תביעה בנוגע לעסקאות מסחר ביהלומים

על יסוד טענה זו, עתר לקבלת חשבונות שישקפו את כל עיסקאות הסחר ביהלומים שהמשיבים היו צד להם בין השנים 2013-2006.

חזקה על המשיבים שהסתמכו על כך שהתביעה נגדם נדחתה וכי לא יוטרדו עוד בעיניינה.

...

בחינת כל השיקולים האמורים בענייננו, מובילה למסקנה כי לא נמצאה הצדקה לאיחור הניכר בהגשת הערעור.

לא רק שנימוק זה לא נתמך בדבר, אין בו כדי להצדיק את האיחור הכה ממושך בהגשת הערעור, אשר בסופו של דבר, המערער הגיש אותו בעצמו.

לפיכך ומשהוגש הערעור בחלוף כשלוש שנים ללא הצדקה לכך, יש להיעתר לבקשת המשיבים ולהורות על מחיקתו.

באשר להסכם בוררות המקנה סמכות למוסד לבוררות של הבורסה, קובע סעיף 97 לתקנון הבורסה ליהלומים (מהדורת 2017) כי: "כל תביעה שיסודה בחילוקי דיעות ובסכסוכים הפורצים בין חבר אחד ו/או קבוצת חברים, כולל חברים-על-תנאי ומתמחים וכולל גוף משפטי שהחבר ו/או החבר-על-תנאי ו/או המיתמחה הם בעלי השליטה בו (להלן: 'תאגיד בשליטת החבר'), לבין חבר אחר ו/או קבוצת חברים אחרת, כולל חברים-על-תנאי ומתמחים וכולל תאגיד בשליטת החבר והנובעים ו/או קשורים, במסחר ו/או בתעשייה של אבנים יקרות, וכמו כן כל תביעה הנובעת מהיחסים ההדדיים... תובא לבוררות בפני מוסד הבוררות של בורסת היהלומים כאמור בתקנות אלו. דינו של סעיף זה כדין הסכם בוררות מחייב בין הצדדים האמורים בו ביחס לכל ערכאות הבוררות המנויות בתקנות... הוראות פרק זה יחולו אף על כל תביעה שיסודה בחילוקי דיעות ובסכסוכים הפורצים בין חבר... לבין כל אדם ו/או כל גוף משפטי אחר, החתום באופן הדדי על הסכמה לברר מחלוקת או סיכסוך קיים או עתידי בינו לבין חבר בורסה... ובכלל זה דיירים בבניני בורסת היהלומים". משמע – סמכות המוסד לבוררות להכרעה בסכסוכים בין הנכללים בקבוצות שקבלו על עצמן את כלל הוראות התקנות – חברים, חברים על תנאי ומתמחים, כופה עצמה גם על מי שאינם נמנים על קבוצות אלו ("אדם ו/או גוף משפטי אחר"), אך הסכימו לקבל את מרותו – כגון, אך לא רק "דיירים בבניני הבורסה", בכתב התחייבות ספציפי.

הדברים משתמעים מתוצאת פסיקתם של הבוררים בערכאה הראשונה, ונאמרו במפורש בפסק הבוררות בערכאה השנייה: "אנו משוכנעים כי העסקאות שבוצעו נעשו לאורך כל התקופה ללא ידיעתם כלל של הנתבעים רוברט נאסימוב ויצחק יוסיפוב וכי התובע לא נקט בשום הליך שהוא כדי לאמת וליידע את רוברט נאסימוב ויצחק יוסיפוב אודות עיסקאות אלו. התובע סמך על הנתבעים יהונתן יוסיבוף ומר בנימין יוסיפוב בלבד בבצוע העסקאות..." [הנוסח המתוקן מיום 13.09.2018], זאת, בהלימה לאמור בתצהירו של אלדד בתשובתו להליך שבכותרת, לפיהם "המבקש ניכנס אל כותלי הבורסה ברמת גן וסחר ביהלומים מול חברי בורסה, לרבות מולי באופן אישי מכוחו של תג פקיד זה... העסקאות שביצעו מולי האחים נעשו לפני באופן אישי ותוך שהם מציגים מצג לפיו הם האחראיים על קיום כל ההתחייבויות..." (סעיפים 8, 13 לתצהיר התשובה בהפ"ב 15790-11-18; סעיפים 8, 12 לתצהיר התשובה בהפ"ב 15706-11-18) – קרי, אלדד מייחס את כניסתם של המבקשים לבניין הבורסה לתגי הפקיד שלגירסתם פקעו, אך אינו טוען כי שאל מי מהמבקשים בדבר מעמדו או ביקש לראות את תגי הפקיד האמורים בשלב כלשהוא.

