ערעורי תביעות חוב: חפיפה בטענות הזרמת כספים

צד ג' לא השמיט את הבסיס לטענת הנתבע כי תשלום החוב היה בכפוף להשבת סכום ההוצאות שהועברו לחזקתו של צד ג' הגם שהודה שהנתבע הוא אשר זכאי להם אולם טען בעלמא כי הנתבע הבטיח ליתן לו את כספי הזכייה בעירעור בדמות השבת הוצאות משפט בפועל שנראה כי מימן הנתבע – " ש. מי שילם את האגרות? ת. אתה. משפטים שלך אתה שילמת. ש. אז אם זה משפטים שלי אז למה אתה רוצה לקחת את הכסף של הזכיה? ת. מאחר וכל זמן המשפטים שלך עם רותי, הייתי איתך בבתי משפט ואצל עורכי דין ואני מוכן להעיד בפוליגרף שאמרת "מה שתזכה במשפט נגד רותי ועל הזמן שבזבזת בשבילי אתה תקבל". ש. כמה כסף הבטחת לטענתך בזכיה ת. כל מה שייפסק בתביעה" .

עדותו של צד ג' העלתה תהיות בכל הנוגע להזרמת כספים מצד הנתבע באופן חד צדדי ללא כל תמורה לכאורה מצידו וללא כל טעם סביר מדוע "יתנדב" הנתבע לשלם חובותיו של צד ג' וצד ג' לא חש מחויב לו דבר.

ב"כ התובע הבהירה כי "הטענה שלנו היא ששלום הוא בעל חוב לתובע בגין החוב בחשבון שציינתי ואת חלקו של החוב אשר (הנתבע כאן) חייב מכוח שיק שמסר לפקודת התובע אשר חולל והוגש לבצוע בלישכת הוצל"פ. אציין שמדובר בשני הליכים באותו חוב. כל אחד מהאחים חייב את חלקו בגין עילה שונה. בהליך נגד שלום זה בעילה חוזית ואילו בהליך דנן זה בעילה שטרית. התביעה נגד שלום התעוררה אחרי שהתיק דנן היה קיים כיוון ששלום הגיש היתנגדות לבצוע תובענה בסכום קצוב באיחור של שנים. החובות לא חופפים – 25,000 לא מכסים את מלוא החוב של שלום שהוא גבוה יותר" (עמ' 16-17, ש' 16-22, 1-2 בהתאמה).

...

בית המשפט נעתר לקיום הליך הוכחות נוסף והצטרפותו הפעילה של צד ג' שלא הגיש כתב הגנה במועד הגם שבמערכת ההמצאות שבוצעו בתיק נצפתה המצאה כדין, מעבר לידיעתו להליך עצמו במסגרת ההליך המקביל, מטעמי יעילות ושיקולי מדיניות שיפוטית.

ואולם, בנסיבות העניין, משביכרתי את עדותו של הנתבע על פני עדותו של צד ג' ושוכנעתי כי במקרה דנן צד ג' הוא אשר הוביל את הנתבע והתובע להליכים משפטיים, עליו לשאת בהוצאות הצדדים.

על כן, אני מורה כי צד ג' ישלם לתובע סך של 5933 ₪ שכ"ט עו"ד והוצאות משפט.

כללי פסק דין מאוחד בשני ערעורים על תביעות חוב, הניתן בדרך זאת בהסכמת הצדדים, כשברקע טענות ונסיבות המצביעות על כך שהוגשו שני הערעורים מצד בעלי דין הטוענים להזרמת כספים באותו הקשר.

בפשטות הדברים, ניתן כבר בשלב זה לקבוע, שהגם שמקור הטענות בנושים שונים, נשייתם, לטענתם, למעשה חופפת, כשכל אחד מהמערערים אך מציג את טענותיו מכיוונו הוא.

...

ועתה, אקדים את העיקר לכל השאר דומה, בעניינם של ערעורים אלה ניתן ללא קושי לפתוח במסקנה המרכזית המתבקשת, אליה הגיע גם המנהל המיוחד: אין בפני בית המשפט, ולו גם אסמכתא סבירה אחת ויחידה להעברה לחברה במישרין, בין מליעז ובין מנמיר, של כספים כלשהם: ולו גם שקל אחד.

חיתומו של הדיון בטענות לנשייה מובטחת במסקנה שלכל היותר הוכיחה ליעז שהיא נושה מובטחת ממועד אגרת החוב, אך סכום הנשייה המובטחת בכלל – 0.

סוף דבר – דין הערעורים לדחיה.

