ערעור לבית המשפט העליון בדבר גובה הפיצויים לנפגע תאונת דרכים

להשלמת התמונה נציין כי בהליך המקביל הגיש הנתבע (התובע שם) ערעור לבית המשפט העליון, אשר נדחה בהסכמה לאור המלצת בית המשפט.

להוכחת גובה סכום השיפוי, צרפה התובעת לראיותיה "דוח תשלומים ותקבולים" כדי לתמוך בטענתה בדבר הוצאותיה והתשלומים ששולמו לנפגעת.

על הילכות אלו עמד רק לאחרונה בית המשפט המחוזי בעיניין ת.א. (מחוזי-מרכז) 28748-05-15 פלוני נ' קרנית קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים (16.11.20)) (כב' השופטת טולקובסקי) שם הכיר בית המשפט בזכות השיפוי של קרנית כנגד אחותו של מחזיק ונהג רכב חסר ביטוח, אשר למרבה הצער נהרג בתאונה מושא תביעת השיפוי, רק בשל העובדה כי האחות נרשמה במשרד הרשוי כבעלים של הרכב במשותף עם אחיה המנוח.

ראה סעיף 4 לפסק דינו של כב' השופט שנלר בפרשת יעקבי וכן ההלכה בעיניין רע"א 10386/08 אטיאס נ' קרנית (19/4/09): " במישור היחסים שבין קרנית לבין כל אחד מן החייבים, חייב כל אחד מהם לשפות את קרנית בגין מלוא סכום הפיצויים ששילמה. קביעת "חלקו" של כל חייב היא אך במישור היחסים שבין החייבים לבין עצמם" סוף דבר התביעה כנגד הנתבעים 1-4 בהיותם יורשי עיזבון המנוחה מתקבלת (על סך 175,000 ₪ כאמור בסעיף 5 לעיל).

...

מטעם זה ובהצטרף לגרסאות הסותרות ולעיתים המתחמקות של הנתבע בעניין זה (ראה שתיקתו בעיצומה של החקירה בנושא זה בעמ' 25 לפרוטוקול), דין טענת הנתבעים להיעדר ידיעת המנוחה בכל הנוגע להעברת הבעלות על האופנוע על שמה, להידחות.

שאלת החלוקה בין חבותה של המנוחה ביחס לחבותו של הנתבע לאור המקובץ לעיל, באתי למסקנה כי מידת האשם של המנוחה הינה בדרגה נמוכה בהרבה מזו של הנתבע החובש שני "כובעים פורמליים": מחזיק האופנוע ונהגו "וכובע לא פורמלי": בעליו הקנייני של האופנוע.

ראה סעיף 4 לפסק דינו של כב' השופט שנלר בפרשת יעקבי וכן ההלכה בעניין רע"א 10386/08 אטיאס נ' קרנית (19/4/09): " במישור היחסים שבין קרנית לבין כל אחד מן החייבים, חייב כל אחד מהם לשפות את קרנית בגין מלוא סכום הפיצויים ששילמה. קביעת "חלקו" של כל חייב היא אך במישור היחסים שבין החייבים לבין עצמם" סוף דבר התביעה כנגד הנתבעים 1-4 בהיותם יורשי עזבון המנוחה מתקבלת (על סך 175,000 ₪ כאמור בסעיף 5 לעיל).

לפניי תביעה לפיצויים בגין נזק גוף שניגרם לתובע בגין תאונת דרכים מיום 15.12.17 (להלן: "התאונה") המוגשת מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד).

בענין זה אפנה לפסיקת בית המשפט העליון בענין ע"א 8930/12 הפניקס נ' סוויג (פורסם; 31.7.14), בו נקבע כי: "חלק מהנכויות שנקבעו למערער, כמו צלקת, פזילה, טינטון וחוסר עצם בגולגולת (10% בגין כל אחת מנכויות אלה), אינם תיפקודיים במובהק, ומבלי שנעלם מעינינו כי לצרוף נכויות בתחומים שונים, עשויה להיות השפעה מצרפית גבוה יותר מסך הנכויות" (ההדגשה בקוו – הוספה).

