עתירה לקיום דיון נוסף בפסק דין בג"ץ ארוחה יומית לתלמיד

בהתייחס לסיכום הדיון והחלטות ועדת ההשמה, מובהר בסעיף 2.7.3(ז) כי: "אפיון הלקות (כולל אפיון הלקות לשבוץ) הוא חלק חשוב בדיון, והוא ייקבע על ידי הפסיכולוג החינוכי חבר הועדה בחתימתו, בהיוועצות עם כל חברי הועדה. אפיון הלקות (ובמידת הצורך גם לקות או לקויות נוספות והאפיון לשבוץ) מורכב מהאבחנה שנקבעה על סמך המסמכים הקבילים ומהתיאור התיפקודי של התלמיד ועוצמת התמיכות הדרושות לו" (ההדגשות הוספו – ד' ב' א').

עוד נטען כי לא נערך פרוטוקול של הדיון בועדת התלונות, ולא פורסמו שמות חברי הועדה שקבלו את ההחלטה (מלבד שמה של עו"ד וונדרסמן שהייתה חתומה על המכתב שנשלח להורים), וכי הדבר מעורר חשד לקיומו של ניגוד עניינים על רקע הכרות מוקדמת בין החברים בועדת התלונות לבין הפסיכולוגית.

ראו גם: עע"ם 7201/11 רחמני ד.א. עבודות עפר בע"מ נ' רשות שדות התעופה, פסקות 10-8 לפסק דינו של השופט ס' ג'ובראן (7.1.2014); ע"א 4223/12 ‏המרכז למימוש זכויות רפואיות בע"מ נ' לישכת עורכי הדין בישראל, פסקה 65 לפסק דינה של השופטת (בדימ') ע' ארבל (25.6.2014); בג"ץ 3734/14 פלוני נ' ראש ממשלת ישראל, פסקה כ' (17.11.2015); בג"ץ 5826/14 אליהו נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 13 (22.6.2017)).

על כן, טענותיהם של המערערים כולן עמדו לנגד עיניה של ועדת התלונות, כולל המידע שהם הוסיפו בשלב של עידכון התלונה לאחר מתן פסק הדין בעתירה השנייה והאיבחון החדש שנערך לקטין.

שנית, למען הסדר הטוב, מן הראוי שייערך פרוטוקול בכל דיון של ועדת התלונות, ולמצער מיסמך המסכם את הדיון בתלונה, וזאת ביחס לכל תלונה ותלונה בפני עצמה, להבדיל מתבנית של "סיכום יומי" של עבודת הועדה.

...

אולם, כפי שצוין, הלכה למעשה, שמותיהן של שתי החברות הנוספות בוועדת התלונות שדנה בתלונה, נמסרו למערערים בסופו של דבר במהלך הדיון בפנינו, ולגופו של עניין לא נטען כי נפל פגם בהרכבה של ועדת התלונות או כי קם חשש לניגוד עניינים כפי שטענו המערערים מלכתחילה, באופן ערטילאי בלבד.

סוף דבר: הערעור נדחה.

ת השופט ע' גרוסקופף: אני מסכים לתוצאה כי דין הערעור להידחות, וכן להנחיות הכלולות בחוות דעתה של חברתי, השופטת דפנה ברק-ארז, ביחס לאופן הפעולה הראוי של ועדת התלונות הפועלת לפי חוק הפסיכולוגים, התשל"ז-1977.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 7716/11 בג"ץ 738/12 לפני: כבוד המשנָה לנשיא מ' נאור כבוד השופט י' עמית כבוד השופט נ' סולברג העותרים בבג"ץ 7716/11: 1. אסותא מרכזים רפואיים 2. ד"ר רמי מושונוב 3. ד"ר יורם מנור 4. ד"ר דורון דוקלר 5. פרופ' ירון צלאל העותרים בבג"ץ 738/12: 1. ההסתדרות הרפואית בישראל 2. גייל זאבי 3. רונית זיידרמן 4. אריאלה דיאמנט-פיטל 5. מירב קאוסוטו-פסקרה נ ג ד המשיבים בבג"ץ 7716/11: 1. שר הבריאות 2. סגן שר הבריאות 3. משרד הבריאות המשיבים בבג"ץ 738/12: 1. שר הבריאות 2. סגן שר הבריאות 3. משרד הבריאות 4. המועצה לביטוח הבריאות הממלכתי 5. המועצה הלאומית למיילדות, נאוטולוגיה וגנטיקה עתירות למתן צו על תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: כ"א בכסלו התשע"ג (05.12.12) בשם העותרים בבג"ץ 7716/11 והעותרים בבג"ץ 738/12: עו"ד אליעד שרגא ועו"ד יונתן ליבצ'יק בשם המשיבים: עו"ד מיכל צוק-שפיר ][]פסק-דין