...

האחים טוענים כי: המוסד לבוררות של הבורסה לא קנה סמכות להכריע בסכסוך בעניינם, משאינם, מעולם לא היו, חברי בורסה, וליתר דיוק, אינם "חבר, חבר על תנאי מתמחה ו/או דייר בבורסה ליהלומים"; כי העסקאות נערכו בין אלדד לבין חברה אמריקאית בשם Diamonds Forever שמניותיה בבעלות בנימין, באופן השולל את חבותם האישית; וכי החתימה הנחזית להיות חתימתם על גבי טופס בקשה "תג פקיד" המקובל בבורסה, המכילה את ההצהרה לפיה "...הנני מצהיר/ה בזאת כי אני מקבל/ת על עצמי ומסכים/מה לכל התנאים ההתחיבויות וההגבלות המנויות בכתב התחייבות זה... אני מאשר/ת מסכים/מה ומתחייב/ת מפורשות להעביר כל סכסוך ביני לבין מי מחברי בורסת היהלומים הישראלית בע"מ ו/או מי מדיירי בניני בורסת היהלומים ו/או עובדיהם לבוררות על פי ההוראות והכללים לענין בוררות הכלולים בתקנות ההתאגדות" - אינה מעניקה למוסד לבוררות סמכות לדון בסכסוך עם אלדד, אשר נסב על עסקאות שנערכו בשנת 2016.

מכל מקום, הוראה מיוחדת לקבלת מרות המוסד לבוררות נכללת גם בטפסי הבקשה לקבלת מעמד של "פקיד" הכוללת הצהרה הממוקמת מעל חתימת המבקש את תג הפקיד, לפיה: "הנני מצהיר/ה בזאת כי אני מקבל/ת על עצמי ומסכים/מה לכל התנאים ההתחיבויות וההגבלות המנויות בכתב התחייבות זה... אני מאשר/ת מסכים/מה ומתחייב/ת מפורשות להעביר כל סכסוך ביני לבין מי מחברי בורסת היהלומים הישראלית בע"מ ו/או מי מדיירי בניני בורסת היהלומים ו/או עובדיהם לבוררות על פי ההוראות והכללים לענין בוררות הכלולים בתקנות ההתאגדות". וחזרה לענייננו: בנימין: אין חולק כי בנימין חתם על טופס הבקשה לקבלת תג פקיד; אין חולק כי בנימין השתתף בפועל בשלוש ישיבות בערכאה הראשונה, ובשתי הישיבות שנערכו בערכאה השנייה; אין חולק כי על אף סירובו לחתום על שטר בוררות, הצהיר בנימין בפני בוררי הערכאה הראשונה ביום 12.02.2018 כי "אני מסכים ששלמה יהיה טוען על הכל" בהלימה להודעתו של שלמה מיום 07.01.2018 בה הודיע, ללא סייג, "בשם בני יוסיפוב" על התייצבותו הצפויה של בנימין לבוררות, במובחן מההודעה המסויגת שמסר שלמה בשם יהונתן ויצחק; הצהרתו של בנימין מאותה ישיבה שנערכה היום 12.02.2018 בה ביקש לייחס התייצבותו להיותו "פקיד של רוברט", אינה מתיישבת עם העובדה לפיה התביעה נגד רוברט כבר נדחתה עוד ביום 12.11.2017, כמו גם עם גרסתו של בנימין עצמו בהליך הנוכחי, לפיה מעמדו זה כעובד של רוברט פקע עוד בשנת 2014.