בענין רקוביצקי נקבע כי לפי הדין, בבחינת הנכות התפקודית בגין תאונה, עקרונית, אנו מופנים להתייחס ל"יתרת בריאותו" של אדם טרם אותה תאונה, כך גם בקביעת גריעה מכושר הישתכרות; ונקבע במפורש [עמ' 734-733 לפסה"ד]: "מקום שנכותו של הנפגע אמורה לשקף את מידת הגריעה מכושר הישתכרותו, תובא בחשבון כל נכות קודמת בה לקה לפני התאונה. שהלוא מצב בריאותו וכושר הישתכרותו של מי שלקה בנכות קודמת אינם כמצב בריאותו וככושר הישתכרותו של אדם בריא; ודרגת הנכות הנקבעת לו מיועדת לבטא את השינוי שחוללה הפגיעה, במצבו הרפואי או בכושר הישתכרותו, ביחס למצבו הרפואי וכושר הישתכרותו הקודמים". מכל מקום, לענין חישוב אובדן כושר ההישתכרות וכימות גריעת השכר בגינו בנתוני הנכות התפקודית בעניינינו, אפנה לכך שבעניינינו מקרה שנתוניו נתפסים לפי הפסיקה כחריגים, שכן, כידוע, במקרה של 5% נכות - מקובל כבר שנים לפסוק פצויי גלובלי תחת חישוב אקטוארי; כפי שסיכם המלומד דוד קציר, בספרו פיצויים בשל ניזקי גוף, מהדורה רביעית, כדלקמן: "נכויות בשיעור נמוך, של 5%, או אפילו עד 10%, מטבען שאינן עלולות להשפיע על כושר התיפקוד בנוגע להשתכרות, אצל אדם מן הישוב; במקרים כאלה, הנטייה היא שלא לפסוק את הפצוי לפי אחוז הנכות, אלא, מקום שבית-המשפט משתכנע שאפשר שהנכות תהיה בעלת משמעות תפקודית, הוא עשוי לפסוק סכום גלובאלי בפריט נזק זה. מובן, שאין בכך משום קביעת כלל גדול, שכן תלוי הדבר בטיבו של הנפגע ובמהות עסוקו. אולם, כדבר שבנוהג, ניתן להצביע על המקרים שבהם סירבו בתי המשפט להזקק, ביחס לנכויות כאלו, לחישוב אקטוארי המבוסס על אחוז הנכות." (קציר, 259) (ההדגשה הוספה).

וכן ראוי להפנות גם ל-רע"א 3362/21 שירז שריקר נ' מנורה מבטחים לביטוח בע"מ (פורסם; 23.5.21), שבו אישר בית המשפט העליון פסק דין של בית משפט מחוזי, שבפועל הוריד שיעור הפצוי לעומת הפצוי האקטוארי המלא - באופן ממשי.

...

בפסק דין חדש יותר, שניתן בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, מצא בית המשפט להפחית משיעור הפיצוי של קטינה ולהעמידו על שיעור גלובלי של כ- 70% כאשר מדובר היה בנכות של 5%.

סוף דבר בעקבות כל האמור לעיל, אני פוסק כלהלן: התביעה הנדונה מתקבלת כך, שהנתבעת תשלם לתובע סך של 55,475 ₪.

עוד תשלם הנתבעת לתובע – החזר שכר טרחת עו"ד בסך של 8,438 ₪, וכן תישא בעלות החזר האגרה ששילם התובע בנדון.

באמור עד כאן אין כדי לאיין את הפגיעה שנגרמה לתובעת, שכן התובעת שלא סבלה מכאבים ומיגבלות תנועה קודם לתאונה החלה לסבול מכך לאחריה, אך יש בכך כדי להביא למסקנה שאין מקום לקבוע נכות תפקודית גבוהה יותר מן הנכות הרפואית.

בהקשר זה, ניתן להפנות לפסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, בו מצא בית המשפט להפחית משעור הפצוי של קטינה ולהעמידו על שיעור גלובאלי של כ- 70% כאשר מדובר היה בנכות של 5%.

בית המשפט העליון, מפי השופט עמית, אימץ את הכרעת בית המשפט המחוזי וקבע, כי בנכות של 5%, הפרקטיקה הנוהגת היא לפסוק פיצוי גלובאלי והוסיף כי "נדמה שבית המשפט המחוזי נימנע מלמצות את מידת התערבותו" (ראו: עא (ת"א) 66855-07-17 הכשרה חברה לביטוח בע"מ נ' פלונית (16/10/18) ורע"א 7798/18 פלונית נ' עדי שושנה (22/11/18)) וכן ראו רע"א 3362/21 שירז שריקר נ' מנורה מבטחים לביטוח בע"מ (23/5/21)), שם אישר בית המשפט העליון פסק דין של בית המשפט המחוזי שהוריד פיצוי באופן ממשי).