יוצא מן הכלל הן בדיקות מעבדה נוספות אשר ניתן יהיה לבצע בתשלום נוסף במידה ומדובר בבדיקות אשר אושרו על ידי איגוד הגנטיקאים הרפואיים וקיים עבורן תעריף צבורי (להלן- בדיקות מעבדה נוספות) חובה להבהיר בעל פה ובכתב למטופלות הזכאיות למימון המדינה שבמידה אשר החליטו לבצע חלק מהתהליך בתשלום נוסף על ידן או מי מטעמן (כולל גורם מבטח ושב"ן) הרי הן לא יקבלו כל מימון של המדינה לרבות עבור ביצוע בדיקות המעבדה הנוספות.

היקש נוסף ניתן לעשות מתחום החינוך, בו נשללה שיטת "השובר". בבג"ץ 8133/05 עריית "ביתר עילית" נ' שרת החינוך והתרבות (16.10.2005), נדונה השאלה אם תלמיד במערכת חינוך פרטית זכאי לקבל החזר בגובה המימון הצבורי עבור ארוחה יומית, ובית המשפט השיב על כך בשלילה באומרו (פסקות 17-16 לפסק דינו של השופט חשין): "הורים שהחליטו שלא לקבל שירותי חינוך חינם אין-כסף במסגרת החינוך הממלכתי, ותחת זאת בחרו בחינוך פרטי שאינו חינוך ממלכתי, לא קמה להם זכות לידרוש מן המדינה כי תממן את הוצאות לימודיהם של ילדיהם.

...

גם טענה זו דינה להידחות.

סוף דבר עמדנו על כך שהסוגיה שלפנינו היא בסופו של דבר עניין של מדיניות חברתית-כלכלית.

לאור הכלל הידוע כי בית המשפט אינו מעצב מדיניות ואינו מחליף את שיקול דעתה של הרשות, לא נדרשנו לתבונתה או לחוכמתה של ההנחיה אלא בחנו ומצאנו כי ההנחיה אינה נגועה באחד מ"המריעין בישין" של המשפט המינהלי, ומשכך, דין העתירה להידחות.

] בפניי עתירה לקיום דיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון בבג"ץ 8133/05 עריית בית"ר עלית נ' שרת החינוך התרבות והספורט (טרם פורסם), שניתן ביום 16.10.05.

על פסק דינו זה של בית המשפט העליון הוגשה העתירה שבפניי בה מבקשת העותרת כי יקוים דיון נוסף בהילכות שנפסקו בו. בעתירתה לקיום דיון נוסף טענה העותרת כי בפסק הדין פורש לראשונה חוק ארוחה יומית ולנוכח השלכותיה מרחיקות הילכת של הפרשנות שנקבעה בו יש מקום לדיון נוסף בהלכה שנפסקה.

לטענת המשיבים, אין מתקיימת במקרה דנן עילה לעריכת דיון נוסף שכן פסק הדין אינו סותר הילכות קודמות (אלא עולה בקנה אחד עימן) ולא נפסקה בו הלכה חשובה, קשה או חדשה אשר בעטיה מוצדק יהיה לערוך דיון נוסף.

