על בסיס נזיקי ניתן להטיל אחריות אישית על בעלי תפקידים של חברה

הגם שתביעת התובעת הנה מכוח חוק שויון הזדמנויות בעבודה הרי, שבהליך אזרחי לא ניתן להטיל אחריות אישית על אורגאנים בחברה מכוח חוק זה. הנתבעים לא העסיקו את הנתבעת ולא היתקיימו ביניהם יחסי עובד ומעסיק כך, שבית הדין נעדר סמכות עניינית לידון בעיניין הנתבעים.

הנתבעים אינם חסינים מפני תביעה אישית על בסיס העובדות והטענות בכתב התביעה.

אין רלוואנטיות לטענת התובעת כי יש מקום להטיל אחריות אישית על הנתבעים ולהרים את מסך ההיתאגדות כנגדם שכן, לא מדובר במקרה של חברה בע"מ ובעלי מניות בה. דיון והכרעה תקנה 45 א' לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991 קובעת בזו הלשון: "בית הדין רשאי בכל עת, לבקשת בעל דין או אף בלא בקשה כזאת, לדחות על הסף תובענה נגד נתבע באחד הנימוקים האלה:

הלכה ידועה היא כי הכלל המנחה לעניין סמכותו של בית הדין לעבודה הוא כי "מחד גיסא, עניינים המסורים לסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה יידונו אך ורק בבית הדין לעבודה, ומאידך גיסא, לא יידונו בבית הדין לעבודה אלא עניינים אלה".[footnoteRef:3] המבחנים שעל בית הדין לבחון בעיניין סמכותו הם כדלקמן: מבחן זהות הצדדים - היינו אם מדובר בתביעה שבין עובד למעסיק; מבחן העילה – האם העילה נסובה על יחסי עבודה; העילות שעליהן נסוב כתב התביעה – ובמיוחד האם מבוססת התביעה על עילות נזיקיות שאינן בסמכות בית הדין לעבודה"[footnoteRef:4] .

בע"ע 627/06 אורלי מורי – מ.ד.פ ילו בע"מ (פסק דין מיום 16.03.2008) דנה כב' השופטת, כתוארה אז, ורדה וירט-ליבנה בסוגיה זו וקבעה כי בהליך אזרחי אין אפשרות להקים אחריות אישית מכוח הסעיפים הרלוואנטיים, וכדבריה: "דין טענות העובדת בדבר אחריות וחבות אישית של מר בונס וגב' מלמד –להדחות. סעיף 16 לחוק שויון ההזדמנויות אינו רלוואנטי בעניינינו הואיל והוא עוסק באחריות פלילית על הפרות חוק שויון ההזדמנויות ולא בחבות אזרחית. בנוסף לכך, מר בונס וגב' מלמד פעלו כבעלי תפקידים ואורגנים בחברה אשר היא היתה המעבידה של העובדת, ואין מקום להטיל עליהם אחריות אישית בגין ההפרות". דברים אלה יפים גם לענייננו, ופסיקת בתי הדין האיזוריים אליהם הפניתה התובעת בתשובתה אין בהם כדי לשנות מההלכה שנקבעה בפסק דין זה. כך, שתביעת התובעת אינה עומדת גם במבחן העילה.

...

לפיכך, דינה של טענה זו להידחות.

כללו של דבר, בית הדין נעדר סמכות עניינית לדון בתביעת התובעת כנגד הנתבעים 2 ו-3 ולפיכך, דינה להידחות על הסף.

סוף דבר הבקשה מתקבלת ואנו מורים על דחיית התביעה נגד הנתבעים 2 ו- 3 על הסף.

בפסיקה נדונו מקרים, בהם הוכרע כי בעלי תפקיד, יחויבו באופן אישי, בין היתר, בגין חריגה מסמכויותיהם, ניהול החברה בתרמית, חוסר תום לב או ברשלנות, כמו גם במקרים של היתנהלות העומדת בנגוד להוראות אשר ניתנו על ידי בית המשפט.

בבסיס הלכה זו, ומעבר לשיקולים הנוגעים לנזק הכספי והתדמיתי אשר עלול להגרם לבעל התפקיד, קיימים שקולי מדיניות מהותיים וכבדי משקל, המושכים לכיוון של ריסון וזהירות בעת בחינתה של בקשה למתן היתר להגשת תביעה כאמור.