התוצאה בקשת הביטול שהגיש בנימין – נדחית, והבקשה לאישור פסק הבוררות שניתן על ידי הערכאה השנייה של המוסד לבוררות ביום 02.09.2018, כנוסחו המתוקן מיום 13.09.2018, ככל שהיא מתייחסת לבנימין - מתקבלת.

בסופו של דבר, עסקת היבוא לא יצאה לפועל בגלל שמנשה וג'ימה רצה תשלום מראש עוד בטרם יבוא היהלומים ולא הסכמתי לזה.

צריך לזכור, שאם לטענת התובע המנוח עסק ביבוא ויצוא של יהלומים, עיסוק שהוא גם עסוקו של התובע עצמו כסוחר יהלומים, טבעי הוא שיהיו להם תחומי עניין משותפים כמו גם חוויות לחלוק על עסוקם בתחום זה. אולם, מכאן ועד כדי פגישה בעינייני עבודה, הדרך רחוקה.

עיון במסמכים אלה מלמד כי בתקופה הרלבנטית לתביעה המנוח כלל לא עבד, נשען על קיצבאות הביטוח הלאומי, לרבות השלמת הכנסה, ולא הועמדו לרשותו מקורות הכנסה נוספים, ודאי לא כאלה להם טען התובע, של יבוא ויצוא יהלומים, לפחות לא בתקופה בה נפגש התובע עם המנוח בפגישה מושא פסק דין זה. הנתבע הגיש גם דו"ח פעולה וזכרון דברים מיום 8.7.19 של החוקר מטעמו, רונן, ובו רישום עקרי הדברים של שיחה בינו לבין המנוח לאחר קרות הארוע התאונתי והתייחסה לאותה פגישה שבין התובע למנוח מיום הארוע (מוצג ו' לתיק).

...

בטרם נתייחס לגופו של הרישום באותו הדו"ח, כמו גם לעדותו של רונן בקשר אליו לפנינו, יובהר כי טענת ב"כ התובע כי מדובר בעדות שמועה וככזו מדובר בראיה שאינה קבילה, ראויה להידחות.

על יסוד המפורט ולנסיבות שלפנינו, נחה דעתנו כי ככל שאכן עבד התובע ביום 20.7.18 כטענתו, כאשר יצא ממקום העסק שלו לאותה פגישה עם המנוח בבית הקפה, היה זה למטרה עצמאית ונפרדת העומדת ברשות עצמה, ללא זיקה לצרכי עבודתו של התובע, וככזו אין להכיר בפגיעה שארעה לאחריה כ'פגיעה בעבודה'.

סוף דבר: לאור האמור התביעה נדחית.

עוד טוען המבקש, כי בנגוד להתנהלות האיטית של מוסד הבוררות במסגרת ההליך שניפתח על ידו, הרי שתובענה משמעתית שהוגשה על ידי גב' פוזיילוב, אחותו של המשיב, כנגד המבקש, היתנהלה במהירות וביום 20.11.2017 ניתנה החלטה שלפיה המבקש עבר על כללי ההיתנהגות של הבורסה בכל הנוגע לעיסקאות באמצעות פתקים והוא חויב בפצוי בסך 10,000 דולר והרחקה מאולם הבורסה ל-14 יום (נספח א' לתובענה).

המשיב טוען כי הוא יהלומן חבר בבורסה, אשר גם הוא כפוף להוראות תקנות הבורסה, לרבות החובה לברר כל סיכסוך שעניינו ביהלומים במסגרת מוסד הבוררות.

גב' פוזיילוב אף הגישה תלונה כנגד המבקש לועדה המשמעתית של הבורסה וביום 20.11.2017, ולאחר ששמעה את הצדדים, החליטה הועדה כי המבקש עבר על כללי ההיתנהגות הנהוגים בבורסה, חייבה אותו בתשלום חיוב כספי לקרן העזר של הבורסה והרחיקה אותו מאולם המסחר למשך 14 יום ועד להחלטת הנהלת הבורסה בעיניינו.

...

לאור האמור, מסקנתי היא כי התמשכות ניהול ההליך בעניינו של המבקש איננה מצדיקה העברת הבוררים מתפקידם ועל אחת כמה וכמה איננה מצדיקה מינוי בורר מחוץ למסגרת המוסד לבוררות של הבורסה, כפי שהתחייב המבקש עת הצטרף לבורסה.