בשולי הדברים, ומבלי לנקוט עמדה במסגרת ההליך שלפנינו, נעיר, כי גם אם אפשר שראוי לשקול הנהגת מיפעל הזנה לתלמידים אשר ימומן על פי פרמטרים שאינם תלויים בחוק יום חינוך ארוך דוקא אלא על פי אמות מידה סוציו-אקונומיות, הרי שאין ענין זה כרוך בפסק הדין נשוא העתירה לדיון נוסף.

...

בתגובת המשיבים לעתירה לקיום דיון נוסף נטען כי דין העתירה להידחות.

לאחר שעיינתי בעתירה ובתגובה לה הגעתי למסקנה כי דין העתירה לעריכת דיון נוסף בפסק הדין להידחות.

אשר על כן, העתירה נדחית.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8133/05 בפני: כבוד המישנה לנשיא מ' חשין כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט ס' ג'ובראן העותרת: עריית ביתר עלית נ ג ד המשיבים: 1. שרת החינוך והתרבות 2. משרד החינוך והתרבות 3. שר האוצר 4. משרד האוצר 5. העמותה לתפנית בחינוך מיסודה של קרן סאקט"א-רש"י עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: ד' באלול תשס"ה (8.9.2005) בשם העותרת: עו"ד עקיבא סילבצקי בשם המשיבים 4-1: בשם המשיבה 5: עו"ד דינה זילבר עו"ד עדי הרר ][]פסק-דין

לשון אחר, והיא הנחת-תשתית לדיון שיבוא בסמוך: יום חינוך ארוך כהגדרתו בחוק יום חינוך ארוך, עניינו בבתי-ספר ממלכתיים ואין עניינו בבתי-ספר שאינם בתי-ספר ממלכתיים.

בטענה זו נכרכת טענה נוספת - ובה עיקר - כי חוק ארוחה יומית חוק הוא העומד לעצמו, על רגליו-שלו, וכי אין הוא תולה עצמו בחוק יום חינוך ארוך.

מסקנה לעניינו של חוק ארוחה יומית דעתנו היא איפוא זו, שחוק ארוחה יומית לתלמיד - וכמותו החלטת הממשלה 2342 - נועדו לחול אך על בתי-ספר המקיימים יום לימודים ארוך כהוראתו של חוק יום חינוך ארוך וכהילכת רשת גני חב"ד, ומסקנה נידרשת היא כי יש לדחות את טענותיה של העותרת בכל הנוגע לפירושו של אותו חוק.

...

בפרשת רשת גני חב"ד עמדנו בהרחבה יתירה על מיבנה מערכת החינוך בישראל ועל הקשר שבין חוקי החינוך השונים - חוק לימוד חובה, חוק חינוך ממלכתי וחוק יום חינוך ארוך - והבהרנו כי מיבנה זה, והקשר שבין החוקים, מחייבים מסקנה כי חוק יום חינוך ארוך משייך עצמו אך ורק לאותו ענף של מוסדות חינוך רשמיים שהוקמו בידי המדינה והרשויות המקומיות לרווחתם של כלל ילדי ישראל.

מסקנתנו זו נבעה ממיכלול של גורמים ולא אך מפירושה של הוראת סעיף 2 לחוק יום חינוך ארוך, שקלנו את דבריה של העותרת לפנינו אך לא מצאנו בטיעוניה טעם לחרוג ממסקנה זו. יתר-על-כן: שבנו ובחנו את הוראת סעיף 2 לחוק חינוך ממלכתי - אותה הוראה שסעיף 2 לחוק יום חינוך ארוך מפנה אליה - ונתקשינו לקבל את טענת העותרת כי מוסדות החינוך הלא-רשמיים שבתחומה מקיימים אותן מטרות שנימנו בו. כללם של דברים המדינה פותחת את שעריהם של בתי-הספר הממלכתיים לפני כל ילדי ישראל, לרבות לפני הילדים תושבי העותרת הלומדים בבתי-ספר מוכרים שאינם ממלכתיים.