מעיון בפסיקתו של כב' בית המשפט העליון נלמד הרצון להביא במניין את כלל השיקולים הרלוונטים, תוך ניסיון איתור נקודת האיזון הראויה בין כל אלו, כאשר דומה כי סעד בדמות הטלת אחריות אישית על בעל תפקיד, כמו גם מתן היתר להגשת תביעה אישית כנגדו, נמצא ככזה אשר אינו שיגרתי אלא קצוני, וההצדקה לתיתו, תמצא אך במקרים חריגים.

דוגמא נוספת הנה זו אשר במסגרתה עותר תובע, לדוגמא, בתביעת נזיקין, לקבל פיצוי עקב נזק שניגרם לרכבו עקב ארוע תאונתי עם רכב המפרק, נהיר כי במקרה כאמור לא נידרש אישורו של בית משפט של חידלות הפרעון לניהול תביעת הנזיקין, אך בשל מיהות מינויו למפרק.

הנתבע 2 מונה כמפרק חב' קלרין, והנתבע 4 מונה כמנהל מיוחד ומפרק של החב' א.צ.ט, במטרה להביא לכנוס נכסיה של חב' א.צ.ט והשבתם לקופתה, כאשר לכאורה - הפעולות, והמחדלים אותן מייחס התובע לנתבעים אלו, הנם מחדלים ופעולות אשר, לשיטתו הוא, בוצעו במסגרת תפקידם, וכאורגנים של אותם גופים, עקב מינוים כבעלי תפקיד.

...

אין בה כדי לגרוע מטענות התובע, או זכויותיו, אלא כי היא באה לבחון את ההצדקה בניהולו של ההליך, במתכונתו הנוכחית, וקודם שהתקבל אישורו של בית המשפט של חדלות הפירעון, לצורך כך. בחינת כלל הטענות ובעיקר המסמכים אשר צורפו על ידי התובע, אינו תומך לעת הזו במסקנה על פיה לא נדרש אישור זה. לא מצאתי לאמץ את פרשנות התובע לעניין הוראות חוק חדלות הפירעון החדש, וזאת, בין היתר, נוכח פיסקת ההגבלה הקבועה בחוק זה ומקום בו הוראות חוק זה אינן עוסקות בסוגיה הנדונה במסגרת הבקשה אשר לפניי, אשר הוסדרה באופן מקיף במסגרת פסיקת בתי המשפט.

בהינתן כל אלו, ומקום בו לא הוצג אישורו של בית המשפט של חדלות הפירעון לניהולו של הליך זה בבית המשפט האזרחי, דין טענות הנתבעים 2 ו-4 להתקבל, ודין התביעה להיות מסולקת על הסף.

סוף דבר, אני מורה על מחיקת התביעה כנגד הנתבעים 2 ו- 4, בהיעדר אישורם של בתי המשפט לחדלות פירעון לניהולו של ההליך.

אשר להטלת אחריות אישית על אורגאנים בחברה, כידוע, קיימות מספר אפשרויות לעשות כן: הוכחת התחייבות אישית של נושא המשרה; הרמת מסך; והטלת אחריות אישית על נושאי משרה מכוח עילה חוזית בהתאם לעקרון תום הלב או מכוח עילה נזיקית בהתאם לאחת מהעוולות הנזיקיות מקום בו מוכחים יסודות העוולה.

והרי עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של חברה הוא עיקרון בסיסי ויסודי ולפיו בררת המחדל היא כי אין ליחס לבעליה של חברה אחריות אישית בגין פעולה של החברה אלא בנסיבות חריגות.

לפיכך, וככל שבקשו המשיבות לסטות מכלל יסוד זה היה עליהן להתכבד ולטעון במפורש בכתב התביעה מהן אותן נסיבות מיוחדות המצדיקות סטייה מעיקרון זה. בעניינינו, במסגרת כתב התשובה, למעט המענה שניתן לטענות המבקשים בכתב ההגנה כי מר גור אינו מנהל ו/או בעל מניות בחברת אוריג'ין, הוסיפו המשיבות וטענו לראשונה את שהיה עליהן לטעון במסגרת כתב התביעה, ככל שבקשו לבסס עילת תביעה אישית כנגד מר גור על בסיס טענות המירמה כמו גם טענות בדבר תחולת הדין הזר (מדינת קליפורניה) ודיני הרמת המסך על פי הדין הזר.

כך, גם היה על המשיבות להתכבד ולטעון בכתב התביעה, כעניין שבעובדה, את הוראות הדין הקליפורני, ככל שיש בו כדי לאפשר הטלת אחריות אישית על בעל תפקיד בחברה, לעניין עצם תחולתו, ובהתאם להניח תשתית עובדתית המאפשרת יישום הוראות אלו על מנת לבסס עילת התביעה כנגד מר גור ואין די בכך שציינו באופן כללי בכתב תביעתן את אפשרות תחולתו של הדין הזר.

