שחרור מוקדם של אסיר שסיים לרצות שני שלישים ממאסר מותנה

מועד שיחרורו המלא של המשיב ממאסר הוא ביום 23/7/17, המועד בו הגיע לריצוי שני שליש ממאסרו היה ביום 31/7/15, אלא שהדיון בפני הוועדה נדחה כדי לאפשר לו לעבור תכנית שיקומית במסגרת שב"ס ובהמשך להישתלב בתכנית טיפולית ייעודית אצל הרשות לשקום האסיר.

גורמי השקום לא היתעלמו מהעובדה שבראשית מאסרו הפר המשיב כללי היתנהגות ואף הועבר מכלא צלמון לכלא שיטה ובהמשך לכלא כרמל ואולם בסיומו של הליך ממושך, סברו גורמי הטיפול בכלא כי המשיב מתפקד באופן חיובי ומפיק תועלת מההליך הטיפולי הממושך.

נוסיף עוד, תוך היתייחסות אל מניעת מסוכנות עתידית, כי לעולם אין וודאות בעת שיחרורו של אסיר שיחרור מוקדם, כי לא תהיה כל מסוכנות או אפשרות כי יחזור ויבצע עבירות.

אלא שבעניין זה יש להביא בחשבון, מעבר למידת הישתלבותו של האסיר בתוכניות שקום והתנהגותו בעת ריצוי מאסרו, גם את סדרי הפיקוח שקובעת ועדת השחרורים וכן אמצעים אחרים שיש בהם כדי להרתיע מפני חזרה מבצוע עבירות.

בעיניינו של המשיב שבפנינו ראוי להזכיר כי מעורבות נוספת בפלילים עלולה גם לגרום להפעלת מאסר מותנה בן 18 חודשים שגזר עליו בית המשפט המחוזי בתל אביב ביחד עם עונש המאסר אותו הוא מרצה כעת.

...

אשר על כן, אנו מורים על דחיית העתירה במובן זה, שבכפוף למילוי התנאים שקבעה ועדת השחרורים ישוחרר המשיב ממאסרו.

מאחר ופסק דיננו ניתן בהעדר הצדדים, וכדי לאפשר למדינה לשקול צעדיה, אנו מורים כי שחרורו של המשיב יעוכב עד ליום 2/11/16 שעה 18:00.

עם זאת, אנו מורים כי המדינה תפעל לגיבוש עמדתה מוקדם ככל שניתן וככל שתחליט שלא לפנות לערכאה נוספת, תימסר על כך הודעה וניתן יהיה להקדים את מועד השחרור.

אם ריצה האסיר תקופת מאסר כוללת של שנתיים ולא שוחרר בשחרור מוקדם ע"י ועדת השחרורים – תקופת המינהלי תהייה 5 שבועות.

" ולאסור על המשיב ליישם אותה עד מתן ההחלטה בעתירה זו. אין מחלוקת כי ביום 16/6/15 סיים העותר לרצות שני שליש מינהלי מתקופת מאסרו המלאה וביום 17/6/15 החליטה הועדה הצבאית לעיון בעונש (להלן "הוועדה") להפחית שליש מתקופת המאסר בפועל שנגזרה על העותר ע"י ביה"ד הצבאי (ראה נספח ב' לעתירה).

הועדה קובעת בסיפא החלטתה, שצורפה כנספח ב' לעתירה, כדלקמן: "סוף דבר, לאחר שבחנו את כלל ההיבטים דלעיל, הערכנו את הסיכון הגלום משחרורו של האסיר לשלום הציבור ואת סכויי שקומו ותיקונו, אותם מצאנו כחיוביים במידה רבה, מצאנו כי ניתן כבר היום להורות כי בחלוף שני שלישים מתקופת המאסר ישוחרר האסיר מנשיאת יתרת תקופת המאסר, ובאופן שיופחת שליש מעונש המאסר בפועל שהוטל עליו. בד בבד אנו קובעים, כי אם תהיה הרעה באופן היתנהגות האסיר במהלך התקופה עד לשחרורו, או יתכלו עובדות חדשות באופן המעלה חשש ממשי כי האסיר אינו ראוי לשיחרור או ששחרורו יסכן את שלום הציבור, תהיה שמורה הזכות לנציג הפצ"ר לפנות ולבקש כי ייערך דיון חוזר בעיניין שיחרורו כאמור של האסיר.

