עבודה במוצאי שבת כעבודה בשבת

בפסק הדין התקבלה טענתה של חברת נמל אילת בע"מ כי "עבודתם של עובדי מתקן התפזורת במשמרת ג' במוצאי שבת, לאחר שיעבדו גם במשמרת ב' ביום שישי, אינה בגדר עבודה במנוחה השבועית". קיים קושי ליישב את הדברים עם טענת המשיבה כי בהתאם לדיני העבודה, יום המנוחה של עובדי הנמל אינו מסתיים עם צאת השבת על פי ההלכה היהודית, ובהתאם לכך נהגה רשות הנמלים בעבר ונוהגות כל חברות הנמל (למיטב ידיעת המשיבה) לזכות את עובדי הנמל בתוספת תשלום עבור עבודתם בפרק הזמן שלאחר יציאת השבת וקודם לתחילת המשמרת הראשונה בבוקר יום א' (סעיף 5 לתשובת המשיבה; סעיף 11 לתצהיר של מר יצחק בלומנטל, מנכ"ל בפועל של המשיבה).

...

יפים בהקשר זה דבריו של כב' השופט א' גרוניס בפרשת רזניק: "נראה, כי אין לקבוע כלל גורף באשר להשלכה של טענת התיישנות על התאמת תובענה לבירור כתובענה ייצוגית. השיקולים אותם יש לשקול כאשר סוגיה של התיישנות מבחינה בין חברי הקבוצה אינם שונים במהותם מאלו שיש לשקול כאשר קיים נושא אחר המצריך בירור פרטני. כאמור, אין אנו נדרשים במקרה שבפנינו לקבוע את קו הגבול בסוגיית האינדיווידואליות. זאת, שכן גם אם ננקוט גישה מקלה אין מנוס מן המסקנה, כי במקרה הנוכחי המימד האינדיווידואלי הכרוך בליבון סוגיית ההתיישנות אינו מאפשר את אישור התובענה הייצוגית....בנסיבות העניין, בירור פרטני של שאלת מודעותו של כל אחד מחברי הקבוצה אינו בגדר אפשרות מעשית. פעולה כזו תדרוש איתור של בעלי המניות וחקירת כל אחד מהם בשאלה האם ומתי נודע לו על החלטת האסיפה הכללית. לאור הזמן שחלף וטיב השאלה שעל הפרק, מדובר במהלך לא מעשי ולמצער הוא יצריך הקצאת משאבים בלתי סבירה. בנסיבות המקרה, לא ניתן גם להעריך באופן מושכל, ולוּ תוך עיגון מינימאלי בעובדות, כמה מחברי הקבוצה לא היו מודעים להחלטה ועל כן חל על עניינם סעיף 8 לחוק ההתיישנות" (שם, פסקה 30).

אין בידי לקבל טענה זו. ראשית, הטענה כי השבת הסכומים שנגבו משך שנים כתוספת דמי ניטול עלולה לפגוע ביציבות הכלכלית של המשיבה ובמתן השירותים הציבורים החיוניים עליהם היא מופקדת בדין נטענה בעלמא, כטענה כללית גרידא.

סוף דבר יש מקום לאשר את ניהול התובענה כייצוגית, וזאת בהתאם למפורט להלן: חברי הקבוצה: לקוחות המשיבה ששילמו עבור שירותי ניטול תוספת מחיר בגין "יום מנוחה" וזאת בתקופה שמיום 10.5.2008 עד ליום 10.5.2015.

אותו סעיף גם קובע שהחל ביום חתימת ההסכם ייכנסו לתוקף שינויים בסדרי עבודה והמשמרות כמפורט בהסכם ובנספח ב' לו. משמעות "מוצאי שבת" – "זמן יציאת השבת, הערב והלילה לאחר יום השבת" (ראו מילון אבן שושן המחודש והמעודכן, 2009) גם מבחינת דיני העבודה יש הבדל בין "שבת" ל"מוצאי שבת" ראו פ' (איזורי ת"א) 1250/01 מדינת ישראל נ' הומסנטרס (עשה זאת בעצמך) פדאור 08 (3) 089 (2008).

...

בהסכם משנת 2004 הוגדרה מתכונת המשמרות של עובדי מתקן התפזורת ובכלל זה עבודה במשמרות של ימי שישי ומוצאי שבת, וכן התגמול בגין מתכונת זו. ביום 19.10.14 פנה ועד מתקן תפזורת לסמנכ"ל המבקשת בדרישה שהמבקשת תשלם גמול בעד עבודה במנוחה שבועית לעובדי המתקן המשובצים לעבודה במוצאי שבת למשמרת נוספת, כשטענתם היא שמדובר בעבודה במנוחה השבועית.

בדיון אמר מר אפי שמש, יו"ר ועד מתקן התפזורת (בעמ' 4 שורות 2 עד 9 לפרוטוקול): " ההסכם מ-2004 ו-2013 אני חתמתי. בהסכם מ-2004 לא דיברנו על התמורה על עבודה במוצ"ש. התלושי משכורת שונו 3 פעמים מ-2004 ועד היום, המעקב אחרי זה היה בעייתי. דבר שני, מה שהנמל אומר שהתמורה עבור מוצ"ש זה 150% פלוס 50 שעות לילה זה נכון אבל זה שווה ערך לכל יום עבודה אחר. גם אם אני עובד ביום שלישי או רביעי משמרת לילה את זה אני מקבל. יש כאן בעיה לגבי מוצ"ש עצמו. ההסכם הקיבוצי של מתקן תפזורת הוא מיום שישי 17:00 עד יום ראשון בשעה 5:00. אחרי שנת 75' הפכנו לסקטור נפרד ומשנת 75' עד 2004 כמעט לא עבדנו במוצ"ש המסה של העבודה של כיל התחילה מ-2004 שהיינו עובדים קרוב למיליון טון עד 2 וחצי מיליון טון ואז עשינו את ההסכם התייעלות הזה. " המשיבים טוענים שמר שמש לא דייק.

