טענות התובעת כנגד העיריה הנן כי לאחר שהתובעת רכשה את זכויות הבעלות במקרקעין, נקטה העיריה בהליכים כנגד נתבעת 1 תוך היתעלמות מוחלטת מזכויותיה הקנייניות של התובעת במקרקעין ובכלל זאת נימנעה הערייה, בכוונת מכוון, מלמסור אישור לפי סעיף 324 לפקודת העיריות לשם השלמת הרישום של המקרקעין בטבו על שמה.
הסעד נקבע על ידי מגיש התובענה, על פי המידע הקיים ביום הגשתה (ראו: סיפא סעיף 51 לחוק בתי המשפט.
ביחס לטענת העידר סמכות עניינית, קבע שם ביה"מ המחוזי כי אילמלא היה מדובר בשאלה הנידונה אגב הליכי כנוס, ברי כי היה ממש בטענה והסמכות הייתה נתונה לביה"מ לעניינים מינהליים:
"אכן, לכאורה, צודקת העיריה בטענת חוסר הסמכות שהעלתה, שכן כידוע, תקיפת החלטה של רשות מקומית בעינייני ארנונה ניתנת לבקורת שיפוטית באמצעות עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים. ואולם מסקנה זו נכונה היתה, אילו נדחתה פניה לעיריה שנעשתה באופן עצמאי וללא תלות בהליך הכנוס, ואז אכן מדובר בהחלטת רשות מקומית הנידונה בבית המשפט לעניינים מנהליים. ואולם בעניינינו, פנה כונס הנכסים לעיריה, במסגרת הליך הכנוס המתנהל בתיק זה ואשר מכוחו הוסמך הוא לבצע את הפעולות, לממש את השיעבוד ולמכור את הנכס. במצב דברים זה, מוסמכת כמובן הערכאה שמינתה את כונס הנכסים ואשר הליך כנוס הנכסים מנוהל במסגרתה, להכריע במחלוקת שבין כונס הנכסים לעירייה, שכן הכרעה זו משליכה למעשה על אופן מימוש התמורה שהתקבלה בקופת הכנוס וסדר הקדימויות של התשלומים מקופת הכנוס. במילים אחרות, מדובר במחלוקת ישירה בין כונס הנכסים לבין הרשות המקומית. הכרעה במחלוקת זו הכרחית, שכן היא משליכה ישירות על כספי קופת הכנוס."
ובאופן דומה נקבע בבר"ע (מחוזי ירושלים) 782/05 שאול וולפשטיין בע"מ נ.עירית פתח תקוה (30.8.05), כי אילמלא היה מדובר בהליך בתחום סמכותו של ראש ההוצל"פ היה מדובר בשאלה שבסמכות ביה"מ לעניינים מינהליים:
"בעניינינו, מדובר במחלוקת שהתעוררה בין המבקשת, היא הרוכשת, לבין המשיבה, היא עריית פתח תקווה, אשר סירבה להנפיק למבקשת תעודה על העידר חובות. לכאורה, צודקת המשיבה בטענת חוסר הסמכות שהעלתה, שכן כאמור, החלטה של רשות מקומית ניתנת לבקורת שיפוטית באמצעות עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים, במיוחד כאשר מדובר בהחלטה הנוגעת לעינייני ארנונה, המפורטת מפורשות בתוספת לחוק בתי המשפט לעניינים מינהליים. אולם במה דברים אמורים? אילו פנתה המבקשת למשיבה באופן עצמאי וללא תלות בתיק ההוצאה לפועל והמשיבה היתה דוחה את בקשתה, אזי ניתן היה לומר כי מדובר בהחלטת רשות מקומית, אשר עתירה עליה יש להגיש לבית המשפט לעניינים מנהליים. ברם, במקרה דנן, המבקשת פנתה למשיבה בשמו של כונס הנכסים, באמצעות ייפוי הכח שניתן לה על ידו ובמסגרת תיק ההוצאה לפועל (ראה נספח ח'1 לבקשה למתן הוראות, נספח ב' לבקשת רשות העירעור). המבקשת, למעשה, נכנסה בנעלי הכונס ופעלה בשמו, כך שבפועל, נוצרה מחלוקת ישירה בין הכונס לבין הערייה, ועל כך יפורט עוד בהמשך. ראש ההוצאה לפועל רשאי היה להכריע במחלוקת שבין הכונס לעירייה באשר לתקופה בגינה על כונס הנכסים לשאת בתשלום ארנונה על הנכס, שכן הכרעה זו למעשה קובעת את סדרי הקדימויות של התשלומים מקופת הכנוס, וכך, בצדק, ציין ראש ההוצאה לפועל בהחלטתו. לפיכך, הבקשה למתן הוראות שהגישה המבקשת, והכרעת ראש ההוצאה לפועל בבקשה זו נעשו במסגרת סמכותו של ראש ההוצאה לפועל ודין טענת חוסר הסמכות להדחות.".
הינה כי כן, תקיפת החלטה של עיריה שלא לתת אישור ע"פ סעיף 324 לפקודת העיריות (נוסח חדש),הנה עניין הנתון לסמכותו של ביה"מ לעניינים מינהליים והסעד הנתבע בסעיפים 11-12 מתייחס במפורש להחלטה זו.
תפקידו וסמכותו של ביהמ"ש המינהלי לבדוק ולבחון את החלטת הרשות, האם נפל בה פגם, האם ניתנה בשרירות, האם היא לוקה באפליה, האם ניתנה לצדדים זכות טיעון ואם היא לוקה בחוסר סבירות.