...

בעניין זה אקדים ואומר כי דין הבקשה להתקבל.

לאור כל האמור לעיל, לא נותר לי אלא לקבל הבקשה.

(ראו בר"ע 2481/12 פלוני נ' פלוני (ניתן ביום 12.08.12) וכן ע"א 8845/12 זאב רום נ' גד זאבי (ניתן ביום 25.11.14)) בהינתן האמור, ומשאין בדעתי לנקוט בשיטת "העפרון הכחול" ולהורות על מחיקה חלקית של סעיפים מכתב התשובה בפרק המבקש לבסס חבותו האישית של מר גור, אני מורה על מחיקת כל הפרק האמור, היינו סעיפים 420 – 473 לכתב התשובה.

הרמת מסך היא תרופה משפטית (סעד) שנועדה לתת מענה למקרים שבהם נעשה שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה כדי לחמוק מאחריות אישית.

] בדומה להטלת אחריות נזיקית על מנהל בתאגיד על בסיסים אחרים, גם כאן נידרש כי יתקיימו בנושא המשרה באופן אישי כל היסודות הנדרשים לגיבושה של אחריות נזיקית.

מצד אחד, יש לכבד את הבחירה החוזית של הצדדים להתקשרות, אשר נושא המשרה אינו צד לה. הטלת אחריות על נושא המשרה על בסיס עוולת הרשלנות כל אימת שמתרחשת הפרה של ההיתקשרות עלולה לסכל את הבחירה החוזית האמורה, ואינה מתיישבת עם העקרון בדבר הפרדה בין אישיותו המשפטית של התאגיד לבין נושאי המשרה בו [.

לעומת זאת, במקרים שבהם התבקש להשית אחריות אישית ברשלנות על מנהל של חברה קבלנית רק עקב היותו מנהל של חברה שנמצאה חייבת ברשלנות בגין ליקויי בנייה, אך לא היה מעורב כשלעצמו בפרויקט ותפקידיו בחברה לא דרשו ממנו מעורבות כזו, או לחלופין הוא היתקשר עם בעל מיקצוע מיומן האוחז בהסמכה ורשוי מתאימים לבצע את העבודה, נימנעה הפסיקה מלחייב ברשלנות (ראו למשל עניין מפעלי לוקי, בפיסקה 16; ע"א (מחוזי מר') 3639-08-07 נציגות הבית המשותף רחוב מנוחה ונחלה 18 רחובות נ' שלח השקעות ונכסים בע"מ, פסקאות 21-15 (2.4.2008) (לא נמצאה התרשלות של נושאי המשרה משלא הוכח שהתרשלו בבחירת בעלי מיקצוע או שלא פיקחו כיאות על קבלן המשנה.

וראו את הצעתה לתיקון המצב בעמ' 147-143: ביטול האפשרות להיתאגד בחברה בערבון מוגבל שמספר בעלי מניותיה קטן משבעה; והעברת נטל הראיה לכתפי בעלי המניות של חברה פרטית שהגיעה לחדלות פרעון להוכיח שהחברה נוהלה באופן שאינו מצדיק הרמת מסך או הטלת אחריות אישית על פי המבחנים שפותחו בפסיקה), אך לא זה המקום להאריך.

עמד על כן הנשיא שמגר בעיניין צוק אור בהתייחסו להבדל בין חיוב חוזי לחיוב נזיקי כדלקמן: "חשיבות מיוחדת נודעת להטלת אחריות אישית בנזיקין לעומת אחריות אישית חוזית. הבחנה זו נובעת מאופיה של האחריות. האחריות החוזית מבוססת על חבות רצונית. הנושה החוזי הוא נושה רצוני. אין אדם נכפה, בדרך כלל, להתקשרות חוזית עם חברה. האחריות הנזיקית נכפית על המזיק הר כגיגית. היא איננה מבוססת על פעולה רצונית של הניזוק. הנושה הנזיקי איננו נושה רצוני. הוא מוצא עצמו מול חברה. הנושה החוזי של החברה יכול לבחור בין מסלול של היתקשרות חוזית עם החברה בלבד לבין מסלול של היתקשרות חוזית עם החברה ובעלי השליטה בה. התנאת היתקשרות עם החברה בחיוב אישי של מנהליה – חיוב עקרי או משני (בטוחה קנינית או אישית – ערבות) – פירושה העברת נטל סיכון לחדלות פרעון החברה מהנושה אל בעלי השליטה (או נושאי המשרה, האורגנים של החברה או כל אדם אחר). הנושה החוזי רשאי לבור לעצמו – היתקשרות עם החברה בלבד או היתקשרות עם החברה ועם בעלי השליטה (או כל גוף אחר בחברה). מסתבר, כי היתקשרות עם החברה בלבד תתומחר במחיר ההיתקשרות ("פרמיה" עבור סיכון חידלות הפירעון; [.

