ערעור על החלטת פשיטת רגל של חברות אמריקאיות בישראל

מאחר ומונה לו נאמן במסגרת הליך פשיטת רגל, התחייבה המדינה להשיב את ההמחאות לידי הנאמן, עו"ד פריצקי, על מנת שיפעל למימושן.

כעולה מתצהיר התובע, היה בעל תפקיד בחברת רשב"י סחר בע"מ. לטענתו, רכשה חברת אנרגיה טובה 770 בע"מ מחברת רשב"י סחר בע"מ דלק בסכומים שונים, ושילמה תמורתו באמצעות המחאות שנמשכו על-ידי צד ג', ביניהן ההמחאות מושא תיק זה. הנתבעת הגיש היתנגדות לבצוע השיטריות.

לעניין זה ראו, בין השאר, פסק דינו של בית המשפט העליון ברע"א 68/88 זילברמן נ' בנק אמריקאי ישראלי, פ"ד מב(2) 383 (1988), במסגרתו היתקבל ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, אשר הורה על הזמנת נציג אגף המכס על מנת שיגיש לבית המשפט את התיק הפלילי שהתנהל בעיניין המבקשים.

...

דיון והחלטה לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

ההכרעה בתביעת החוב התבססה על הסכם פשרה לסילוק חוב שנחתם בין החייב וחברת אמריקה ישראל רמת אביב החדשה בע"מ שבבעלותו של החייב (להלן: "החברה"), לבין תמיר ביום 24.1.2013, עובר לפטירתו של תמיר(להלן: "הסכם הפשרה").

באותו עניין נקבע כי ככל שמדובר בחוב יחיד של החייב או בחוב המהוה חלק עקרי מחובותיו, אזי שייטה בית-המשפט להכיר בכך שזכותו של החייב לכאורה נפגעה באופן שיש לאפשר לו להשיג על הכרעת החוב (ראו: עניין בן ציון, בעמ' 763, וראו גם: ע"א 1870-91 בנק ארץ ישראל בריטניה בע"מ (בפרוק) נ' יהושע בן-ציון (12.2.1992), בפיסקה 6; פש"ר (מחוזי-חי') 17210-11-12 ג'בלי נידאל נ' הכונס הרישמי מחוז חיפה (1.7.2018), בפיסקה 52; עש"א (מחוזי-ת"א) 15318-06-15 דוד טוביאנה נ' צביקה ציפוק, (נאמן) (27.9.2016), בפיסקה 26; שלמה לוין ואשר גרוניס פשיטת רגל (מהדורה שלישית, 2010), בעמ' 289 (להלן: "לוין וגרוניס").

סמכות בית-המשפט של חידלות פרעון בעירעור על החלטת נאמן כידוע, סמכות הנאמן לבדיקת תביעות-חוב מוסדרת בתקנה 93(א) לתקנות פשיטת הרגל, לפיה: "הנאמן יבדוק כל תביעת חוב ועל מה היא מסתמכת ויחליט אם לאשרה כולה או חלקה, לדחותה או לידרוש ראיות נוספות לה". בתי-המשפט הבהירו לא אחת ובאופן עיקבי כי סמכותו של הנאמן במסגרת בדיקת תביעות חוב של נושים הנה סמכות מעין-שיפוטית וכי לנאמן סמכות להכריע בסוגיות משפטיות מהותיות.

בדיון היום טענו באי כח החייב כי יש מקום להימנע מהכרזתו של החייב כפושט רגל היום זאת מאחר ויהיה בכך כדי לפגוע בעסקים אחרים שהחייב מנהל באמצעות חברה מטעמו ואשר החברה המעורבת בפרויקט גדול באשדוד, והכרזת החייב תסב לחברה ולחייב נזק רב. עוד נטען על ידי ב"כ החייב כי יש בפיהם טענות לענין הוכחות החוב שהוגשו ובכלל זה בנוגע להוכחת חוב על סך של 737,826 ₪, אשר אושרה למר יוסף תמיר ז"ל, וכי טרם חלף המועד להגשת העירעור על הוכחת חוב זו. ככל שיתקבלו טענותיו של החייב הרי שמצבת החובות תיצטמצם ל- 1 מיליון ₪ ובכל מקרה יהיה די במכירת דירת המגורים של החייב במגדלי נאמן כדי לכסות את כלל החובות לנושים.

ויובהר, בהחלטתי מיום 1.6.2017 דחיתי את בקשת תמיר למתן פסק דין הצהרתי להסכם הפשרה שכן בהתאם לפסיקה, בקשה זו איננה מתאימה להתברר במסגרת בקשה למתן הוראות בתיק פשיטת הרגל של החייב, כי אם במסגרת ערכאה אזרחית נפרדת.