...
אני דוחה את הטענה כאילו "העילה" שסילוקה מבוקש כלל לא נזכרה בתביעה (סעיף 2 לתגובה).
ביחס לטענת העדר סמכות עניינית, קבע שם ביה"מ המחוזי כי אלמלא היה מדובר בשאלה הנידונה אגב הליכי כינוס, ברי כי היה ממש בטענה והסמכות הייתה נתונה לביה"מ לעניינים מנהליים:
"אכן, לכאורה, צודקת העיריה בטענת חוסר הסמכות שהעלתה, שכן כידוע, תקיפת החלטה של רשות מקומית בענייני ארנונה ניתנת לביקורת שיפוטית באמצעות עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים. ואולם מסקנה זו נכונה היתה, אילו נדחתה פניה לעיריה שנעשתה באופן עצמאי וללא תלות בהליך הכינוס, ואז אכן מדובר בהחלטת רשות מקומית הנידונה בבית המשפט לעניינים מינהליים. ואולם בענייננו, פנה כונס הנכסים לעיריה, במסגרת הליך הכינוס המתנהל בתיק זה ואשר מכוחו הוסמך הוא לבצע את הפעולות, לממש את השעבוד ולמכור את הנכס. במצב דברים זה, מוסמכת כמובן הערכאה שמינתה את כונס הנכסים ואשר הליך כינוס הנכסים מנוהל במסגרתה, להכריע במחלוקת שבין כונס הנכסים לעירייה, שכן הכרעה זו משליכה למעשה על אופן מימוש התמורה שהתקבלה בקופת הכינוס וסדר הקדימויות של התשלומים מקופת הכינוס. במילים אחרות, מדובר במחלוקת ישירה בין כונס הנכסים לבין הרשות המקומית. הכרעה במחלוקת זו הכרחית, שכן היא משליכה ישירות על כספי קופת הכינוס."
ובאופן דומה נקבע בבר"ע (מחוזי ירושלים) 782/05 שאול וולפשטיין בע"מ נ.עירית פתח תקוה (30.8.05), כי אלמלא היה מדובר בהליך בתחום סמכותו של ראש ההוצל"פ היה מדובר בשאלה שבסמכות ביה"מ לעניינים מנהליים:
"בענייננו, מדובר במחלוקת שהתעוררה בין המבקשת, היא הרוכשת, לבין המשיבה, היא עיריית פתח תקווה, אשר סירבה להנפיק למבקשת תעודה על העדר חובות. לכאורה, צודקת המשיבה בטענת חוסר הסמכות שהעלתה, שכן כאמור, החלטה של רשות מקומית ניתנת לביקורת שיפוטית באמצעות עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים, במיוחד כאשר מדובר בהחלטה הנוגעת לענייני ארנונה, המפורטת מפורשות בתוספת לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים. אולם במה דברים אמורים? אילו פנתה המבקשת למשיבה באופן עצמאי וללא תלות בתיק ההוצאה לפועל והמשיבה היתה דוחה את בקשתה, אזי ניתן היה לומר כי מדובר בהחלטת רשות מקומית, אשר עתירה עליה יש להגיש לבית המשפט לעניינים מינהליים. ברם, במקרה דנן, המבקשת פנתה למשיבה בשמו של כונס הנכסים, באמצעות ייפוי הכח שניתן לה על ידו ובמסגרת תיק ההוצאה לפועל (ראה נספח ח'1 לבקשה למתן הוראות, נספח ב' לבקשת רשות הערעור). המבקשת, למעשה, נכנסה בנעלי הכונס ופעלה בשמו, כך שבפועל, נוצרה מחלוקת ישירה בין הכונס לבין העירייה, ועל כך יפורט עוד בהמשך. ראש ההוצאה לפועל רשאי היה להכריע במחלוקת שבין הכונס לעירייה באשר לתקופה בגינה על כונס הנכסים לשאת בתשלום ארנונה על הנכס, שכן הכרעה זו למעשה קובעת את סדרי הקדימויות של התשלומים מקופת הכינוס, וכך, בצדק, ציין ראש ההוצאה לפועל בהחלטתו. לפיכך, הבקשה למתן הוראות שהגישה המבקשת, והכרעת ראש ההוצאה לפועל בבקשה זו נעשו במסגרת סמכותו של ראש ההוצאה לפועל ודין טענת חוסר הסמכות להידחות.".
הנה כי כן, תקיפת החלטה של עיריה שלא לתת אישור ע"פ סעיף 324 לפקודת העיריות (נוסח חדש),הינה עניין הנתון לסמכותו של ביה"מ לעניינים מנהליים והסעד הנתבע בסעיפים 11-12 מתייחס במפורש להחלטה זו.
תפקידו וסמכותו של ביהמ"ש המנהלי לבדוק ולבחון את החלטת הרשות, האם נפל בה פגם, האם ניתנה בשרירות, האם היא לוקה באפליה, האם ניתנה לצדדים זכות טיעון ואם היא לוקה בחוסר סבירות.
לאור כל האמור אני מקבלת את הבקשה ומורה על מחיקת הסעדים הנתבעים בסעיפים 11-12 לתביעה וכל הסעיפים המתייחסים לסעדים אלו בינהם: פסקה שניה לסעיף 19 לכתב התביעה, שורה אחרונה לסעיף 27 לכתב התביעה החל מהמילה משום.