הנתבעת מוסיפה שאין כל ראיה שהתובעת קיבלה טפולי רפואה משלימה ואין לפסוק דבר בראש נזק זה. ההלכה היא שגם כאשר התובע אינו מוכיח קבלת עזרה בשכר, ולא מציג את מלוא הוצאותיו, עדיין על בית המשפט להעריך ולפסוק על דרך האומדנה, בשים לב למהות הפגיעה, חומרתה והוצאות סבירות שסביר שאכן הוצאו (ע"א 93/73 שושני נ' קראוז ואח’ (27/12/73)) ובהיעדר נתונים אובייקטיבים, יפסק סכום גלובאלי לטובת התובע (ראה: ע"א 515/83 עגור נ' איזנברג ואח’ (26/2/85), וכן ע"א 663/84 עטיה נ' עטיה (14/8/90); ע"א 307/77, מור נ' עיזבון המנוח שעיה בוץ (2/2/78)).

שעה שמדובר בנכות מתחת ל- 10% נתונה הסמכות בתקנה 2 לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו ממון), תשל"ו-1976, לפסוק עד תיקרת הפצוי 10%.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 60 יום.

...

בשים לב לממוצע שכרה של התובעת בתקופה הסמוכה לתאונה ולמכלול הנסיבות, סבורני שיש להעמיד את בסיס השכר של התובעת על סך של 7,000 ₪, סכום המתיישב עם שיעור שכר של 70% מן השכר הממוצע במשק נטו (9,750 ₪).

בהקשר זה, ניתן להפנות לפסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, בו מצא בית המשפט להפחית משיעור הפיצוי של קטינה ולהעמידו על שיעור גלובלי של כ- 70% כאשר מדובר היה בנכות של 5%.

ב. עזרת הזולת והוצאות מכל סוג - 12,000 ₪ ג. נזק לא ממוני - 12,000 ₪ סך הכל סכום של 90,000 ₪ הנתבעת תשלם לתובעת סך של 90,000 ₪ בתוך 30 יום, שאם לא כן תצורף ריבית והצמדה עד מועד התשלום בפועל.

דוקא גירסתה האותנטית של התובעת בבית משפט ותשובותיה שאינה זוכרת חלק מן הדברים, מתיישבים עם גרסה אמיתית.

כפי שהסביר בית המשפט בעיניין שטרנברג - "הנטל שהצליח המערער להעביר אל כתפי המשיבה הוא נטל הבאת הראיות, שמשמעותו כי כפות המאזניים נוטות לטובת התובע ועל הנתבע, הרוצה בכך, החובה להחזיר ולאזן ביניהן...

בחודש ינואר 2018 – חודש התאונה, שכרה היה – 6,722 ₪ מתוך שכר זה 418 ₪ הפרשים בגין חודשים קודמים, ואולם עדיין מדובר בשכר גבוה ולפחות שווה לחודשים הקודמים, בחודש זה ניצלה התובעת שני ימי מחלה בלבד.

בהקשר זה, ניתן להפנות לפסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, בו מצא בית המשפט להפחית משעור הפצוי של קטינה ולהעמידו על שיעור גלובאלי של כ- 70% כאשר מדובר היה בנכות של 5%.

בית המשפט העליון, מפי השופט עמית, אימץ את הכרעת בית המשפט המחוזי וקבע, כי בנכות של 5%, הפרקטיקה הנוהגת היא לפסוק פיצוי גלובאלי והוסיף כי "נדמה שבית המשפט המחוזי נימנע מלמצות את מידת התערבותו" (ראו: עא (ת"א) 66855-07-17 הכשרה חברה לביטוח בע"מ נ' פלונית (16/10/18) ורע"א 7798/18 פלונית נ' עדי שושנה (22/11/18) וכן ראו רע"א 3362/21 שירז שריקר נ' מנורה מבטחים לביטוח בע"מ (23/5/21)), שם אישר בית המשפט העליון פסק דין של בית המשפט המחוזי שהוריד פיצוי באופן ממשי וכן ראו פסק דינה של השופטת וילנר ברע"א 6572/21 פלוני נ' פלוני ((20/10/21) שאישר פסיקת פיצוי אקטוארי מלא בקובעו שכל מקרה לגופו ולנסיבותיו).

בפסיקה נקבע שכאשר בני מישפחה מעניקים שירותים לנפגע ומשקיעים בכך "מאמץ יוצא דופן וחריג" מעבר למקובל בין בני מישפחה, עומדת לניזוק זכות לתבוע פיצוי עבור שווי הטיפול גם אם הוא לא שילם עבורו (ראו רע"א 7361/14 פלונית נ' פלוני (6/1/15), וע"א 1164/02 קרנית – קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים נ' פלוני (4/8/05)).