סוף דבר דין התובענה להידחות.

המבקש ישלם לכל אחד מהמשיבים הוצאות בסך של 10,000 ₪.

טענות הנתבעת - התביעה כולה הנה בבחינת מקצה שיפורים מלאכותי להליך המקביל, שהוגש במקורו בפרשה מבלי לכלול את הנתבעת או החברה כבעלות דין; הגשת ההליך דנן הנה בבחינת ניצול לרעה של ההליך המשפטי ונועדה ליצור לחץ על הנתבעת ומשפחתה ביצירת תחליף מלאכותי לתביעה שעוכבה כנגד בעז בשל כניסתו להליכי חידלות פרעון והיות וירדן מתגורר בחו"ל, מה גם שפסק הדין כנגדו בוטל וההליך מולו חזר להתברר; ההיתקשרות העסקית בין הצדדים בנוגע לעיסקאות מושא ההליך נעשתה בין ירדן, בעז והתובעים בלבד והתובעים הודו בכך במהלך בירור התובענה, כאשר מסקנה זו נלמדת באופן ברור אף מראיות התביעה (כגון מסרונים שהוחלפו בין הצדדים); משכך, התובעים מיצו את עילותיהם וטענותיהם בהליך המקביל באותה פרשה, בתביעתם שהוגשה אך כנגד ירדן ובעז, והם מושתקים כיום מכל טענה כנגד הנתבעת בפרשה זו, ומכל מקום יש לדחות טענות אלו כנגד הנתבעת לגופן; אף לחברת מוריה, כתאגיד, אין כל קשר לעיסקאות מושא ההליך, למרות התשלומים באמצעותה; באשר ליריבות האישית הנטענת מול הנתבעת, כבעלת מניות ודירקטורית בחברה, הרי שמעבר לכך שאף החברה עצמה לא הייתה מעורבת בעיסקאות הנדונות, הרי שהחל משנת 2018 הנתבעת אף חדלה מלשמש בעלת מניות ודירקטורית בחברה וממילא אין כל בסיס לטענה בדבר אחריותה האישית ואין כל יריבות מולה בנוגע להליך דנן, אשר הוגש לאחר מועד זה, בחודש נובמבר 2020; אף קודם למועד סיום החזקתה במניות ורישומה כדירקטורית, הנתבעת לא הייתה פעילה בחברה או מעורבת באופן ממשי כלשהוא בניהול עסקיה, לרבות בכל הנוגע לעיסקאות מושא ההליך; הנתבעת הבהירה בעדותה, כי רישום המניות בחברה ומינויה של הנתבעת כדירקטורית נעשו כעניין טכני גרידא, על מנת שהדבר יקל עליה בנמל התעופה בכניסתה להונג-קונג בעת ביקוריה החוזרים אצל בנה ונכדיה, אשר אותה עת התגוררו בהונג קונג; לנתבעת אף אין כל ידע אישי או ניסיון מקצועי בתחום היהלומים או במסחר ועיסקאות קונסיגנציה.

...

ואולם, האם יכולה גרסה נמשכת מצד התובעים בדבר העדר התקשרות עם החברה והתנהלות מול ירדן באופן אישי להתיישב עם תביעה כנגד הנתבעת בגין פעולותיה או מחדליה כאורגן בחברה ? אני סבורה, כי התשובה לכך הינה שלילית.

אני סבורה, כי לא די בעדות זו בכדי לערער את גרסת הנתבעת לעיל ובכדי להרים את הנטל בנוגע לטענת התביעה המרכזית בדבר מעורבות פעילה של הנתבעת בענייני החברה, כאורגן בה. ראשית, מדובר בעדות ונטורה לגבי מספר הזדמנויות בודדות בשנה בלבד.

עמדתי בעניין זה מורכבת משניים - מחד, אני סבורה, כי אכן מוטב היה שהיו מובאות לפני בית המשפט עדויותיהם של ירדן ובעז אף בהליך דנן, על מנת לתמוך בגרסתה של הנתבעת ולשפוך אור על פרטי הפרשה החסרים.