סמכות מקומית: בתביעות קטנות

יתר על כן, אופן היתנהלות המשיב הנו בנגוד לחובת תום הלב המוטלת עליו, בהתאם לסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 הקובע : "בקיום של חיוב הנובע מחוזה יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב; והוא הדין לגבי השמוש בזכות הנובעת מחוזה." סוף דבר אני מקבל את הבקשה וקובע כי הסמכות המקומית לידון בתביעה דנן, איננה מסורה לבית משפט לתביעות קטנות בפתח תקווה, אלא לבית משפט לתביעות קטנות במחוז ירושלים.

...

לפיכך, יש לדחות את הבקשה ולהורות כי התביעה תידון כמתוכנן בבית משפט לתביעות קטנות בפתח תקוה.

" סבורני כי לפי כל אחת מהחלופות הנ"ל , הסמכות המקומית לדון בתביעה מסורה לבית משפט לתביעות קטנות במחוז ירושלים, כפי שינומק להלן: מענה/ משרדה של המבקשת הינו בירושלים.

אני מקבל את טענת המבקשת כי טרם פרסום כתבותיו של המשיב, הועברו אלו תחילה לעריכתה, טרם פרסומן באתר האינטרנט.

מקרה דומה של העלאת טענה של חוסר סמכות מקומית נדון בהחלטתה של כב' השופטת תמר נאות-פרי בבש"א (שלום, חיפה) 22199/04 (ת"א 2024/04) הדקה ה-90 נ' חליווה ואח': "... הנתבעת משקיעה מאמצים לקשור עסקאות טלפוניות עם לקוחות המצויים בכל רחבי הארץ ולאו דווקא עם כאלו אשר יכולים לסור פיזית למשרדיה, כפי שהיה נהוג לפני שנים. נראה לי כי בנסיבות אלו, שעה שמטרת הנתבעת לפרוץ את הגבולות המקומיים, לא ראוי להעלות טענות בדבר חוסר סמכות מקומית, ואין לי אלא להפנות את הצדדים לפסק דינו של כב' השופט פיש בבש"א 16900/04 בת"א 12599/04 אשר פסק בנוגע לבקשה דומה בנוגע לסוגיית הסמכות המקומית ...'(ההדגשות אינן מופיעות במקור א.ד ).

יתר על כן, אופן התנהלות המשיב הינו בניגוד לחובת תום הלב המוטלת עליו, בהתאם לסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 הקובע : "בקיום של חיוב הנובע מחוזה יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב; והוא הדין לגבי השימוש בזכות הנובעת מחוזה." סוף דבר אני מקבל את הבקשה וקובע כי הסמכות המקומית לדון בתביעה דנן, איננה מסורה לבית משפט לתביעות קטנות בפתח תקווה, אלא לבית משפט לתביעות קטנות במחוז ירושלים.

· ביום 10.3.2022 ניתנה על ידי המותב השפוטי הקודם שטיפל בתיק החלטה, שבתמצית, קובעת כי טענת הסמכות המקומית מתקבלת, ובהמשך לכך ביום 14.3.2022 ניתנה החלטתו של כבוד נשיא המחוז שבה נקבע כי התיק יועבר לשמיעתו בביהמ"ש לתביעות קטנות בבת ים, ובהתאם לכך, התביעה הועברה לטיפולי.

...

לפיכך, בהחלטה זו אני קובע כי ביהמ"ש לתביעות קטנות מוסמך עניינית לדון רק בסעד הכספי שהתבקש בכתב התביעה, ואינו מוסמך לדון בסעד ההצהרתי, שהרי בסעד ההצהרתי הסמכות העניינית נתונה לביהמ"ש השלום.

לאור המסקנה והתוצאה אליה הגעתי בהחלטה זו, וגם מכיוון שלכאורה לא ראוי וגם לא יעיל שביהמ"ש לתביעות קטנות ידון בתביעה לסעד הכספי בלבד ולאחר מכן ביהמ"ש השלום (ככל שהתובעת תגיש בו תביעה נפרדת לסעד הצהרתי) ידון בסעד ההצהרתי, וכך יהא למעשה ניהול הליך כפול ושמיעת ראיות כפולה, אני מציע לתובעת הצעה לפיה תביעתה דנן שהוגשה לביהמ"ש לתביעות קטנות תימחק, ובמקומה התובעת תגיש תביעה חדשה לביהמ"ש השלום שבה תתבע במרוכז את כל סעדיה: הסעד הכספי + הסעד ההצהרתי.