...

הנתבעות והצד השלישי טוענים, שמדובר בנזקים מיוחדים שלא הוכחו וכי דרישתה של התובעת בראש נזק זה להידחות.

אחרית דבר התביעה מתקבלת - סה"כ נזקי התובעת הם כדלקמן: הפסדי שכר וגריעה מכושר ההשתכרות - 50,000 ₪ עזרה והוצאות מכל סוג 10,000 ₪ נזק לא ממוני 35,000 ₪ סה"כ פיצוי 95,000 ₪ ניכויי אשם תורם – 20% 19,000 ₪ - סה"כ פיצוי בניכויי אשם תורם 76,000 ₪.

אחר כל האמור לעיל, הנתבעות תשלמנה לתובעת סך של 76,000 ₪ בצירוף אגרה כפי ששולמה, בצירוף הוצאות שהוציאה בגין חוות דעת המומחה מטעמה ומטעם בית המשפט.

תביעה לפצוי בגין ניזקי גוף לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.

בהליך מונה ד"ר דויטש כמומחה מטעם בית המשפט בתחום אא"ג. המומחה קבע לתובע 10% נכות לצמיתות בעקבות התאונה בגין פגיעה בחלק הוסטיבולרי.

בהחלטתי קבעתי כי גם לאחר חקירתו השניה של המומחה "עדיין נותר בי ספק בנוגע לקביעותיו של המומחה באופן שמחייב מינוי מומחה נוסף בתחום האורתופדי". ציינתי כי "לא ניתן להמעיט בחשיבות חוות דעתו של מומחה בית המשפט במיוחד בתיקי תאונות דרכים, בהם אין הצדדים יכולים להיתמודד עם חוות דעתו של מומחה בית המשפט באמצעות חוות דעת מומחים מטעמם"; וכי במקרה דנן, שעה שהמומחה סבר כי ממצאים שנמצאו בבדיקות הדמיה בגב התחתון של התובע לא באו לידי ביטוי בבדיקה הקלינית, וכאשר המומחה האמין לתלונותיו של התובע בדבר הכאבים מהם הוא סובל, "כל כובד המשקל של קביעת המומחה בעניינינו מוטלת על הבדיקה הקלינית. במצב דברים זה לא ניתן להסתפק באמירה של המומחה כי ממצאיו מבוססים על ניסיונו הרב בתחום, ניסיון שעליו אין חולק, ויש לכל הפחות להבין מהמומחה מהו טווח התנועות התקין לשיטתו לאדם בגילו של התובע". קבעתי כי "במקרה דנן נראה כי המומחה לא הצליח לספק כל נתון הניתן לבחינה ולביקורת במסגרת חקירתו. כאמור, היה מצופה לכל הפחות לומר מהו טווח תקין להטיית הצואר, אך בעיניין זה סתר המומחה את עצמו כאשר נקב במספרים, מסר טבלה הסותרת את הטווח התקין שציין, וסרב בשלב כלשהוא למסור כל ערך מספרי לטווח התנועה התקין. העובדה שהמומחה זיהה לטענתו טווח תנועה של 65 מעלות בצוארו של התובע, כאשר הטבלה שהציג לאחר מכן מציינת טוות תנועה תקין של בין 86 ל-97 מעלות, וכאשר לא ניתן הסבר מספק מדוע אם כן לא נקבעה לתובע נכות בגין הגבלת התנועה, מותירה ספק באשר לקביעת הנכות האורתופדית של התובע. באופן זה נותר ספק האם ניתן לוודא שאכן לא נפלה טעות בחוות דעתו של המומחה ובבדיקתו את התובע". לבסוף הדגשתי "כי הסוגיה של טווח התנועה ברוטציה של הצואר היא דוגמא בלבד לאחד ההיבטים של בדיקת התובע, אך יש בה כדי להשליך על היכולת לבחון את חוות הדעת כולה". בעקבות החלטה זו מונה ד"ר נחשון רנד כמומחה נוסף בתחום האורתופדיה.

על החלטה זו הגיש התובע בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון (רע"א 3639/22).

לפיכך יש להעמיד את גובה הפצוי על 46,000 ₪.

...

אני סבורה כי יש להעמיד את הגריעה מכושר השתכרותו של התובע בעתיד על מחצית מהנכות הרפואית המשוקללת.

גם עובדה זו תומכת במסקנה כי השפעת הנכות על כושר השתכרותו של התובע תהיה מוגבלת.

מסלול חייו של התובע עד כה תומך אף הוא במסקנה האמורה.