קצבת נכות חולה נפש מינוי מקבל גמלה

המנוח קיבל קצבת נכות מהנתבע במהלך כל התקופה ונהג להישתתף, בהתאם ליכולתו, בקניות לארוחות משותפות עם התובעת וילידהם.

על פי אישור מטעם שירותי בריאות הנפש של עריית ראשון לציון: "בשיחה משותפת ביטא שמעון מצוקה קשה אך יחד עם זאת איננו נכון לקבל אפשרות של מינויה של כרמלה כאפוטורפסית למרות שבפועל היא משמשמת כתובת שלו לתמיכה כלכלית ונפשית"".

"מגורים משותפים" כדרישה לזכאות לקיצבה: אין חולק כי התובעת לא התגוררה עם המנוח ("תחת קורת גג אחת") ממועד הגירושין ועד למותו, אך גם לא חולקים הצדדים כי הם המשיכו להיות "זוג", ידועים בציבור, תמכו אחת בשני, הישתתפו בשמחות משפחתיות וחברתיות, ואף דאגו יחדיו לבת, הדר, שאף היא אובחנה כסובלת ממחלת נפש.

...

כך גם בדב"ע נו/0-255 עטר - המוסד, פד"ע לב 385 (כב' השופט אליאסוף): "התנאי שאשה גרה עם גבר, במשמעות של קוהביטציה, יכול ויינתנו לו ביטויים שונים בגילים שונים, במצבי בריאות שונים ואף בתנאים כלכליים שונים. אשר יקבע הוא המכלול לפי נסיבותיו ולא פרט זה או אחר". יישום הלכות אלה, באותו הליך (שבו בני זוג שהיו נשואים, התגרשו, ולמרות זאת המשיכו לחיות במתכונת שהיתה לפני הגירושין), נעשה כדלקמן: "תיקח את כל הנסיבות במצטבר, כולל העובדה שמהבוקר עד הערב נמצא המנוח באותה דירה, שבה גרו כל השנים, שם אכל, שם שתה, שם טיפלו בו, שם היו חלק מבגדיו - כנגד העובדה שבסוף היום הלך אותו נכה ללון בחדר, שקיבל ממשרד הרווחה, ותגיע למסקנה, שאין באותו קטע אחרון של היממה כדי להוכיח שהשניים חיו או גרו בנפרד". יש להבחין בין נסיבות אובייקטיביות שבעקבותיהם נוצר הפירוד ואשר אלמלא אותן נסיבות לא היה נוצר פירוד (אשפוז, מחלה, שהות מאונס של אחד מבני הזוג במקום אחר), לבין נסיבות בהן הפירוד נעשה על פי רצונו של אחד מבני הזוג.

במצב חריג זה, אף אם לא מדובר באשפוז בבית החולים אלא במגורים בתוך הקהילה, אנו סבורים כי אלה נסיבות אשר מנעו מגורים משותפים עם התובעת.

לאור האמור לעיל, אנו מקבלים את תביעתה של התובעת לקצבת שאירים.

שם נדחתה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר דחה ערעור על החלטת ועדת ערר, אשר מצידה דחתה את עירעורו על החלטת קצין התגמולים לדחות את התביעה לפי חוק הנכים שהגיש המבקש בשנת 2006, באמצעות אפוטרופסו, לאחר שבשנת 1989 (ארבע שנים לאחר שיחרורו מהשרות הצבאי), עוד בטרם מונה לו אפוטרופוס, הוא הגיש למוסד לביטוח לאומי תביעה לקיצבת נכות כללית עקב מחלת נפש שבה לקה, והחל לקבל קצבת נכות חודשית.

מעיון בחוות הדעת עולה כי אין בה תשובה לשאלה שהוצגה בראשיתה, והיא "שאלת יכולתו של א' להבין את בחירתו בביטוח הלאומי". ד"ר קנובלר קבע כי המערער היה במצב פסיכוטי מתמשך, אך לא טען כי מונה לו אפוטרופוס או כי יש צורך במינוי כזה.

...

המסקנה היא כי במקרה הנוכחי חלה הוראת סעיף 36א(1) לחוק הנכים, ובדין דחה המשיב את בקשת המערער, לאור בחירתו למצות את זכויותיו על-פי חוק הביטוח הלאומי.

לאחר יישום ההלכה על המקרה הנוכחי, על פי הראיות שהציג המערער, הגענו למסקנה כי דין הערעור על החלטת המשיב מיום 29.10.2014 להידחות.

אנו מורים על דחיית הערעור.

בחוות הדעת של הפסיכיאטר ד"ר טייטלבאום אלכסנדר, מיום 18.4.16, מתוארת ההיסטוריה הרפואית של הנאשם, הכוללת נתונים אלה: שימוש באלכוהול בגיל ההתבגרות; שימוש בסמים מגיל 17; בשנים האחרונות משתמש בקאנביס על בסיס יומיומי; סובל ממחלת אולקוס; מקבל טפול תרופתי ב- GASTRO; אושפז בעבר בבית החולים איתנים בשנת 2011 ובבית החולים כפר שאול בשנת 2013; היה במכון לטפול בבעיות סמים ותחלואה כפולה; בן 39, גרוש + 1; אינו עובד; מתפרנס מקיצבת נכות של המוסד לביטוח לאומי.

הוא מקבל קצבה מהביטוח הלאומי עקב מחלת הנפש, כאשר גרושתו מונתה כאפוטרופסית לעניין הכסף.

...

