פדיון ימי מחלה של עובד בשירות המדינה

באשר לטענות התובעת לעניין זכאותה לפדיון ימי מחלה הנובעת מהוראות ההסכם הקבוצי משנת 1975 אשר הצמיד את שכר עובדי הנתבעת לאלו של עובדי מדינה, הרי שמעבר לעובדה שמחומר הראיות לא עלתה הוכחה של החלת תנאי שכר והוראות התקש"יר בצורה כוללנית כאשר הטוען לתחולה כזאת עליו הראייה והתובעת לא עמדה בנטל ההוכחה הרי שבנוסף טענה זו מיתעלמת מהוראותיו של הסכם תכנית ההבראה שחל במועד בו סיימה התובעת עבודתה ואשר קבע בסעיף 18 א' כי למשך תוקפו של ההסכם שכאמור הוארך וחל במועד פרישת התובעת בשנת 2016 (ראה נת/1 עדותו של מר גולן עליו בקשה התובעת להסתמך לעניין חלות הסכם ההבראה במועד פרישת התובעת) עובדים חדשים וותיקים לא יהיו מוצמדים לתנאי השרות והשכר הנהוגים במדינה.

...

מכאן שהתובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכחת זכאותה לפדיון ימי מחלה לא מכוח הצמדת תנאי שכר ולא מכוח קיומו של נוהג, ולפיכך, תביעתה בעניין זה נדחית.

לאור האמור, התביעה שעניינה זכאות להפרשי מענק פרישה - נדחית.

לסיכום: תביעת התובעת על כל מרכיביה נדחית בזאת.

ביום 9.3.03 הגיש ד"ר יצחק פלצנר יחד עם 5 עובדים וגימלאים בשירות המדינה תביעה שעניינה בין השאר זכאותם של התובעים ליצבור ימי מחלה בתקופת השבתון.

בעקבות פסק הדין פלצנר, הוגשו תביעות נוספות של גמלאים בדרוג המחקר, בעיניין ימי המחלה שהמדינה לא צברה עבורם בתקופות השבתון, ובעניין פדיונם של אותם ימי מחלה בעת הפרישה (על פי הנוסחות המקובלות בשירות המדינה החלות גם על דרוג המחקר).

...

הכרעה: לאחר ששמענו את העדויות, עיינו במסמכים שהוגשו ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל.

סוף דבר: התביעה מתקבלת.

הנתבעת תשלם לכל אחד מהתובעים שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ והוצאות משפט בסך 500 ₪.

וכך נאמר (ההדגשה שלנו): "סעיפים 10 ו-11 להסכם 1975 קובעים שהתנאים הסוצאליים וההטבות השונות, שלא מוזכרים במסגרתו, יהיו זהים לאלה של עובדי המדינה. לפי פרשנותנו, סעיפים אלה מחילים בבירור את הוראות התקשי"ר על הנתבעת. הפנייה אל התקשי"ר מהוה מקור הסכמי ברור ומפורש והצמדה מפורשת לתנאים וההטבות שבתקשי"ר. סעיפים אלו מהוים הוראות מפורשות וכלליות בהסכם קבוצי, שמהן מתחייבת הצמדת תנאי העסקתם של העובדים בנתבעת לתנאים של שירות המדינה בעניינים שלא מוזכרים בהסכם. הוראות כלליות מפורשות מסוג זה הן הוראות מחייבות. כאמור בפסיקה, הצמדה יכולה להיות אישית או קיבוצית, מלאה או חלקית, מותנית או לא מותנית בתנאים, הכול כפי שהצדדים ליחסי העבודה קבעו אותה. אין בהסכם הוראה לעניין הזכות לפדיון ימי מחלה בנתבעת, אך לפרשנותנו זו אחת הזכויות הכלולות. משכך, אנו סבורים שהסכם 1975 קובע את זכאותו של התובע לפדיון ימי מחלה בהתאם לאמור בתקשי"ר, בסעיפים לעניין זכאות לפצוי בגין חופשת מחלה שלא נוצלה (פרק 33.27 לתקשי"ר)". בית הדין קבע כי הסכם ההבראה לא ביטל את הזכות לקבלת פיצוי בגין אי ניצול ימי מחלה, וזאת בראש ובראשונה על יסוד הוראת סעיף 3 להסכם.

...

זאת, בשים לב לסעיף 8 להסכם ההבראה, המונה את המקובל, והזכות לפיצוי בגין אי ניצול ימי מחלה אינה מנויה בה. (ב) אשר להוראות המאזן, סבורים אנו כי זה לא בורר בהליך בבית הדין האזורי, שכן הצדדים לא הביאו ראיות מספיקות בקשר לכך, וממילא בית הדין האזורי לא קבע מימצאים בקשר לכך.

