תמצית העובדות וטענות הצדדים
תאונת הדרכים הנטענת ארעה ביום 24.04.2023 בין כלי רכב, מסוג מונית, שבעת התאונה היה בבעלות התובע ונהוג בידיו (להלן: "המונית") לבין כלי רכב, שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע (להלן: "רכב הנתבע") (ולהלן: "התאונה").
עם זאת, לאור אופי נסיעתו בכביש של הנתבע, כאשר הנתבע מאשר כי נסע בזיגזגים וניסה לעקוף רכבים לאור עומס התנועה הכבד שהיה בכביש; לאור העובדה כי רכב הנתבע נצמד למונית; ולאור העובדה כי התובע פנה דוקא לנתבע וטען בפניו כי רכבו פגע במונית ולאחר שהתרשמתי מהתובע כי אין זה סביר כי ייטפל דוקא לנתבע סתם כך, אני משוכנע כי רכב הנתבע פגע גם פגע בחלקה האחורי של המונית.
נראה כי הנתבע העלה טענה זו באופן סתמי כדי להרחיק את עצמו מהתאונה ורעייתו "יישרה אתו קו".
אף הטענה כי לא ייתכן שרכבו פגע בשני הפנסים של המונית (עמ' 5, שורה 5 לפרוטוקול) נועדה להראות חוסר התכנות של הנזקים למונית, בעוד שמעיון בחוות דעת השמאי עולה באופן ברור כי נפגע רק פנס אחד אחורי שמאלי במונית (עמ' 7 לחוות דעת השמאי מטעם התובע).
...
לאחר שמיעת העדויות וטענות הצדדים ולאחר שעיינתי בכל החומר המונח לפניי, לא נותר לי אלא לדון ולהכריע בתובענה.
דיון והכרעה
על יסוד כל החומר המונח לפניי, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל, מהנימוקים המפורטים להלן, באופן תמציתי בהתאם לתקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976:
הנטל להוכיח את התביעה מוטל של שכמו של התובע, בבחינת 'המוציא מחברו עליו הראיה'.
לאחר שבחנתי את עדויות בעלי הדין, הם הנהגים המעורבים בתאונה, ואת עדותה של רעייתו של הנתבע, והתרשמתי מהן באופן ישיר ובלתי אמצעי, ובחנתי את יתר הראיות בתיק, אני קובע כי עדותו של התובע הינה מסתברת יותר מאשר עדותו של הנתבע.
סיכום
הנתבע ישלם לתובע את הסכומים הבאים:
9.1.
