הנתבעת לא העלתה כל טענה ממוקדת, וממילא לא הוכיחה דבר בעיניין, הנוגעת לעבודת חברת הניקיון, לא הוכיחה כי עובדיה (של הנתבעת) הונחו להסתובב בשטחי הסופר לאיתור מפגעים, לא הראתה אילו פעולות ניקיון שוטפות נעשו ביום התאונה ובכלל, לא הוצגו נהלי ניקיון, הקף עבודות הניקיון, כמות עובדי הניקיון בסופר בכלל ובמחלקות הרגישות בפרט, שעות הניקיון, פקוח על ניקיון הסופר ועוד.
לכתב התביעה צרפה התובעת חוות דעת רפואית, ערוכה ע"י ד"ר **** משה, אשר קבע כי בעקבות התאונה נותרה לתובעת נכות בשיעור של 15% בגין חבלה והגבלה בתנועות כתף שמאל לפי סעיף 41(4)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז- 1956.
בסיס השכר
ב"כ התובעת ביקש להעמיד את בסיס השכר של התובעת לעבר, ע"ס של 4,500 ₪, ובשיערוך להיום ע"ס של 6,000 ₪, ולהעמיד את בסיס השכר לעתיד ע"ס של 8,000 ₪, בטענה כי אילמלא התאונה, התובעת הייתה מיתקדמת בעבודתה ומגיעה לשכר זה.
מטעם התובעת הוגשו 3 תלושי שכר עובר לתאונה (חודש 12.09 וחודשים 1 ו-2, שנת 2010).
...
התובעת טענה כי הנתבעת אחראית לאירוע התאונה מחמת היותה המחזיקה והבעלים של המקום בו ארעה התאונה וכי האירוע מתיישב יותר עם המסקנה שהתאונה ארעה בשל רשלנותה של הנתבעת ו/או של מי מעובדיה.
הנתבעת לא הצביעה על מעשה ספיציפי של התובעת היכול ללמד על רשלנותה, ואולם מנגד ומפני שניסיון החיים מלמד כי נפילת בקבוק מים בסופר, או נפילה של פרי או ירק או מעדן מהמדף או מעגלה של לקוח המסתובב במקום, אינו אירוע חריג במיוחד, אני סבורה כי היה על התובעת, ככל באי המקום, לנהוג בזהירות, דווקא שעה שהתקרבה למחלקת החלב.
בנסיבות כאן, נוכח מהות הפגיעה שנגרמה לתובעת, שיעור הנכות ואופיה והעובדה כי התובעת עובדת כפיים שאין לה הכשרה מקצועית, אני סבורה כי יש להעמיד את שיעור הנכות התפקודית על 15% בדומה לשיעור הנכות הרפואית.
לסיכום - אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סכום של 213,298 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 20% ומע"מ כחוק ובתוספת הוצאות משפט בסכום של 2,000 ₪ (אגרת הפתיחה והוצאות בגין חוו"ד).
