לחלופי חלופין, בית המשפט מתבקש לחייב את המנהל לפצות את התובע בגין אובדן זכויותיו הקנייניות בחלקה, כאשר הפצוי יהיה בגובה מחיר השוק של החלקה כיום.
עובדות אלה, או לפחות חלקן, מציבות מיכשול לפני התובע ומשפחתו בדרך למימוש זכויותיו של איבראהים בחלקה זו.
תוקפו של ה"הסכם פיתוח למכר"
התובע עותר לבטל את הסכם הפיתוח שנכרת ביום 2.11.94 בין הנתבעים לבין חליל וריבחי, בין היתר מחמת טעות והטעיה כמובנם בסעיפים 14 ו-15 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973.
מה שנאמר בסעיף 10 להסכם הוא, שאם עמותת איתרי לא תעמוד בלוחות הזמנים שנקבעו לבניה, "... כי אז רשאי יהיה המינהל לתבוע בחזרה את השטח שישאר בלתי מפותח אותה עת..."
ככל הידוע, עמותת איתרי לא פיתחה את הקרקעות שהיא חכרה ממנהל מקרקעי ישראל, והמנהל לא עשה שימוש בזכות שניתנה לו בסעיף 10 להסכם.
ביום 8.5.95 נרשמו בלישכת רישום המקרקעין זכויות החכירה של עמותת איתרי, ומיד לאחר מכן נרשמה העברת הזכויות מאיתרי לפסגות (סעיפים 51-47 לסיכומי התובע).
קשה על כן לייחס לפסגות מעורבות בקנוניה לגבי חלקה שמנהל מקרקעי ישראל החכיר לעמותת איתרי כ-15 שנים לפני שפסגות "נכנסה לתמונה".
כפי שצוין, התובע מבקש לבסס את טענת הקנוניה, בין היתר, על רישום המופיע על קבלה שנמסרה כנראה לאיברהים על ידי שילטונות ירדן, לגבי תשלום שנעשה על ידי איבראהים לצורך רכישת הזכויות בחלקה בהתאם לתנאי ההגרלה.
...
לפיכך אומר כבר עתה, שטענת התובע, אשר ספק אם הנתבעים כופרים בה כפירה של ממש, מקובלת עליי.
בנוסף, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 65,000 ₪.
התביעה נגד פסגות נדחית.
לנוכח החששות שעליהם הנתבעים הצביעו, ומשום הזמן הרב שחלף מאז ניתן ייפוי הכוח (16.3.08), אני קובע כי הסכומים שאותם קבעתי שעל הנתבעים לשלם לתובע, כמי שפועל בשמם של יורשי איברהים, ישולמו לתובע רק לאחר שהוא יודיע לנתבעים בתצהיר, כי תוצאתו של פסק דין זה הובאה לידיעת כל יורשי איברהים לפי צו הירושה מיום 23.2.94, ויורשי יורשיו.