...

מסקנה זו מתבקשת הן מטעמי חובת תום הלב הדיוני והימנעות מניצול הליכים משפטיים לרעה, אשר החלים על החייב, והן מטעמי שמירה על טוהר ההליך השיפוטי ומניעת הכרעות סותרות.

אשר על כן, הגעתי לכלל מסקנה כי סיכויי הערעור קלושים וגם מטעם זה אין להיעתר לבקשה להארכת מועד.

סוף דבר מכלל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 1664/20 רע"א 1667/20 לפני: כבוד השופט ע' גרוסקופף המבקשים: 1. פנינת עוזיאל בע"מ 2. מקסים כהן 3. אסף אדרי נ ג ד המשיבים: 1. עו"ד נדב לב 2. עו"ד דורון שמעוני 3. יצחק (איציק) רייטמן 4. הכונס הרישמי בקשות רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי באר שבע מהימים 2.2.2020, 3.2.2020 ו-26.2.2020 בפש"ר 34017-10-17 שניתנו על ידי כב' השופט גיל **** בשם המבקשים: עו"ד אבנר כהן; עו"ד עדו עינת ][]החלטה

במסגרת בקשתם, טענו המנהלים המיוחדים כי בסוף שנת 2018, עת היה החייב מצוי כבר בהליכי פשיטת רגל, היתקשר בהסכם עם החברה האמריקאית לשפוץ שגרירות ארה"ב בישראל (להלן: "הפרויקט").

שנית, נטען כי שגה בית המשפט קמא עת ביסס החלטתו על הזיקה הקיימת בין הבקשה העיקרית להליך פשיטת הרגל, וכי חלף זאת היה עליו לבחון את התרומה ליעילות ביצועו של הליך פשיטת הרגל.

...

מסקנה זו, המבוססת בין היתר על התרשמותו הבלתי-אמצעית של בית המשפט קמא עם טענות הצדדים מזה ועם מצב קופת הכינוס מזה, סבירה בעיניי, ולא מצאתי מקום להתערב בה. בדומה, אף ביחס להחלטות השנייה והשלישית, לא ראיתי מקום ליתן רשות ערעור.

בענייננו, בחן בית משפט קמא את השיקולים הצריכים לעניין, והגיע לכלל מסקנה כי ניתן וראוי לברר את המחלוקת מושא הבקשה העיקרית בדרך של בקשה למתן הוראות.

סוף דבר: דין שתי בקשות רשות הערעור להידחות.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5558/22 לפני: כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט א' שטיין כבוד השופטת ר' רונן העותרים: 1. ציון **** 2. עזרא רג'ואן נ ג ד המשיבים: 1. כב' רשם ההוצאה לפועל בתל אביב 2. אילונה צוברוצקי 3. בנק לאומי לישראל 4. עו"ד שאול ברגרזון, כונס נכסים 5. אמריקה- ישראל רמת אביב החדשה עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד ברוך חכים; עו"ד רז בן-ארצי ][]פסק-דין

בנוסף, בשנת 2015 ניפתח הליך פשיטת רגל כנגד בעל המניות היחיד של המשיבה 5 (פש"ר 12712-05-15) ובשנת 2016 ניפתח הליך לפירוק המשיבה 5 (פר"ק 7568-02-16).

כעולה מההחלטה, הרשם היה סבור כי מהחלטה זו עולה כי גם אם המרצת הפתיחה תיתקבל, העותרים לא יקבלו את הנכס שנמכר זה מכבר לחברת פ.ק.ד וכי העותרים זכאים לכל היותר לסעד כספי (סעיפים 6-7 להחלטה).

ככל שהעותרים סבורים שהרשם טעה בפרשנות שנתן להחלטת בית המשפט המחוזי (מרכז), או כי הוא היתעלם מהחלטות שיפוטיות אחרות בעיניינם, הדרך לתקוף זאת היא בדרך של ערעור על החלטותיו, בהתאם לאמור בדרך הקבועה בסעיף 80(ב) לחוק ההוצאה לפועל.

...

דיון והכרעה דין העתירה להידחות על הסף בשל קיומו של סעד חלופי.

יתרה מכך, וזה העיקר: בסופו של דבר, קבע הרשם כי על השוכרת לחתום על הסכם עם חברת פ.ק.ד, ולא עם העותרים.

לאור כל האמור, העתירה נדחית.

השופט ד' לוין: לפנינו ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו לקבל את בקשת המשיבים 1-4 ולהורות למנהל מס רכוש ולמנהל מס שבח מקרקעין לתת אישורים בדבר סילוק החובות הקיימים לגבי המקרקעין נושא הבקשה.