לפיכך, אנו מורים, על הפחתת שליש מתקופת המאסר בפועל שנגזרה על האסיר על ידי בית הדין הצבאי (במסגרת פסק דינו של בית הדין הצבאי לערעורים ב – ע/99,105/11), תוך שיתרת עונש המאסר בפועל שעל האסיר היה לרצות לפי פסק הדין אלולא שוחרר (להלן – יתרת עונש המאסר בפועל), תוחלף בעונש מאסר מותנה, לבל יעבור במשך תקופת יתרת עונש המאסר בפועל עבירה מסוג פשע או עוון.

...

הוועדה קובעת בסיפא החלטתה, שצורפה כנספח ב' לעתירה, כדלקמן: "סוף דבר, לאחר שבחנו את כלל ההיבטים דלעיל, הערכנו את הסיכון הגלום משחרורו של האסיר לשלום הציבור ואת סיכויי שיקומו ותיקונו, אותם מצאנו כחיוביים במידה רבה, מצאנו כי ניתן כבר היום להורות כי בחלוף שני שלישים מתקופת המאסר ישוחרר האסיר מנשיאת יתרת תקופת המאסר, ובאופן שיופחת שליש מעונש המאסר בפועל שהוטל עליו. בד בבד אנו קובעים, כי אם תהיה הרעה באופן התנהגות האסיר במהלך התקופה עד לשחרורו, או יתכלו עובדות חדשות באופן המעלה חשש ממשי כי האסיר אינו ראוי לשחרור או ששחרורו יסכן את שלום הציבור, תהיה שמורה הזכות לנציג הפצ"ר לפנות ולבקש כי ייערך דיון חוזר בעניין שחרורו כאמור של האסיר.

לפיכך, אנו מורים, על הפחתת שליש מתקופת המאסר בפועל שנגזרה על האסיר על ידי בית הדין הצבאי (במסגרת פסק דינו של בית הדין הצבאי לערעורים ב – ע/99,105/11), תוך שיתרת עונש המאסר בפועל שעל האסיר היה לרצות לפי פסק הדין אילולא שוחרר (להלן – יתרת עונש המאסר בפועל), תוחלף בעונש מאסר מותנה, לבל יעבור במשך תקופת יתרת עונש המאסר בפועל עבירה מסוג פשע או עוון.

לאור האמור לעיל אני מקבל את העתירה וקובע כי המועד הקובע לצורך תחילת הפעלת סמכותו של נציב שב"ס לשחרר את העותר שחרור מנהלי הוא 16.6.15.

ערעור המדינה על קולת העונש היתקבל, וביהמ"ש המחוזי בת"א (ע"פ 71943/00 ואח') הטיל על העותר 68 חודשי מאסר בפועל (60 חודשי המאסר שהוטלו ע"י בימ"ש השלום, בצרוף תקופת המאסר המותנה בן שמונה חודשים), ותשלום קנס בסכום של 150,000₪, ופצוי בסך 652,200₪.

העותר טען כי סיים לרצות שני שליש מן המאסר שהוטל עליו, שכן הוא אמנם לא שילם את הקנס, ועל כן לכאורה עליו לרצות תקופת מאסר נוספת של 15 חודש, שנקבעה ע"י ביהמ"ש המחוזי למקרה שלא ישלם את הקנס, אך צו כנוס נכסים בפשיטת רגל, שניתן נגדו, פוטר אותו מתשלום הקנס, ועל כן אין מקום להפעיל את עונש המאסר-חלף-הקנס שהוטל עליו.

טענותיו של העותר באשר לטפול הרפואי שהוא מקבל במוסד הסיעודי שהוא מאושפז בו כיום, ובאשר לפגיעה בבריאותו בשל המצאו שם, אין מקומן בפני ועדת השחרורים, וממילא – גם לא בעתירה זו, ופתוחה בפניו הדרך להגיש עתירת אסיר בענין זה. דיון והכרעה בפתח החלטתה דנה הוועדה באריכות בשאלה האם העותר סיים לרצות 2/3 מתקופת מאסרו, כאשר גדר הספק הוא האם יש להפעיל את המאסר-חלף-קנס, למשך 15 חודשים, שהוטל על העותר בגזר הדין, או שמא צו הכנוס שניתן כנגד העותר בהליכי פשיטת הרגל שננקטו נגדו פוטר אותו מתשלום הקנס, שאם כך הוא, הרי שאין מקום להפעיל את המאסר בשל אי תשלום הקנס.