...

הנתבע לא הציג כל ראיה שנעשה ניסיון לתאם את ביצוע עבודות התיקון עם מומחה בית המשפט ועם התובעים, ושהנתבעת לא זכתה לשיתוף פעולה בנושא זה. אני מקבל אפוא את טענת התובעים שהנתבעת הפרה את ההסדר הדיוני שבו התחייבה שעבודות התיקון יבוצעו בפיקוחו של מומחה בית המשפט (וראו לעניין זה חקירת הנתבע בעמ' 97-94 לפרוטוקול; וכן חקירת המומחה בעמ' 8, שו' 18-2).

סוף דבר מכל המקובץ לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה וניתנים סעדים כדלקמן: הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובעים סך של 186,600 ש"ח בגין עלות תיקון הליקויים.

כמו כן ישלמו הנתבעים, ביחד ולחוד, לכל אחד מיחידי התובעים 6-2 סך של 10,000 ש"ח בגין נזק לא ממוני, ובסך הכול 50,000 ש"ח. לבסוף, יישאו הנתבעים במלוא הוצאות התובעים כנגד קבלות וכפוף לחתימה על פסיקתה וכן בשכר טרחת בא כוחם בסך של 55,364 ש"ח (שהם 20% מהסכום שנפסק בצירוף מע"מ).

הערייה הורשעה במיוחס לה על יסוד הודאתה ביום 5.7.2012 ונגזר דינה על בסיס הסדר טיעון שהושג בינה לבין המאשימה ביום 7.3.2013.

על רקע האמור, בשנת 2018 הגיש העותר תביעת נזיקין נגד המשרד להגנת הסביבה ונגד משיבים 4-2, בעלי תפקידים במשרד (להלן ביחד: המשיבים), בה טען כי אלו עוולו נגדו בשורה של עוולות שהסבו לו נזקים רבים.

יחד עם זאת, בית המשפט לא מצא לנכון להטיל אחריות אישית על בעלי התפקיד במשרד להגנת הסביבה, ודחה את טענות העותר בקשר לעוולת הנגישה ועוולת לשון הרע.

לבסוף העמיד בית המשפט את הנזק הממוני שניגרם לעותר על סך של 70,000 ש"ח ואת הפצוי בגין נזק לא ממוני, בהיתחשב בין היתר גם בעינוי הדין המתמשך שעבר, על סך של 70,000 ש"ח נוספים, ופסק לטובתו הוצאות ושכר טירחת עו"ד בסך כולל של 40,000 ש"ח. מכאן לעתירה שלפנינו, שצמחה בין היתר על רקע התכתבות בדואר אלקטרוני בין באי-כוח הצדדים בהליך האזרחי, ממנה עולה כי בכוונת המדינה להגיש ערעור על פסק הדין שניתן.

כוחה של הלכה זו יפה, בשינויים המחויבים, אף ביחס לנקיטת הליך אזרחי על ידי מי מרשויות המדינה (והשוו: בג"ץ 199/22 התנועה למען איכות השילטון בישראל נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 9 (6.4.2022); בג"ץ 853/10 חברת שדמות הדרום בע"מ נ' פרקליט מחוז דרום, פסקה 13 (27.7.2010)).

...

על רקע האמור, בשנת 2018 הגיש העותר תביעת נזיקין נגד המשרד להגנת הסביבה ונגד משיבים 4-2, בעלי תפקידים במשרד (להלן ביחד: המשיבים), בה טען כי אלו עוולו נגדו בשורה של עוולות שהסבו לו נזקים רבים.

העותר טוען כי בית משפט זה מוסמך להעביר תחת שבט ביקורתו את השיקולים ששוקלות רשויות המדינה בהחלטתן על הגשת ערעור, וכי על בית משפט זה לבחון אם שיקול הדעת הופעל שלא כדין, נוכח שורת הכשלים הארוכה שאירעו במקרה זה ובהינתן העוול החמור והקיצוני שנגרם לו. דין העתירה להידחות על הסף.

פשיטא כי אל לו לבית משפט זה להתערב בשיקול דעת המדינה בעניין מעין זה. העתירה נדחית.

העותר ישלם הוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 5,000 ש"ח. ניתן היום, ‏ט"ו בכסלו התשפ"ד (‏28.11.2023).