סילוק על הסף מחמת מעשה בית דין השתק פלוגתא והשתק עילה

הבקשה לסילוק על הסף ביום 31.1.2022 הגישו המבקשים בקשה לסילוק על הסף של התביעה, בה נטען כי: יש לסלק על הסף את התביעה בשל מעשה בי-דין (השתק פלוגתא), משום שפסק הדין שנתן תוקף להסכם הפשרה סילק את כל הטענות בין הצדדים, שחלקן מועלות כעת ומחדש בהליך קמא.

יש לסלק על הסף את התביעה בשל מעשה בי-דין (השתק עילה), משום שהמשיבים לא יכולים לקבל הסעד המבוקש על ידם בתביעה בהליך קמא.

עוד טוענים המבקשים ששגה בית המשפט קמא כאשר קבע שההסכם לא מהוה לכשעצמו הסדרה של כל המחלוקות בין הצדדים עובר לחתימתו, באופן שבו מנועים המשיבים, מכוח עיקרון השתק פלוגתא, להגיש את התביעה בהליך קמא.

...

אני סבורה שהחלטת בית המשפט קמא סבירה, נכונה ומנומקת, ותואמת את המצב המשפטי הנוכחי.

סיכום אשר על כן, אני מורה על דחיית הבקשה.

מאחר ונדרשה תשובה ולאור תוצאת ההליך ישלמו המבקשים הוצאות בסך 3,000 ₪.

לטענת המבקש יש לסלק על הסף את התביעה בשל מעשה בית דין (השתק עילה והשתק פלוגתא) ביחס לכלל טענות המשיב, למעט ביחס לטענות בדבר אופן תשלום דמי הדיירות המוגנת המעודכנים.

...

אין כל הגיון בטענה שבית המשפט הגדיל את סכום דמי השכירות על יסוד טענות המשיב להפרות ההסכם, כחלופה לסעד של פינוי המושכר, רק כדי שמיד לאחר מכן יחדש המשיב את תביעתו לפינוי המושכר, על בסיס אותן עילות והפרות בדיוק.

בע"א 8273/16 Fundacio Gala-Salvador Dali נ' וי. אס מרקטינג (ישראל 2005) בע"מ (פורסם בנבו 11.07.2021) עמד בית המשפט על כך שהבחינה בדבר זהות העילות היא בחינה מהותית של האינטרס המוגן בשני ההליכים (עמ' 181): "כאשר צד להליך מעלה טענה בדבר השתק עילה בשל עילות תביעה זהות, על בית המשפט לבחון מבחינה מהותית האם הזכות או האינטרס המוגן שנפגעו בשני ההליכים זהה ואת מידת הדמיון בתשתית העובדתית הניצבת ביסוד שני ההליכים (ע"א 1545/08 מוסקונה נ' סולל בונה בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 7 (4.3.2010) (להלן: עניין סולל בונה)). בהקשר זה נקבע בע"א 1650/00 זיסר נ' משרד הבינוי והשיכון, פ"ד נז(5) 166 (2003) כי: "מבחן 'זהות העילות' בהקשר של עקרון מעשה-בית-דין זכה לפירוש רחב למדי בפסיקת בתי-המשפט. הוא מתקיים מקום ששתי התביעות מבוססות על עילות זהות בבסיסן, גם אם בתביעה המאוחרת נכללים פרטים ומרכיבים נוספים שלא פורטו בתביעה הקודמת." אשר על כן, מכל האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העילה לפינוי המבוססת על הפרת הסכם השכירות כפי שהפרות אלה נטענות בתביעה הראשונה להידחות על הסף.

סוף דבר מהטעמים האמורים, הבקשה מתקבלת באופן שהעילות לפינוי המושכר המבוססת על הפרות שנטענות בתביעה הראשונה נדחות על הסף.

בפניי בקשת הנתבעים 3-1 להורות על סילוק התביעה על הסף, בשל מעשה בית דין, ולחלופין בשל מניעות וחוסר תום לב. א – הרקע להליך והתביעה ביום 5.8.2012 נחתם הסכם (נספח א' לכתב ההגנה של הנתבעים 3-1; להלן: "ההסכם") בין הנתבעת 1 לבין בעלי/חוכרי תשע הדירות שבבית המשותף ברחוב אלנבי 207, חיפה (להלן: "הבניין").

ב – הבקשה לסילוק על הסף ביום 21.2.2023 הגישו הנתבעים 3-1 את הבקשה המונחת עתה בפניי, במסגרתה הם עותרים לסילוק התביעה על הסף מחמת מעשה בית-דין (קיומו של השתק פלוגתא), ולחלופין מחמת מניעות וחוסר תום לב. לחלופי חלופין עותרים הנתבעים 3-1, שייקבע כי חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט התביעה הקודמת, המהנדס מיכה צח, תחייב את הצדדים במסגרת הליך זה, וכי אין מקום למינוי מומחה אחר או נוסף מטעם בית המשפט.

