עיריית ירושלים אחראית לרשלנות בתאונת רכיבה בחווה

חובת זהירות המוטלת על מחזיק ובעלים במקרקעין הלכה היא, כי החזקה במקרקעין מטילה על המחזיק בהם את חובת הזהירות הקבועה בסעיף 36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: הפקודה) כלפי המבקרים במקרקעין (ע"א 4597/91 קבוץ אפיקים נ' כהן, פ"ד נ(2) 111, 121 (1996); ע"א 1068/05 עריית ירושלים נ' מימוני, פסקה 12 (14.12.2006) (להלן: עניין מימוני); א' ברק "אחריות בנזיקין של מחזיק במקרקעין" מחקרי משפט לזכר אברהם רוזנטל, 104 (ג' טדסקי עורך, תשכ"ד)).

כך, בעיניין מימוני נדונה תביעתו של ניזוק שניפגע בתאונת רכיבה בחווה אשר נימצאת בתחום שיפוטה של עריית ירושלים.

ואולם, הסיכון שנוצר בגין ההתקנה הרשלנית של תאורת תאי המדידה או בגין העידר הארקה או ממסר פחת, אינו מהסיכונים שהיה על בית הקרנות לצפות נוכח ריחוק הזיקה שבינה לבין הנכס ויכולתה להניח כי הדיירת המוגנת ו/או שוכרי המשנה יפעלו למניעת סיכונים שמקורם במערכת החשמל שבחנות, ואין מקום להתערב בקביעתו של בית משפט קמא שלא להטיל אחריות על בית הקרנות בגין סיכון זה. ניתן לדמות את מעמדה של בית הקרנות, בהיבט הנידון כאן, למעמדו של מחכיר מקרקעין בחכירה לדורות, שהרי ההשכרה לדייר מוגן מאופיינת אף היא בתקופת שכירות ממושכת (למעשה שכירות לתקופה שאינה קצובה מראש).

...

אלא שמצב זה אינו גורע מתוקף המסקנה בדבר אחריות אטרקציה וגב' דר לנזקי המנוח ובדבר היעדרו של אשם תורם.

סוף דבר.

להשקפתי, דין שני הערעורים להידחות.

באותו מקרה, נדונה תביעת נזיקין בגין נזק שניגרם לניזוק בתאונת רכיבה בחווה שבתחום שיפוטה של עריית ירושלים.

נקבע כי מאחר שהחווה היתנהלה ללא רישיון עסק, יש להטיל אחריות על עריית ירושלים.

זאת, למרות שרישוי עסק של חוות רכיבה, אין משמעו כי על הערייה לעסוק בהסדרת כללי הרכיבה על סוסים, כך שהרישוי לא היה מונע מן הסתם את ההתרשלות שהביאה לתאונת הרכיבה (רכיבה ללא קסדה על סוסה "חמת מזג" בלווי של מדריך לא מנוסה).

...

ויוזכר שוב: כיוון זה הביא בסופו של דבר לשחרור המשיב.

לאמור: די בראיות האחרות שגייסה התביעה, שכאמור מוכיחות מעל לספק סביר שראובן הוא הפורץ, כדי להוכיח שאילו היו נבדקות טביעות האצבע היו מתגלות טביעות אצבעותיו של ראובן, או אף שהימצאות טביעת אצבע אחרת לא הייתה סותרת באופן סביר מסקנה זו. כפי שנקבע בעניין סולימאן: "הלכה היא כי מחדלי חקירה אין בהם כשלעצמם כדי להביא לזיכויו של נאשם, אם חרף מחדלי החקירה הונחה תשתית ראייתית מספקת להוכחת אשמתו בעבירות שיוחסו לו (ראו למשל: ע"פ 6040/05 אלנבארי נ' מדינת ישראל (9.8.2006); רע"פ 2132/11 ארז נ' מדינת ישראל (20.3.2011))" (ע"פ 8447/11 סולימאן נ' מדינת ישראל (24.9.2012)).

סוף דבר, לו תישמע דעתי, פסק דינו של בית המשפט המחוזי יבוטל.

באותו מקרה, נדונה תביעת נזיקין בגין נזק שניגרם לניזוק בתאונת רכיבה בחווה שבתחום שיפוטה של עריית ירושלים.

נקבע כי מאחר שהחווה היתנהלה ללא רישיון עסק, יש להטיל אחריות על עריית ירושלים.

זאת, למרות שרישוי עסק של חוות רכיבה, אין משמעו כי על הערייה לעסוק בהסדרת כללי הרכיבה על סוסים, כך שהרישוי לא היה מונע מן הסתם את ההתרשלות שהביאה לתאונת הרכיבה (רכיבה ללא קסדה על סוסה "חמת מזג" בלווי של מדריך לא מנוסה).

...

ויוזכר שוב: כיוון זה הביא בסופו של דבר לשחרור המשיב.

לאמור: די בראיות האחרות שגייסה התביעה, שכאמור מוכיחות מעל לספק סביר שראובן הוא הפורץ, כדי להוכיח שאילו היו נבדקות טביעות האצבע היו מתגלות טביעות אצבעותיו של ראובן, או אף שהימצאות טביעת אצבע אחרת לא הייתה סותרת באופן סביר מסקנה זו. כפי שנקבע בעניין סולימאן: "הלכה היא כי מחדלי חקירה אין בהם כשלעצמם כדי להביא לזיכויו של נאשם, אם חרף מחדלי החקירה הונחה תשתית ראייתית מספקת להוכחת אשמתו בעבירות שיוחסו לו (ראו למשל: ע"פ 6040/05 אלנבארי נ' מדינת ישראל (9.8.2006); רע"פ 2132/11 ארז נ' מדינת ישראל (20.3.2011))" (ע"פ 8447/11 סולימאן נ' מדינת ישראל (24.9.2012)).

סוף דבר, לו תישמע דעתי, פסק דינו של בית המשפט המחוזי יבוטל.

הוא ומיטיבי ניזקו הגישו תביעות ברשלנות והפרת חובה חקוקה נגד מי ששמש מפעיל החווה ומדריך רכיבה בה, נגד המחזיק במקרקעי החווה ונגד עריית ירושלים (להלן – הנתבעים(.

הוא הטיל אחריות ביחד ולחוד על מדריך הרכיבה ועל המחזיק במקרקעין (בשיעור 75% מנזקי המשיב) וכן על עריית ירושלים (בשיעור של 25%), מבלי שמצא אשם תורם מצדו של המשיב.

המתקיימת חובת זהירות קונקרטית בין עריית ירושלים לבין עמרם בגין סכנות הרכיבה בחוות "המעיין"? בעיניין זה עלינו לבחון האם היה על עריית ירושלים, בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, לצפות את הסיכון שעמרם הועמד בו. מן העובדות שהוצגו בפני בית המשפט המחוזי סבירה יותר המסקנה כי החווה הפעילה עסק של השכרת רכיבה משך יותר מששה חודשים טרם התאונה.

...

התוצאה היא כי הערעורים מתקבלים בנוגע לגובה הנזק בלבד, על פי האמור לעיל.

גם אני סבור כי יש לדחות את הערעורים בשאלת האחריות.

באשר לגובה הנזק, מצטרף אני למסקנותיו של חברי הנשיא, לפיהן יש לקבל את הערעורים בשתי נקודות: ביטול הפיצוי עבור שירותי ליווי, והפחתת הפיצוי בגין טיפולים פיזיותראפיים.