ביום 15.11.2017 נימסרה לתובע הודעה לפיה תביעתו נדחתה בשל כך שלא נצברה תקופת העבודה הנדרשת כתקופת אכשרה המזכה בדמי אבטלה לגבי עובד בשכר ב-12 חודשי עבודה בשנה וחצי שקדמו לתחילת התייצבותו בלישכת התעסוקה וכן בשל היותו של התובע בעל שליטה בחברת מעטים כמשמעו בסעיף 32 לפקודת מס הכנסה.
לתמיכה בטענותיו עוד טוען התובע כי שכרו היה עיקבי, כי עם סיום העסקתו משך את פצויי הפיטורים מקרן הפיצויים, קיבל פדיון ימי חופשה וימי הבראה וכי אמנם לא החתים שעון נוכחות אולם, בדומה לו אף גורם אחר בחברה לא החתים שעון נוכחות.
הטעם השני- רואה החשבון של החברה מר שי מועלם, הסביר במסגרת חקירתו הנגדית, כי המדובר בדוח עבור חודש אחד בלבד, עם הקמת החברה, אשר נעשה בטעות בתום לב וכי אינו משקף את יתר הדוחות (פרוטוקול מיום 16.2.2020, עמ' 1-19)
לאור האמור לעיל, בבחינת כלל נסיבות המקרה, הגענו לכלל מסקנה כי אין לראות בתובע בעל שליטה בחברה ועל כן, בהתאם לדיווחים השוטפים שנמסרו אודותיו במהלך תקופת עבודתו בחברה – יש לראות בו כעובד החברה המבוטח בביטוח דמי אבטלה.
...
על רקע האמור, הוגשה התביעה שבפנינו.
הטעם השני- רואה החשבון של החברה מר שי מועלם, הסביר במסגרת חקירתו הנגדית, כי המדובר בדוח עבור חודש אחד בלבד, עם הקמת החברה, אשר נעשה בטעות בתום לב וכי אינו משקף את יתר הדוחות (פרוטוקול מיום 16.2.2020, עמ' 1-19)
לאור האמור לעיל, בבחינת כלל נסיבות המקרה, הגענו לכלל מסקנה כי אין לראות בתובע בעל שליטה בחברה ועל כן, בהתאם לדיווחים השוטפים שנמסרו אודותיו במהלך תקופת עבודתו בחברה – יש לראות בו כעובד החברה המבוטח בביטוח דמי אבטלה.
סוף דבר
התביעה מתקבלת.
אנו קובעים כי התובע זכאי לדמי אבטלה, בהתאם להוראות הדין.