אשר לטענה לעניין צימצום סכומי התביעה בשל רכיבי נזק חופפים – מבקש התובע לדחות טענה זו, שכן לטענתו יש להבחין בין רכיבי הנזק שנתבעו כתביעת החברה בגין הפרת התחייבות להזרים אליה כספים וזכויות, לבין רכיבי נזק שנתבעו כתביעה של מחזיקי ניירות הערך בטענה של פרט מטעה בתשקיף – כטענתו, המדובר בתובעים שונים ובנזקים שונים, ועל כן הסעדים אינם חופפים.

בשולי הדברים אציין, כי בית המשפט העליון נידרש בעקיפין גם הוא לשאלת נאותות הפורום בתביעה דנן, במסגרת ערעור מטעם נתבעת 13, המתגוררת בקנדה, על החלטת כב' השופטת ע' רביד להותיר על כנו את היתר ההמצאה שהומצא לה בקשר עם התביעה דנן – ומצא שלא לקבל את טענות נתבעת 13 במסגרת העירעור [ראו רע"א 4857/19 Mrs.

המחלוקת הראשונה נוגעת להפחתת סכומים שמומשו בהליכי המימוש שמנהל בעל התפקיד בעיניינה של החברה, מסכום התביעה; המחלקות השנייה נוגעת לחפיפה הנטענת על ידי הנתבעים בין רכיבי הנזק בתוך התביעה; והמחלוקת השלישית נוגעת לטענה אשר ליכולתו של התובע לתבוע מלכתחילה את סכום התביעה שנתבע, משלא נכון לכלול במסגרת דרישת הנזק את כלל מחזיקי אגרות החוב, שעה שנסיבותיהם של חלקם אינן מגבשות את עילות התביעה.

...

בהתאם לכך, ביום 06.12.2017 הוגשה התביעה שבכותרת כנגד הנתבעים – נושאי משרה וגופים שהעניקו שירותים לחברה - "שומרי הסף". אומר כבר עתה, כי לאחר שעיינתי בבקשות על נספחיהן, בשים לב לחריגותו של סעד הסילוק על הסף, העילות העומדות ביסוד הבקשות וכן משך הזמן הרב שחלף מאז החל הליך זה - מצאתי שאין מקום לקבל את בקשות הסילוק על הסף; כמו כן, בשים לב לשיקולי יעילות דיונית ואיזון זכויות הצדדים לתביעה מצאתי לדחות גם את הבקשה לתיקון סכום התביעה, כבר בעת זו. הכל מטעמים שאבאר להלן.

תחת מועדים אלו, אני קובע מועדי הוכחות חדשים כדלהלן: 09.06.2021 בשעה 09:00; 10.06.2021 בשעה 09:00.

ככל שטרם הושלמו הליכי הגילוי, יפעלו הצדדים להשלמתם תוך 30 ימים ממועד מתן החלטתי זו, ותצהירי עדות ראשית יוגשו בהתאם למתווה אותו קבעתי בהחלטתי מיום 08.07.2020, וכמפורט לעיל.

המזכירות תשלח העתק החלטתי זו לב"כ הצדדים.

עילת התביעה לשיטת אלפונסו, בהנתן שמצג השוא שהציג ד"ר רפאל ביחס להקף השקעתו בחברה עולה כדי הפרה יסודית של ההסכם – הרי שניגרם לו נזק ישיר בדמות ההלוואות שנאלץ להעמיד לחברה בסך של 1,721,271 ש"ח. שכן, אילו היה ד"ר רפאל מזרים לחברה את הכספים עליהם התחייב – הייתה החברה יכולה לקיים את פעילותה מבלי ליטול הלוואות נוספות מבעלי מניותיה.

כך, במסגרת התביעה דנן עותר אלפונסו לסעדים אישיים, אולם בתביעה הנגזרת עותרת החברה (לנעליה ביקש אלפונסו להכנס) לסעדים לטובתה; שנית, אין חפיפה בין עילות התביעה בבסיס שני ההליכים.

כפי שעולה מחוות דעתו של רו"ח טמיר במסגרת תביעת הדוחות הכספיים, רק מיעוט היתרות השגויות לכאורה (בסך של 395,865 ש"ח בלבד) היה מסוג יתרות שצריך היה לשרת כנגדם חובות לא ידועים למוסדות בנקאיים לאחר כריתת הסכם ההשקעה.

לעומת זאת, ומבלי לקבוע מסמרות בשאלת קיומו של מעשה בית-דין, אלפונסו הפנה לקביעותיה של השופטת רונן בתביעת הדוחות הכספיים (במסגרתן דחתה טענה דומה מצד ד"ר רפאל); ולקביעות בית המשפט העליון בעירעור על תביעת הדוחות הכספיים (במסגרתן אושררו לכאורה ממצאיה של השופטת רונן).

