צוין כי הפגיעה בערכים אלה היא ברמה "שאינה קלה כלל ועיקר".
ב"כ המאשימה צרפה כתימוכין הפסיקה שלהלן: עפ"ג (מחוזי ב"ש) 29831-08-15 סלמאן אלהרייף נ' מדינת ישראל (נבו 16.08.2015) – להחלטה זו אתייחס בהמשך; עפ"ג 28478-04-13 בוחניק נ' מדינת ישראל – המדובר בפסק דין אשר לא פורסם, אינו נגיש במערכת ולא הוגש העתק ממנו ; וכן עפ"ג (מחוזי ב"ש) 29831-08-15 סלמאן אלהרייף נ' מדינת ישראל (נבו 16.08.2015) אשר עניינו בבצוע עבירות התפרצות לדירת מגורים, גניבה והיזק לרכוש, ומשכך, לא מצאתי בו רלוואנטיות רבה להליך זה.
הסניגור טען למיתחם ענישה שנע בין מאסר מותנה לבין מספר חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, עתר לגזור את דינו של הנאשם בשליש התחתון של מיתחם הענישה, ובשים לב לנסיבות כתב האישום טען כי יש לגזור על הנאשם ענישה צופת פני עתיד ברובה.
מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות של התפרצות לבניינים, שאינם משמשים מגורים, עם וללא ביצוע גניבות בפועל מלמדות על ענישה מגוונת, כך למשל:
רע"פ 5471/20 אורי לוי נ' מדינת ישראל (נבו 16.10.2020)
הנאשם הורשע בעבירת פריצה לבניין שאינו מגורים על מנת לבצע גניבה ובעבירת שבוש הליכי משפט, בכך שפרץ למשרדי חקירות ברשות המסים דרך חור שפער בקיר ונטל 22 ארגזים עם חומרי חקירה שהתנהלה בעיניינו.
...
בהתאם ובהמשך לעיל, סבורני כי מצבו הרפואי נפשי של הנאשם בעטיו לא ניתן ליישם הלכה למעשה את כוונת הצדדים בדבר ריצוי מאסר בדרך של עבודות שירות, מטה את הכף לסטייה ממתחם העונש משיקולי צדק.
סבורני כי אף עריכת איזון ראוי בין שיקולי צדק אלו לבין נסיבות ביצוע העבירה שאינן מהחמורות, וחלוף זמן ממשי מאז ביצועה, תומכים בהחלטה ברוח זאת.
סוף דבר
נוכח האמור, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים:
מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים, למשך 3 שנים מהיום, שלא יעבור כל עבירת רכוש.