניין זה למכתב בר כוחה למנהלת בית הספר מיום 01.03.09, בו נכתב כדלקמן:
"3. בהתאם לכך, נערכה מרשתי והקצתה 4 אוטובוסים לצורך ביצוע טיול בן 3 ימים למדבר יהודה, שאמור היה לצאת היום בבוקר.
...
משכך דין טענת התובעת להפסדים בגין נסיעות חד-יומיות אשר הוזמנו מחברות אחרות- להידחות.
אך לאור הסתמכות התובעת על ביצוע ההזמנה, לאור ביטול ההזמנה מס' ימים ספורים לפני מועד ביצועה, ולאור העובדה כי קיימת בהסכם לאקונה לעניין ביטול טיול רב-יומי, החלטתי לפסוק לטובת התובעת סך של 500 שח"X ארבעה אוטובוסים וסה"כ- 2,000 ₪.
בנסיבות אלו, התביעה למעשה נדחית ללא צו להוצאות.