...

מנגד, חרף העובדה כי הנטל בעניין זה כלל אינו מוטל עליו, אלפונסו העמיד מספר אינדיקציות המחזקות את העמדה לפיה יש לדחות את תביעת רפאל: אשר לדרישה לשיפוי ויקטור רפאל בגין חוב החברה כלפיו – ויקטור רפאל סבור כי יש להשיב לו הלוואה בסך של 460,000 ש"ח, לגביה נקבע בנספח המתקן להסכם ההשקעה (מחודש פברואר 2008) כי תזכה לקדימות בנשייה.

ואולם, בדומה ליתר הטענות בתביעתו, סבורני כי ויקטור רפאל לא עמד בנטל המוטל עליו להעמיד תשתית עובדתית אשר לצדקת עמדתו.

ויקטור רפאל אמנם טוען כי ההחלטה על אודות פיטוריו של מר בן דוד והעברת תשלומים בסך כולל של 270,000 ש"ח נעשתה ללא קבלת הסכמתם של יתר בעלי המניות, אולם לא עלה בידו להציג ראיה התומכת בעמדתו זו. מנגד, תשלום רכיב הפיטורין (בסך 150,000 ש"ח) למצער היה בלתי נמנע, וזאת בשל קריסתה של החברה בשנת 2016 בהתאם לתנאי סעיף 5.7.3 להסכם ההעסקה; ואילו קשה לטעמי לקבוע כי שינוי מתכונת העסקתו של מר בן דוד הסבה נזק לחברה, שעה שזו הביאה לחיסכון חודשי של 27,000 ש"ח. סוף דבר שתי התביעות נדחות, ועל-כן כל צד יישא בהוצאותיו.

הסיכסוך גלש להתדיינויות נוספות והעסיק ומעסיק מזה למעלה מעשור את כל הערכאות בהליכים שונים, כאשר בין ההליכים השונים יש חפיפה והשפעה הדדית.

אקדים ואציין כי קבוצת מזרחי טענה שאם נקש וחלא סבורים שקבוצת מזרחי קיבלה מהחברה כספים שמגיעים להם, הם מוזמנים להגיש תביעה כספית, וכלשונם: "הן חלא והן קבוצת נקש מבקשים לערוך בירורים פרטניים מול קבוצת מזרחי, כאשר לכל אחד מהם טענות שונות. שייתכבדו ויגישו תביעה כספית". טענה זו אינה מקובלת עלי כלל, והיא אך פתח להליכים משפטיים נוספים, פתח להעלאת טענות סותרות על ידי מי מהצדדים ופתח לפסיקות סותרות של הערכאות השונות.

מועד תחילת חישוב הריבית במסגרת האיזון: איני רואה לקבל טענת קבוצת מזרחי בערעורה כי יש לחשב את הריבית ממועד הזרמת הכספים לחברה, וזאת מנימוקיו של בית משפט קמא בפסק דינו החלקי.

הדילול והחוב בגין עסקת שלטי ירושלים: כפי שנקבע על ידי בית משפט קמא, כל עוד לא בוצע הדילול, קבוצת מזרחי אינה רשאית "לממש את יתר הבטוחות שהוקנו להם בהסכם הפשרה ולרדת לנכסיו האישיים של נקש דוקא – ולא לפעול בהתאם למנגנון הדילול המוסכם"; "כך לפי סעיפים 32-31 להסכם הפשרה, רק במקרה שבו לא ניתן יהיה לדלל יותר את מניותיה של קבוצת נקש, יוכלו האחים מזרחי לפעול לגביית החוב בגין שלטי ירושלים באמצעות הערבות האישית של קבוצת נקש, או הגשת השיקים לבצוע או מימוש מניותיה של קבוצת נקש" (פסקות 236 ו-131).

...

ערעורו של חלא מתקבל אפוא במובן זה שהסכום של 509,797 ₪ יוחזר לכרטיס החו"ז של לירון.

סוף דבר גם פסק דין זה אינו מביא את הסכסוך בין הצדדים לקיצו, באשר יש לערוך את החישוב האריתמטי-חשבונאי של סכומי האיזון.

מאחר שרו"ח הילמן הבהיר כי אינו מעוניין לקחת על עצמו את המשימה, ומנגד, הצדדים הסכימו והצהירו כי רואה חשבון תומר גלברד, שהוא רואה חשבון החברה, מקובל עליהם, אנו מורים אפוא כלהלן: (-) חישוב סכומי האיזון יבוצע על ידי רו"ח גלברד, ומעמדו יהיה כשל מומחה מוסכם.