"משעה שמצאנו שדחיית מועד תשלום הקנס או פריסתו לתשלומים אינם בבחינת "טעות" כמשמעותה בסעיף 81 לחוק בתי המשפט, ובהיעדר הוראה ספציפית כגון זו שבסעיף 69(א) לחוק העונשין לגבי ביטול תוספות פיגורים, אין מנוס אלא לקבוע שמדובר - מבחינת בית המשפט - בשינוי של גזר הדין, שינוי שאין הוא מוסמך עוד לעשותו לאחר שסיים את מלאכת גזירת הדין, ובודאי לאחר שגזר הדין הפך חלוט.
...
הכרעה:
טענת הנאשם לעניין אי תשלום הקנס - נדחית.
לעניין בקשת הנאשם לביטול תוספת פיגורים ולפריסת הקנס – הבקשה נדחית לאור האמור מטה:
הסמכות לדון בביטול תוספת פיגורים ובפריסת חוב:
מועד תשלום קנס ותוספות פיגורים מוסדר בשני חיקוקים: האחד – חוק העונשין והשני, חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה – 1995 (להלן: "חוק המרכז").
"משעה שמצאנו שדחיית מועד תשלום הקנס או פריסתו לתשלומים אינם בבחינת "טעות" כמשמעותה בסעיף 81 לחוק בתי המשפט, ובהעדר הוראה ספציפית כגון זו שבסעיף 69(א) לחוק העונשין לגבי ביטול תוספות פיגורים, אין מנוס אלא לקבוע שמדובר - מבחינת בית המשפט - בשינוי של גזר הדין, שינוי שאין הוא מוסמך עוד לעשותו לאחר שסיים את מלאכת גזירת הדין, ובוודאי לאחר שגזר הדין הפך חלוט.
תימוכין למסקנה זו, באופן המלמד כי זו אכן היתה כוונת המחוקק ניתן למצוא בדברי ההסבר להצעת חוק המרכז לגבית קנסות, אגרות והוצאות (תיקון מס' 2) התשס"ג - 2003 (ה"ח 28 מיום 27.5.03, בעמ' 473), שם מצויין במפורש כי סמכות המרכז לגביית קנסות לביטול או הקטנת תוספת פיגורים על פי חוק זה היא סמכות מקבילה לסמכותו של בית המשפט, אך לא נאמר כך באשר לסמכות לדחיית מועד התשלום או פריסתו לתשלומים.
בנסיבות אלו, הבקשה נדחית.