האמור לעיל קשור ומשולב בטענה אחרת של העותר, והיא, כי סעיף 9 לחוק מחייב את הוועדה לשקול את הסיכון הצפוי משחרורו המוקדם של העותר, בהשוואה לסיכון הנשקף ממנו כיום, גם ללא שיחרור מוקדם, שכן העותר אינו נמצא כבר למעלה משנה מאחורי סורג ובריח, ואינו מצוי בפועל תחת פקוח, שמירה והשגחה של שב"ס. הוא נגיש כיום לאמצעים שונים המהוים גורמי סיכון עבורו, כגון אינטרנט ופלאפון, באמצעותם הוא יכול, תיאורטית, לבצע עבירות אך בפועל, היתנהגותו היא ללא רבב והוא לא ביצע במהלך מאסרו כל עבירות שהן.

...

המנהלת המיוחדת שמונתה בתיק הפש"ר הגישה בקשה לביהמ"ש המחוזי שדן בתיק שבה טענה כי העותר שילם את הקנס בסך 30,000₪ למרכז לגביית קנסות לאחר מתן צו הכינוס, באופן המהווה העדפת נושים אסורה, ועל כן היא ביקשה לחייב את המרכז לגביית קנסות להעביר את הסכום הנ"ל לקופת הפש"ר. בקשתה התקבלה ע"י ביהמ"ש המחוזי ביום 20/11/12 ועל כן, לטענת העותר, הוא לא רשאי, כל עוד הוא בהליכי פש"ר, לשלם את הקנס והפיצוי, הואיל ולטענת המנהלת המיוחדת, אותה קיבל ביהמ"ש, יהיה בכך משום העדפה אסורה של נושה, וממילא ייאלץ המרכז לגביית קנסות להעביר את הסכום שהעותר ישלם כקנס לקופת הפש"ר. השהות במוסד הסיעודי בו העותר מאושפז כיום גורמת לו פגיעה קשה בבריאותו הפיזית והנפשית.

חרף כל האמור לעיל, אנו סבורים כי בנסיבות העותר שבפנינו, שהן מיוחדות ויוצאות דופן, לא נשקפת ממנו מסוכנות של ממש אם ישוחרר על תנאי בשל מצבו הרפואי הקשה ביותר.

אנו מקבלים את טענתו כי בהיותו נכה המשותק ברגליו ובידיו, הוא לא מסוגל לבצע עבירות מירמה, ובמיוחד עבירות זיוף.

לאור כל האמור לעיל, בנסיבותיו המיוחדות והחריגות של מקרה זה, החלטת הועדה לדחות את הבקשה של העותר לשחרור מוקדם, חורגת ממתחם הסבירות ולא מתחשבת בהעדר מסוכנותו של העותר בשל מצבו הרפואי ובנימוקים לאי תשלום הפיצוי והקנס והיא מצדיקה התערבות ערכאה שיפוטית.

יתרת התקופה נגזרה על העותר כמאסר מותנה.

בעיניין זה ניתנו על ידי אותה וועדה שתי החלטות, בראשונה שבהן, מיום 13/4/22, נקבע כי: "לאחר בחינת עניינו של האסיר, ונוכח עמדות הצדדים, מצאנו לקבל את בקשת האסיר ולהורות על שיחרורו המוקדם", נקבע עוד על ידי הועדה כי: " לפיכך מורה הועדה על שיחרורו של האסיר בתום ריצוי שני שלישים מעונשו, וזאת בתנאים הבאים ...". במועד מתן ההחלטה פנו גורמי שב"ס לועדה בבקשה לתקן את הפרוטוקול ובעקבות פנייתם זו תיקנה הועדה את החלטתה תוך שצויין על ידה שוב המשפט "מצאנו לקבל את בקשת האסיר ולהורות על שיחרורו המוקדם...". עם זאת, במסגרת החלטתה המתוקנת הוסיפה הועדה וציינה כי : "מורה הוועדה על שיחרורו של האסיר בתום ריצוי שני שלישים מעונשו, כך שיתרת העונש תוחלף בעונש על תנאי, וזאת בתנאים הבאים ..". נטען במסגרת העתירה כי בעקבות תיקון נוסח ההחלטה של הועדה החליט המשיב 1 לשחרר את העותר רק ביום 2/5/22, זאת בטענה כי לועדה לעיון בעונש אין סמכות לשחרר אסיר שנשפט על ידי בית דין צבאי בשחרור מוקדם, ומכאן שהעותר לא זכאי לנכוי מינהלי בהתאם למועדי 2/3 מן הנהלים הקבועים לאסיר פלילי רגיל.