אנו דוחים את העתירה, אך לא נעשה צו להוצאות.

בתמצית, המבקש הוא בעל המקרקעין והגיש נגד המשיב תביעה למתן צו מניעה קבוע בטענה כי הוא פולש למקרקעין ומקיים בו גן אירועים, וזאת לאחר שבעבר כבר ניתן נגדו צו פינוי במסגרת פסק דינה של כב' השופטת אסיף מיום 8.1.17 בתביעה לפינוי מושכר, ת"א 2101-02-16 שלום חדרה [להלן – ההליך הקודם].

ב"כ המשיב נידרש להגיש תגובה לבקשה לא יאוחר מיומיים לפני מועד הדיון, לאור הוראת תקנה 163(א) לתקסד"א. עוד הוריתי למבקש להמציא את הבקשה, ההחלטה והראיות הנוספות למשיב עצמו, ולהערך להציג בדיון אישור מסירה לנוכח הוראת סעיף 6(2) לפקודה.

בתאריכים 29.6.23 ו-9.7.23, בעוד התיק ממתין למתן החלטה (שכתיבתה התעכבה בשל עומס, ר' בג"ץ 4660/23 שלתיאל נ' בימ"ש השלום באר שבע (2.7.23)) הגיש המבקש שתי בקשות להוספת ראיות חדשות, ראיות המעידות כי המשיב ממשיך להכנס למקרקעין, לבצע בהם עבודות שונות ואף קיים חתונות בתאריכים 6.7.23, 7.7.23 ו-8.7.23.

בבקשתו עתר המבקש לזרוז מתן ההחלטה וכן ביקש כי ביהמ"ש יורה למשטרת באקה אל-גרביה לפעול ביד קשה כנגד המשיב ולמנוע ממנו לקיים חתונות במקרקעין.

עיון בפסיקה מגלה מקרים לא מעטים שבהם הוטלו מאסרים כדי לכוף ביצוע פסקי דין והחלטות, כאשר התנהלותם המתמשכת של הממרים הצדיקה זאת, וכאשר בתי המשפט הגיעו למסקנה שאין לאפשר להם להמשיך להתל בבתי המשפט [ר' למשל: ע"פ 7174/09 רייפמן נ' עו"ד איתן ארז (21.9.09) והפסיקה המפורטת בפס' 18 להחלטה; ת"א 4744/02 ועד עדת הספרדים בירושלים נ' ג'עברי ריאד (נבו 09.09.2008); בע"מ 1855/08 פלוני נ' פלונית (נבו 29.02.2012); תמ"ש (חיפה) 29790/03 פלונית נ' פלוני (נבו 19.10.2010); עפ"א (מחוזי נצרת) 84/08 אפרים וולפינגר נ' בן ציון ראובני (נבו 15.07.2008) כזו היא היתנהלותו של המשיב שלפניי, אשר לאורך תקופה ממושכת בת כ-5 חודשים אינו מכבד את צו המניעה, מנסה להיתחמק אף מההליכים במסגרת הפקודה, לרבות בדרך של נתוק קשר עם בא-כוחו והעלאת טענות כזב באשר לזיוף חתימתו, כביכול, על אישור מסירת הזימון לדיון.

...

לפיכך אין מנוס אלא להורות על מאסרו של המשיב.

סוף דבר לאחר שנתתי דעתי להוראות החוק ולהלכה הפסוקה ושקלתי את מכלול נסיבות המקרה, לאחר ששוכנעתי כי אין בדעת המשיב לפנות את המקרקעין והוא נוקט בדרך שיש בה בדרך לא דרך, בזיון בית משפט, אני מורה כדלקמן: המשיב מוחמד חשאן אמין, ת.ז. 028253508 ייאסר למשך 30 יום שירוצו החל מיום 19.7.23.

בהתאם להוראת סעיף 6(3) לפקודת בזיון בית המשפט, אני מורה למזכירות בית המשפט להעביר החלטה זו ליועמ"ש באמצעות פרקליטות מחוז חיפה (פלילי) .