משהעובד נושא בנטל השכנוע איננו סבורים כי עלה בידו להרימו, שכן נושא המאזן לא בורר די הצורך כדי להגיע למסקנה אופרטיבית.

סוף דבר – ערעור המעסיקה מתקבל, במובן זה שלא עלה בידי העובד להניח מסד מספק לביסוס זכאותו לתשלום הפיצוי, ולכן החיוב בתשלום פיצוי בגין אי ניצול ימי מחלה – מבוטל.

המומחה מצא לקבוע לתובע נכויות זמנית מיום התאונה ולמשך שלוש שנים בשיעור של 5% לפי הוראת סעיף 34 ב 1-2 לתקנות המל"ל. בחוות דעתו היתייחס המומחה למסמכים שעמדו בפניו, וביניהם תעוד מביקורים אצל פסיכיאטר שערך התובע בשנת 2019, העתק מסמכים רפואיים משנת 2005 ומסמכים רפואיים מהשרות הצבאי.

מאידך, אפנה לכך שהנתבעת מבקשת לראות במקום עבודתו של התובע ככזה המעניק לעובדיו סוג של בטחון סוצאלי וקביעות, שמקבילה לזאת ממנה נהנים עובדי מדינה וגופים צבוריים אחרים שבהם הסכמי העבודה כוללים זכות לפדיון ימי מחלה צבורים.

...

אשר על כן, אני קובע כי בגין הפסד השתכרות לעבר זכאית התובעת לפיצוי בסך כולל [שכולל בתוכו גם פיצוי בגין הפסד הפנסיה] של 30,000 ₪.

סך הפיצויים מצאתי לקבל את תביעת התובעת, כך שהסכום שאמור להיות משולם לתובע הוא פיצוי כולל בסך של 395,000 ₪, הכולל את סכומם של סך הפיצויים בראשי הנזק השונים, כדלקמן: הפסד שכר לעבר אובדן כושר השתכרות לעתיד ופנסיה 30,000 ₪ 275,000 ₪ עזרת הזולת (לעבר ולעתיד) הוצאות רפואיות וניידות (לעבר ולעתיד) 40,000 ₪ 20,000 ₪ כאב וסבל 30,000 ₪ סך הכל 395,000 ₪ סוף דבר אני פוסק כי: התביעה הנדונה מתקבלת, כך שהנתבעת תשלם לתובע סך של 481,000 ₪ ולנתבעת - סך של 395,000 ₪.

עוד תשלם הנתבעת לתובעים ביחד - החזר שכר טרחת עורך דין בסך 133,240 ₪, וכן - תישא הנתבעת בהחזר האגרה ששילמו התובעים בנדון (סך 773 ₪) בלוויית ריבית והצמדה ממועד התשלום (16.4.18).

גם בע"ע (ארצי) 23717-04-21 גשר שירותי השקום התעסוקתי של ישראל- הקדש צבורי נ' יעקב פינקלשטיין (03.02.2022) נקבע כי הזכות לפדיון ימי מחלה נתונה רק לעובד שפורש בהתאם לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], תש"ל-1970 (להלן: חוק הגימלאות).

סעיף 14א להסכם האישי עליו חתום התובע קובע כך: "פנסיה תקציבית- לגבי עובד שהשלים לפחות 10 שנים נושאות זכות לגימלאות באותה רשות המקומית לפי דרוג ודרגה, עובר למעבר להעסקה לפי הסכם זה וממשיך בפנסיה תקציבית, ההסדר הפנסיוני יהיה כמפורט בנספח ההסדר הפנסיוני- פנסיה תקציבית, המצורף להסכם זה... למען הסר ספק מובהר כי על תקופת עבודתו של העובד ברשות המקומית על פי הסכם זה לא יחוליו הוראות חוק שירות המדינה (גימלאות)(נוסח משולב), התש"ל- 1970". החוזה האישי של התובע כולל נספח שעניינו הסדר פנסיוני.

...

סוף דבר על יסוד כל האמור לעיל, התביעה העיקרית מתקבלת בחלקה, ועל המועצה לערוך חישוב של הפרשי הפנסיה, החל מסיום עבודתו של התובע ועד למועד התשלום בפועל, לפי ההוראות בהסכם האישי ובהתאם למשכורת הקובעת ביחס לכל אחת מהתקופות.

כמו כן, התביעה שכנגד מתקבלת בחלקה, ואנו קובעים כי הסכומים הבאים היוו חריגות בשכר: הפרשי שכר משולב בסך 115,134 ₪ תוספת ממלא מקום בסך 147,030 ₪ החזר הוצאות רכב בסך 4,788 ₪ החזר דמי כלכלה בסך 23,555 ₪ שעות כוננות בסך 39,167 ₪.

במצב דברים זה, ישלם התובע הוצאות שכ"ט עו"ד לנתבע בסך 7,000 ₪ והוצאות שכ"ט עו"ד למועצה בסך 7,000 ₪.