סופו של דבר, המנוחה השבועית שניתנת לעובדי מתקן התפזורת עומדת בדרישות הדין.

סוגיית התגמול בגין שעות עבודה במוצאי שבת, לעובדים בשמירה אשר לא ניצלו הפסקה בת 36 שעות ביום המנוחה השבועי נדונה בפסיקה ובית הדין הארצי דחה טענות דומות לאלה שטענה הנתבעת (ע"ע (ארצי) 47268-07-13 איליאסייב - כפיר ביטחון ומיגון אלקטרוני בע"מ, 19.2.17; ע"ע (ארצי) 402/07 ניצנים–חברה לאבטחה וניהול פרוייקטים בע"מ - חודאדי, 19.1.10).

...

על כן אין משמעות מעשית לאבחנה זו. לסיכום הדיון ברכיב החופשה – התביעה מתקבלת ועל הנתבעת לשלם לתובע פדיון חופשה בגין 47 ימים בסך 8,911 ₪ (לפי שווי יום חופשה בסך 198.6 ₪ – סעיף 92 לסיכומי הנתבעת וסעיף 54 לסיכומי התובע).

בע"ע (ארצי) 35666-05-16 חברת השמירה – סבהט, 27.7.17, חזר בית הדין הארצי וקבע כי "אין בסיס לתביעת תוספת וותק המבוססת על חוזר חשכ"ל, מקום שלא הוכח כי חוזר החשכ"ל חל על המכרז במסגרתו מועסק העובד, וזאת משחוזר החשכ"ל אינו מקור נורמטיבי עצמאי מחייב בענף השמירה". מסיבה זו התביעה לתוספת הוותק נדחית.

סוף דבר התביעה מתקבלת ברובה ועל הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים בסך 41,672 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.5.14 ועד התשלום בפועל.

גמול שעות נוספות: התובע טוען כי מתכונת עבודתו הייתה כדלקמן: ימי א-ה משעה 12:00 ועד השעה 4:00 (16 שעות עבודה), כאשר ביום ה' עבד עד השעה 5:00 בבוקר (17 שעות עבודה), ובמוצאי שבת עבד לטענתו מצאת השבת ועד השעה 4:00 (כ-9 שעות יומיות).

כאמור, הנתבע טען בכתב ההגנה כי מתכונת עבודתו של התובע עמדה על 11 שעות עבודה בימי א-ה (כולל חצי שעת הפסקה) וכן 8 שעות עבודה במוצ"ש. מנגד, התובע טען כי עבד בימי א-ה משעה 12:00 ועד השעה 4:00 (16 שעות עבודה), כאשר ביום ה' עבד עד השעה 5:00 בבוקר.

...

סעיף 5 (ב) לחוק הודעה לעובד קובע כי בית הדין רשאי לפסוק לעובד פיצויים שאינם תלויים בנזק: "(1)מצא בית הדין לעבודה כי המעסיק לא מסר לעובדו, ביודעין, הודעה לעובד על תנאי עבודה בעניינים שבסעיף 2, בניגוד להוראות סעיף 1, או המעסיק לא מסר לעובדו, ביודעין, הודעה על שינוי בתנאי עבודה בעניינים שבסעיף 2, בניגוד להוראות סעיף 3, רשאי הוא לפסוק לעובד פיצויים שאינם תלויים בנזק (להלן- פיצויים לדוגמא).

לאחר שנתנו דעתנו להפרות מצד הנתבע, מצאנו לקבל את תביעתו של התובע ברכיב זה ולחייב את הנתבע בפיצוי בסך 2000 ₪.

לאור זאת, לא מצאנו את התובע זכאי לפיצוי בגין רכיב זה. סוף דבר: הנתבע ישלם לתובע, תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, את הסכומים כדלקמן: פיצויי פיטורים בסך 10,853 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.3.13 ועד לפירעון.

" לפי סעיף 17(א)(1) לחוק שעות עבודה ומנוחה, עובד שהועסק בשעות המנוחה השבועית זכאי לגמול בשיעור של 150%: "הועסק עובד בשעות המנוחה השבועית או בחלק מהן: (1) ישלם לו המעסיק בעד שעות אלה שכר עבודה לא פחות מ-½1 משכרו הרגיל". לגבי השאלה האם עבודה במוצאי שבת נחשבת לעבודה בשבת, הבהיר לאחרונה בית הדין הארצי בעיניין דדיאשוילי[footnoteRef:20], כדלקמן: [20: ע"ע (ארצי) 9623-02-18 מיקוד ישראל אבטחה שרותים וכח אדם בע"מ – דדיאשוילי, ניתן ביום 7.4.2020.

...

מנגד, הנתבעת הכחישה מכל וכל את טענותיו של התובע, וטענה כי דין התביעה להידחות בכללותה, על כל רכיביה.

סוף דבר לסיכום – לאור כלל האמור לעיל, דין התביעה להידחות ביחס לרכיב התביעה לפיצוי בגין אי-מתן הפסקה.

כמו כן, דין התביעה להתקבל (במלואה – לעניין הטענות, ובחלקה – לעניין התחשיבים) לגבי יתר העילות.

הוצאות – לאור הפער בין הסכום שנתבע לבין הסכום שנפסק בסופו של דבר, תישא הנתבעת בהוצאות התובע ובשכר טרחת באת-כוחו בסך של 6,000 ₪, אשר ישולמו תוך 30 ימים מהיום.