נוכח שינוי אורך תקופת המאסר של המשיב נעשה חישוב עדכני של גורמי הכליאה של המשיב 1 ונקבע תאריך סיום מאסרו החדש של העותר ליום 8/8/2022.

החל מיום 20/3/2022 ניכנס לתוקף תיקון מס' 57 לפקודת בתי הסוהר והוראת שעה שתוקפה נכון להיום עד ליום 31/7/2022, שכוללת שינוי בהגדרת "אסיר", לצורך קביעת הזכאות הנ"ל, ושלפיה אסיר שפוט לתקופת מאסר שאינה עולה על שלוש שנים או השפוט לתקופה העולה על 3 שנים ששוחרר בשחרור מוקדם.

...

גם לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה לעיון בעונשו של העותר ובהחלטותיה, ונתתי את דעתי לקביעת הוועדה לעניין קיומו של דיון מעקב לחודש יוני, לא שוכנעתי כי ישנה הצדקה להתערב בהחלטה המינהלית.

סוף דבר העתירה נדחית בזאת.

המזכירות תמציא העתק החלטתי זו לצדדים.

ביטול שיחרור על תנאי משמעו השבת האסיר לרצות את יתרת עונש המאסר המקורי, בה הוא זכה לשיחרור מותנה, ועל כן הנה חלק מעונש המאסר המקורי.

יש לדחות את טענת העותר לפיה הוא סיים לרצות את המאסר בגין ביטול השיחרור על תנאי ועתה הוא מרצה אך ורק חלק אחר של מאסרו בגין הניסיון לרצח ועבירות הסמים והסחיטה באיומים.

סעיף 5 לחוק קובע כי "אסיר עולם שעונשו ניקצב ושנשא לפחות שני שלישים מהתקופה שנקצבה, רשאית ועדת שחרורים מיוחדת לשחררו על-תנאי מנשיאת יתרת תקופת המאסר; ואולם לא תשחרר ועדת השחרורים המיוחדת אסיר עולם כאמור, אלא אם כן שוכנעה כי האסיר ראוי לשיחרור וכי שיחרורו אינו מסכן את שלום הציבור". העותר שבפנינו מרצה את עונש המאסר ממנו הוא מבקש להשתחרר על תנאי, בין היתר, בגין הפקעת רישיון אסיר לתקופה של 7 שנים לאחר שבביצוע העבירה של ניסיון לרצח הוא הפר תנאי שיחרור מוקדם ששוחרר משנת 1991 ממאסר עולם שהוטל עליו בגין רצח, לאחר שנקצב עונשו.

איננו מתעלמים מכך שהדרישות לשיחרור על תנאי של אסיר עולם עפ"י סעיף 10 א' לחוק קפדניות יותר מאלה שנדרשות מאסיר "רגיל" אך יש בכך כדי לבטא את הצורך להוכיח העידר מסוכנות כתנאי לשיחרור מוקדם, במיוחד כשמדובר באסיר עולם ששוחרר על תנאי והפר את תנאי הרישיון בבצוע עבירה של ניסיון לרצח בגינה נידון ל- 12 שנות מאסר, כמו העותר.

תמיכה מסוימת בגישת היועמ"ש באשר לסמכות ועדת השחרורים המיוחדת לידון בבקשת העותר נתמכת בהחלטתה של כב' השופטת פרוקצ'יה ברע"ב 10164/03 נגר נ' מדינת ישראל והיועמ"ש תק-על 2004(1) 612 שבו דנה ועדת השחרורים המיוחדת בבקשה לשיחרור על תנאי שהגיש אסיר שריצה ארבע וחצי שנות מאסר בגין החזקת הירואין שלא לצריכה עצמית שביצע בעודו משוחרר ברישיון בגין עבירת רצח, ועדת שחרורים מיוחדת הפקיעה את רישיון האסיר שלו וסירבה לשחררו על תנאי בחלוף שני שליש מתקופת המאסר הכוללת.

...

כאמור, איננו מקבלים את הטענה לפיה העותר אינו "אסיר עולם", ועל מנת לא ליצור פיצול אבסורדי של הסמכות לדון בבקשתו נושא העתירה בהתייחס לכל מאסרו, לרבות המאסר בגין הפקעת רישיון האסיר, מוצדקת קביעת הועדה נושא העתירה.

לאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את העתירה.