פיצוי בגין נזקי מלגזה לעובד

לפיכך אני קובעת כי התובע נפגע בתאונת דרכים על ידי המלגזה המבוטחת על ידי הנתבעת ולפיכך, עליה לפצותו בגין ניזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה.

...

טענה זו אין בידי לקבל.

בנסיבות אלה, ובהיעדר ראייה אחרת לגובה תגמולי המוסד לביטוח לאומי אני מקבלת את חוות הדעת האקטוארית ומורה על ניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי בשיעור הנקוב בה (הכולל ממילא את דמי הפגיעה שהתובע קיבל כאמור בפירוט התשלומים שצורף לראיותיו).

סיכום סכום הפיצויים סיכום סכום הפיצויים הוא כדלקמן: הפסד השתכרות לעבר - 35,000 ש"ח אבדן כושר השתכרות - 160,000 ש"ח עזרת הזולת והוצאות - 10,000 ש"ח נזק לא ממוני - 21,826 ש"ח. סה"כ נזק 226,826 ש"ח. בניכוי תגמולי המל"ל 70,179 ש"ח. היתרה 156,647 ש"ח סוף דבר אני מחייבת את הנתבעת 2 לשלם לתובע פיצויים בסכום של 156,647 ש"ח בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור כולל של 15.21% וכן החזר אגרה כפי ששולמה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד תשלומה.

לטענת התובע, התאונה ארעה תוך שימוש במלגזה וניצול הכוח המכאני שלה ומהוה תאונת דרכים, ועל הנתבעים לפצותו בגין נזקיו מכוח חוק הפלת"ד. בסיכומיו טען התובע כי יש לאמץ את גירסתו לאופן היתרחשות התאונה, וזאת הן בשים לב למשקלה הכבד של התושבת – שלא נסתר, הן בשים לב לעדותו של הנתבע כי הרים את שן המלגזה לגובה של 1.4 מ' – מהלך הרמה ארוך שמזיז את כל התושבות וגורם למתיחת הרצועה ותזוזת התושבת כפי שהעיד התובע; הן בשים לב לכך שהוכח שהמשטח שעל גביו בוצעה ההעמסה היה מהודק ולא עשוי מקרקע חולית כטענת הנתבע; הן בשים לב לכך שהנתבעים משכו מתיק בית המשפט את התחקיר שביצע ממונה הבטיחות במפעל ביחס לתאונה באופן שפועל לרעתם; והן בשים לב לכך שמכלול עדותו של התובע והפרטים שמסר היו מהימנים בהרבה בהשוואה לגירסת ההגנה, שבניגוד לתובע, כלל לא טירחה להמציא תמונות, הסברים, מדידות ושאר ראיות לתמיכה בגירסתה.

...

לא שוכנעתי כי התנהלות התובע בכל הנוגע לעיתוי מסירת ההודעה למל"ל בענייננו הייתה בלתי סבירה, בפרט בתיק מסוג זה שאינו מתייחס לנכות צמיתה או לנכויות קשות הכרוכות בקבלת קצבאות מהמל"ל למשך כל תוחלת החיים (השוו למשל לנסיבות שנדונו בע"א 7453/12 אלחבאנין נ' כריסי, פ"ד סז(1) 519 ((2014) .

אשר על כן אני סבורה כי לא הוכחו בענייננו הטעמים לשלול מהתובע זכאותו לפיצוי בגין רבע מנזקיו, והוא זכאי לפיצוי בסך 25% מנזקיו או לפיצוי בגין ההפרש שבין נזקיו לתגמולי המל"ל ששולמו לו, לפי הגבוה.

סיכום אשר על כן הנתבעים ישלמו לתובע סך של 35,886 ₪, בתוספת התשלום בו נשא התובע בגין אגרת בית המשפט בצירוף ריבית והצמדה מיום התשלום, ובתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 15.21% מהסכום שנפסק.

לעניין הטענה של הנתבעת בדבר עשיית דין עצמי ותשלום פיצוי בגין ניזקי הרכב הנפגע, טוענת התובעת כי משהופעל עליה מכבש לחצים אדיר על ידי נהג הרכב הנפגע ומשלא שולמו לה תגמולי ביטוח להם היא זכאית על פי הפוליסה, נאלצה התובעת בלית ברירה לשאת בעלויות התיקון של הרכב הנפגע.

התובעת הציגה במסגרת תיק מוצגים מטעמה (במ/1), בין היתר, את חוות דעת של שמאי רכב שבדק את הרכב הנפגע, תמונות נזק לרכב הנפגע, חשבונית תיקון ניזקי רכב הנפגע, צלום המחאה שהועברה בגין ניזקי רכב הנפגע, תמונות מקום התאונה ותמונות מלגזה זהה.

...

יחד עם זאת, גם אם הייתי בוחן הפרה של הוראות סעיפים 12 ו- 13 לחוק החוזים הכללי הייתי מגיע למסקנה דומה.

סוף דבר התביעה נידחת.