השופט המלומד, י' לויט, ביסס הכרעתו על הילכת בג"צ 199/88 קהילת ציון אמריקאית (בפרוק) נ' יו"ר המועצה המקומית לתיכנון ולבנייה, קריית אתא ואח' (להלן - הילכת קהילת ציון).

על-פי הלכה זו, כך סבר השופט המלומד, יש לראות את ההוראות הרלוונטיות שבחוק מס רכוש וקרן פיצויים, תשכ"א- 1961 (להלן – חוק מס רכוש), ובחוק מס שבח מקרקעין, תשכ"ג- 1963(להלן – חוק מס שבח), שעניינן באישורים בדבר סילוק מסי רכוש ורכישה, כהוראות חוק כלליות, הנדחות מפני ההוראות המיוחדות שבפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם - 1980 (להלן – פקודת פשיטת הרגל), ובפקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג- 1983 (להלן - פקודת החברות).

קיומו של חוב המס לא נרשם בלישכת רישום המקרקעין, בעוד שעבודים אחרים אמנם נרשמו; בעלי השעבודים האחרים לא ידעו על קיום החבות במס ורכשו את זכויותיהם בתום לב ובתמורה; חוב המס נוצר רק לאחר ששעבודים מתחרים כבר גובשו וכבר נרשמו בלישכת רישום המקרקעין, כגון בצורת משכנתה ראשונה" (א' פרוקצ'יה, דיני פשיטת רגל והחקיקה האזרחית בישראל (המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי סאקר, תשמ"ד) 182).

אשר-על-כן, לא רק שפשיטת-רגלו של החייב איננה בבחינת "מקרה מיוחד", שבו נדחה שעבוד המס "הכללי" מפני דיני פשיטת הרגל "המיוחדים", אלא שזהו המקרה העקרי שבעבורו ובגינו נקבע השיעבוד מלכתחילה בפקודת המסים (גביה).

הדרגה הראשונה ציינה בהחלטתה כי על-פי ע"א 648/82 פקיד השומה לגבייה מיוחדת נ' גפני, כונס נכסים ומפרק של יבנה תעשיות בניינים בע"מ בפרוק ותיעוש הבניה יבנה (1974) בע"מ בפרוק ואח', יש לפרש באופן דווקני כל הוראת חוק שנועדה להעניק עדיפות לסוג מסוים של נושים לעניין דיני קדימה בפשיטת-רגל או בפרוק חברה.

...

סבור אני כי אין מקום לספק באשר לטיבו של שיעבוד זה: (א) ה"שיעבוד" מקים זיקה חפצית בין בעל השעבוד לנכס המשועבד, שמכוחה מיוחד הנכס להבטחת חובו של הנושה.

עמד על כך פרופ' פרוקצ'יה בספרו הנ"ל, בעמ' 183-184: "אמנם נכון הוא שנשוא השעבוד הראשון מצומצם בסעיף 11א מכפי שהיה בסעיף 12במתכונתו המקורית. בכך מיעט המחוקק מהיקף הרעה שביקש לתקן. אך האם ביטל אותה לגמרי ? אינני סבור כך. גם היום עשוי מלווה ליתן מעותיו במשכנתא על נכס מקרקעין החופשי מכל שעבוד, ולצאת וידיו על ראשו עקב חוב שצמח לאחר מכן, ואפילו לא נרשם... לאחר התיקון מוסיף המחוקק הישראלי להפעיל גזירה זו ממש באותה מידה של חומרה, אלא שהיא חלה על נכסים שהיקפם מצומצם יותר". לסיכום דבריי עד כה – בסעיף 11א(1) העניק המחוקק למדינה זכות קניינית עדיפה במקרקעי החייב, בגין חובות מס הרובצים על אותם מקרקעין.

פרשנות זו של הדרגה הראשונה, בכל הכבוד, אינה מקובלת עליי, שכן אין היא מתיישבת עם האמור בפקודת המיסים (גביה).

ההבחנה בין השיעבוד הראשון לבין אמצעי גבייה אחרים כאמור, הדרגה הראשונה נסמכה בהכרעתה על הלכת קהילת ציון, שעל פיה הוראות חוק המונעות רישומן של עיסקאות במקרקעין בהיעדר אישורים בדבר סילוק חובות והיטלים הרובצים על הקרקע, הן בבחינת הוראות כלליות, הנדחות מפני הדינים המיוחדים החלים בפשיטת-רגל.

אין אני סבור כי הלכת קהילת ציון עניינה למקרה שלפנינו, ואבהיר את הדברים.

במובן זה נאמר בהלכת קהילת ציון כי אלו הוראות כלליות, הנדחות מפני הדינים המיוחדים החלים בחדלות פירעונו של החייב, מקום שהפעלתן אינה עולה עמם בקנה אחד.