סיכום לאחר שהבאתי בחשבון את כל הנתונים, ולאור ההנמקות דלעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים (בהתחשב גם בתקופות המעצר תחת סורג ובריח, המעצר באיזוק אלקטרוני ומעצר הבית שפורטו לעיל בפסקה 75 לעיל): שירות לתועלת הציבור בהיקף של 350 שעות.

אני גוזר על הנאשם קנס בסך של 2,500 ₪ שישולם ב-10 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים של 250 ₪ כל אחד, כאשר הראשון שבהם יהיה ביום 5.3.19 והיתרה ב-5 של כל חודש שלאחריו.

אני מחייב את הנאשם לשלם לפקידת הבנק (באמצעות המרכז לגביית קנסות) סך של 2,500 ₪ שישולמו אף הם ב-10 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים של 250 ₪ כל אחד, כאשר הראשון שבהם יהיה ביום 5.3.19 והיתרה ב-5 של כל חודש שלאחריו.

בפניי העידו התובע ובנו, ב"כ התובע ויתר על חקירת המומחה והצדדים סיכמו טענותיהם בע"פ. הנכות הרפואית והתפקודית ביהמ"ש מינה מומחה רפואי בתחום האורתופדי (המינוי נעשה ע"י מותב אחר שדן ב"גילגוליו" הקודם של התיק) את פרופ' יגאל מירובסקי, המומחה בדק את התובע ביום 13.1.20.

הנתון האחרון הידוע לגבי גובה שכרו הנו על פי דו"ח רציפות בעבודה, שכרו בשנת 2019 היה 86,380 ₪, ולחודש כ- 7,198 ₪ ברוטו, היינו שכרו לא השתנה ברבות השנים מאז התאונה ועד שנת 2019, כאמור לעיל אין נתונים עדכניים מעבר לשנה זו. התובע היום כבן 57 ונכונו לו עוד כ-10 שנות עבודה עד יציאתו לפנסיה, ובעקבות מחלת הנפש הקף משרתו של התובע צומצם והתובע כאמור מקבל גם קצבת נכות מהמל"ל בעקבות מחלתו.

...

אני מקבלת את טענת ב"כ הנתבעת כי לאור תפקודו הלקוי של התובע מבחינה נפשית, הרי נכותו המזערית של התובע בתחום האורתופדי בשיעור של 3% בטלה בשישים נוכח נכותו הנפשית.

סוף דבר: הנתבעת תפצה את התובע בסכומים הבאים: הפסד שכר עבר - 10,000 ₪ הפסד שכר עתיד - 14,000 ₪ עזרת הזולת, הוצא' רפואיות וניידות - 7,000 ₪ כאב וסבל - 5,000 ₪ __________________ סה"כ - 36,000 ₪ סכום הפיצוי בסך 36,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד כדין ובתוספת החזר אגרה וכן הוצאות העד בסך 500 ₪ ישולמו בתוך 30 יום מהיום.

ביררתי במהלך הדיון עם בא-כוח נהג הרכב, והוא אישר כי לא ניתן ללמוד מהמסמכים שבתיק שמדובר בסכיזופרן, אך טען "אמרתי שנאמר באולם שיש לו קצבת נכות מלאה. לא ידעתי מהי הנכות. אני מייצג אותו מהסיוע המשפטי. אני הבנתי שהסכיזופרניה התפרצה אחרי. בכתב המינוי שלי נאמר סובל מפיגור שיכלי קר (כך במקור)". מדברי בא-כוח נהג הרכב בדיון עולה גם כי הוא מודע להלכה שנקבעה בענין עוזי אברהם, ושבעצם הוא מבקש בעניינינו לתקוף אותה.

בנוסף, אפנה לכך שבמסמכים שהוצגו לפניי בנידון לא מוזכרת במפורש המילה סכיזופרניה (כך שהטענה לקיומה של מחלה זו אצל התובע איננה מקבלת תמיכה במסמכים שהוצגו לי. מה עוד שאת הבסיס לייחוס נכות כללית בשיעור 65% מתארת ועדת המל"ל כך: "פגור שיכלי קל עם הפרעות אישיות ונפשיות", תאור שמפשוטו ניתן ללמוד שהוועדה איננה מוצאת שהתובע סובל מסכיזופרניה.

...

בהתאם ניתנה החלטתי בתום קדם המשפט [עמ' 8 לפרו' קדם המשפט מיום 27.6.22]: כפי שעולה מהפרוטוקול, הנתבע 1, הוא הצד השלישי, מבקש להביא את המחלוקת להכרעה ולשמוע הוכחות כשמטעמו יזומנו האלמנה ושני חוקרי משטרה.

בסופו של דבר, נקבע התיק לדיון הוכחות ליום 28.5.23, אך נהג הרכב לא התייצב לדיון.

סופו של דבר, אני מקבל את בקשת קרנית למתן פסק דין בהיעדר התייצבות הצד השלישי, שכמוהו - כהיעדר הגנה; ובהתאם להצהרות הצד השלישי לפניי, אני מוצא לחייב אותו בשיפוי מלא של תשלומי והוצאות קרנית בגין התביעה הראשית הנדונה, וכן על הוצאות המשפט שלה בניהול הגנתה וההודעה לצד השלישי.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני פוסק כי: ההודעה לצד השלישי מתקבלת, כך שהצד השלישי ישפה את המודיעה לצד השלישי, קרנית, בגין כל התשלומים ששילמה בביצוע פסק הדין שניתן בנדון ביום 19.11.21 (זאת, כנגד – הצגת אישורים על ביצוע התשלומים על ידי קרנית).