אני קובע לפניי תז"פ ליום 7.4.2022 לצורך מעקב אחר מעש רלוונטי בתיק.

שלישית, סמכות מקומית נקבעת על פי הוראות הדין כדלהלן: סעיף 67 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד-1984 קובע כך: "שר המשפטים רשאי לקבוע בתקנות מקום שיפוט לתביעות קטנות שיהיה מקום השיפוט על אף האמור בכל הסכם שבין בעלי הדין". תקנה 2 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976 קובעת כך: " א) תביעה תוגש לבית המשפט שאיזור שיפוטו הוא אחד המקומות המנויים להלן, והוא על אף האמור בכל הסכם שבין בעלי הדין; ואלה הם:

...

דיון והכרעה אני סבור כי הדרך הנכונה ביותר הינה, ראשית לדון ולהכריע בטענת הסמכות הבינלאומית ולאחריה לדון ולהכריע בטענות הסמכות המקומית, שהרי ככל ויקבע כי טענת הסמכות הבינלאומית מוצדקת, כי אז ביהמ"ש בישראל (בכל המחוזות) אינו מוסמך לדון בתביעה, וממילא לא יהיה צורך לדון בטענת הסמכות המקומית.

נימוקיי: ראשית, אני דוחה את טענת התובעים שבתשובתם מתייחסים למקום בו יש לקיים התחייבות מסוימת, במצב כבענייננו שבו לא סוכם מראש על מקום ביצוע ההתחייבות.

לסיכום טענת הסמכות הבינלאומית - נדחית.

התובעים ישלמו לנתבעת הוצאות הליך זה בסך 400 ₪.

אני מורה על העברת הדיון בתיק זה לבית משפט השלום במחוז דרום.

לפניי בקשה מיום 3.7.2022 מטעם הנתבע להעברת הדיון בתביעה זו לביהמ"ש לתביעות קטנות בדימונה, וזאת לאור טענת חוסר סמכות מקומית של ביהמ"ש לתביעות קטנות בתל אביב לידון בתביעה (להלן: "בקשת הסף").

...

דיון והכרעה לאחר עיון בכל מסמכי התיק ובכל טענות הצדדים, אני קובע כי דין בקשת הסף – להתקבל.

מכאן, כי אם השיווק היה נעשה בסופו של דבר (מבלי לקבוע ממצא לגבי הנעשה או מה שלא נעשה בעניין השיווק הנ"ל), הרי שהוא היה נעשה ממקום עסקו של הנתבע, ולכן מקום המחדל הינו מקום עסקו של הנתבע, ולפיכך יש לדון בתביעה במקום המחדל הנטען.

לסיכום בקשת הסף- מתקבלת.

בנסיבות כולן וגם מאחר שהנתבע נמנע מלפרט היטב את טענות ההגנה שלו, איני מוצא לעשות צו להוצאות בהליך זה. אני מורה על העברת הדיון בתיק זה לביהמ"ש לתביעות קטנות במחוז דרום.

לפניי בקשת הנתבע (שהוגשה במסגרת כתב הגנתו מיום 9.11.2023) להעברת הדיון בתביעה זו לביהמ"ש לתביעות קטנות בירושלים, וזאת לאור טענת חוסר סמכות מקומית של ביהמ"ש לתביעות קטנות בתל אביב לידון בתביעה (להלן: "בקשת הסף").

...

במקרה שלנו אין חולק שלפי החלופה הראשונה יש לקבל את בקשת הסף, מאחר שאין חולק כי מקום מגורי הנתבע בירושלים (הדבר נכתב גם בכותרת כתב התביעה).

לגבי החלופה השנייה, קרי, מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים: הצדדים לא ציינו היכן שוכן הסטודיו בו עוצב הספר מחדש ו/או בית הדפוס בו יוצר הספר (ואין חולק ממכלול הטענות כי זה עוצב והודפס לא אצל התובע בת"א כי אם במקום אחר), שכן שני מקומות אלה מהווים לכאורה את מקום המעשה או המחדל לגביו נטענת ההפרה בזכותו המסורית של התובע, ולכן אני קובע כי חלופה זו אינה רלוונטית למקרה הנדון ולא הוכח ע"י מי מהצדדים הדרוש לגביה.

לסיכום בקשת הסף מתקבלת.

התובע ישלם לנתבע הוצאות ההליך בסך 500 ₪, ללא קשר לתוצאות התביעה שתתברר.

אני מורה על העברת הדיון בתיק זה לביהמ"ש לתביעות קטנות במחוז ירושלים.