בכדי שהליך קודם (בעניינינו, התביעה הקודמת שהתנהלה בפני בית המשפט המחוזי בת"א (מחוזי חי') 58832-01-16) יִיצור השתק פלוגתא לגבי הליך מאוחר יותר (ההליך דנן), יש לבחון מספר קריטריונים, כפי שעמדה על כך כב' הנשיאה א' חיות ברע"א 9771/16 ‏נובל אנרג'י מדיטרניאן לימיטד נ' נזרי, פִסקה 15 (28.9.2017): "השתק הפלוגתא הוא ראש אחד של הכלל הדיוני בדבר 'מעשה בית דין' ולפיו לא ניתן לשוב ולדון בפלוגתא שכבר נדונה והוכרעה בהתדיינות קודמת בין בעלי דין אף אם עילות התביעה שונות זו מזו בכל אחת מן ההתדיינויות, וזאת משקולי יעילות ועל מנת למנוע הכרעות סותרות בפסקי דין שונים (נינה זלצמן מעשה בית דין בהליך אזרחי 137 (1991) (להלן: זלצמן)). הפסיקה קבעה ארבעה תנאים מצטברים אשר בהתקיימם יחול הכלל בדבר השתק פלוגתא: א. הפלוגתא זהה מבחינה עובדתית ומשפטית לפלוגתא שנדונה בהליך הראשון; ב. הפלוגתא הוכרעה בהליך הראשון ונקבע לגביה ממצא פוזיטיבי;

...

" בהמשך הישיבה בה ניתן פסק הדין, ניתן פסק דין משלים, בו נקבע: "לאחר ששמעתי את טענות הצדדים אני מבהיר כי, התובעת זכאית לבצע את האמור בסעיף 43 כמפורט בתביעה ואני נותן תוקף של פסק דין ללוח הזמנים, כמפורט על ידי ב"כ התובעת בדיון היום, דהיינו, תחילת ביצוע עבודות עד ליום 1.6.18, סיום ביצוע העבודות עד ליום 30.7.18, בטרם יבוצעו העבודות תשלח הודעה לב"כ הנתבעים, 72 שעות מראש עם פירוט מדויק מה בכוונתה לבצע והיכן.

אין בידי לקבל טענה זו, משעה שהליקויים מושא הליך זה לא זכו להכרעה, לא בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בתביעה הקודמת, וגם לא בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט באותו הליך.

ד – סוף דבר נוכח המפורט לעיל, אני מורה על דחיית בקשת הנתבעים 3-1 לסילוק התביעה על הסף.

המבקש הגיש כתב הגנה ובקשה לסילוק התביעה על הסף בשל מעשה בית דין, השתק עילה, השתק פלוגתה וטענת השתק, טענת מניעות כללית והתיישנות.

...

אשר על כן, טענת ההתיישנות לגבי שאלת בחינת הזכאות מחדש נדחית.

התביעה נדחית.

על אף שהדברים הוסברו למשיבה במעמד הדיון, ומשמדובר בהליך מן הביטחון הסוציאלי החלטנו לא ליתן צו להוצאות.

עת נותבה התובענה אל שולחני נמצאה בה בקשת הנתבעים 1-2 לסלק התובענה על הסף מחמת מעשה בית דין / השתק עילה והשתק פלוגתא נוכח החלטות ראש הוצאה לפועל אשר דחו את בקשות התובע לביטול עסקת המכר כפי שטוען הוא בתביעה זו. לבקשה זו התבקשה תשובת יתר הצדדים, כמפורט בהחלטתי מיום 13.4.23, וכן התבקשה היתייחסות הצדדים לסוגיית האגרה בהליך הנידון.

...

עוד נקבע, בין היתר, כי התובע ישלם לנתבע 500,000 ₪ בתוך 7 ימים ממועד אישור הסכם הפשרה על ידי בית המשפט וסך נוסף של 9,500,000 ₪ בתוך 90 ימים ממועד זה. ככל שלא יעמוד התובע בתנאים שנקבעו, יעמוד סכום החוב הפסוק הקבוע סעיף 9.1 להסכם הראשון על סך של 16,250,000 ₪ וסעיף 9.2 להסכם הפשרה יבוטל ולא יחול עוד.

לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי על התובע לשלם אגרת בית משפט בתובענה זו בהיותה תביעה כספית על פי שווי הסכם הפשרה הראשון בסך של 16,250,000 ₪, לפי ערכו ביום 22.6.2016.