התובעת תשלם לנתבעת את הסכומים הבאים: 33.1.

התביעה היא לפצוי בשל נזק שניגרם בעת פריקת תנור צביעה שרכשה התובעת מהנתבעת.

בטופס זה נכתב באותיות מודגשות ובקו תחתון סעיף ספציפי הקובע כי "באחריות הלקוח לדאוג למלגזה בזמן פירוק המכולה". משכך, נראה כי האחריות לפריקת המשאית באמצעות מלגזה רובצת לפתחה של התובעת.

...

סוף דבר מן הניתוח לעיל עולה, כי התובעת היא שהייתה אחראית לפריקת משאית הנתבעת.

בשל כל אלו, דין התביעה להידחות.

בנסיבות התיק, ובין היתר היקף ההליך שהתנהל ואופיו, התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 1,000 ₪ וכן שכר טרחת עורך דין בסך 4,500 ₪.

ענייננו בתביעה לתשלום פיצויים בגין ניזקי גוף אשר נגרמו לתובע, לגירסתו, במהלך עבודתו אצל הנתבעת 1, בשל חשיפה לחומרים מסוכנים.

התובע חזר בתצהירו על גירסתו כאמור בתביעה, ופירט כי החל מחודש נובמבר 2011 עבד אצל הנתבעת במחלקת מערך הזנה בהכנת חומרים במפעל, וכנהג מלגזה.

...

בפסק הדין שניתן בע"א 3901/15 נחום בסה אביב תעשיות מתכת נ' חאלד בשאראת (01/02/2016), (להלן: "פרשת בסה") התייחס כב' השופט יצחק עמית לחובה המוטלת על נפגע עבודה למצות את הליכים בתום לב במל"ל, וקבע כדלקמן: ".. ייתכן שזכותו של המעביד תהא תלויה ברצונו של העובד? ברצותו יתבע מהמוסד את הגִמלה, ואזי יזכה מעביד בניכוי ערכה המלא, אפילו בפועל הופחתה או נשללה על-ידי המוסד; ברצותו לא יתבע כלל את הגִמלה, ובשל כך בלבד יפסיד המעביד את זכות הניכוי שלו? אין הדבר מתקבל על הדעת כלל ועיקר (ע"א 86/73 תושיה נ' ציון חב' לביטוח בע"מ, פ"ד כח (2) 497, 500 (1974))". בפרשת בסה הנ"ל עמד כב' השופט יצחק עמית על גבולות חובת מיצוי ההליכים של נפגע בתאונת עבודה, באורח ברור, כדלקמן: "מיצוי הזכויות במל"ל צריך להיעשות על ידי הנפגע בכנות, בסבירות ובתום לב, ואלו כוללים פניה בתביעה להחמרה (ראו תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956). זאת, מקום בו קיימת עילה לתביעה להחמרה, למשל, כאשר מומחה בית המשפט בתביעה הנזיקית העריך את הנכות בשיעור גבוה משמעותית מהנכות שנקבעה במל"ל (לתאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה וסעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, ראו רע"א 863/93 התעשיה האוירית בע"מ נ' קמחי, פ"ד מז(4), 815, 822 (1993)). בנוסף, על הנפגע להעלות את העובדות והטענות ולהציג את המסמכים הרלוונטיים כדי לשכנע את המל"ל לקבל את התביעה, כגון, הצגת חוות דעתו של מומחה בית המשפט בתביעה הנזיקית (ראו תא (מחוזי י-ם) 624/94  מסילתי נ' דוד אבו [פורסם בנבו] (17.12.2001)). אי התייצבות לבדיקה או הימנעות מהגשת מסמכים עלולה להיחשב כחוסר תום לב מצד הנפגע (ראו ע"א 1411/11 שירותי בריאות כללית נ' אברמוביץ, פס' 2 [פורסם בנבו] (6.15.2013))" על רקע האמור לעיל, במקרה שבו הניזוק מגיש את תביעתו באיחור למוסד לביטוח לאומי, ובשל כך פוקעת זכאותו לגמלה ו/או המוסד לביטוח לאומי דוחה את תביעתו, וככל שהמזיק הוא המעביד, ניתן לראות בתובע כמי שהפר את חובת הקטנת הנזק, וכמי שלא פעל בסבירות ובתום לב כדי למצות את זכויותיו לפני המוסד לביטוח לאומי, ובהתאם יש לנכות את הגמלה הרעיונית שלה הוא היה זכאי לקבל אילו היה פונה למוסד לביטוח לאומי בזמן ותביעתו הייתה מתקבלת.

בהתאם ולאור הפסיקה עליה הרחבתי לעיל אני מקבלת את דרישות הנתבעת לניכוי רעיוני אשר יועמד על 40,580 ₪ כדרישת הנתבעת.

סוף דבר: לאור כל המפורט לעיל, הנתבעות ביחד ולחוד, ישלמו לתובע, באמצעות הנתבעת 2, סך של 47,000 ₪ (מעוגל).