מעשה סדום ומעשה מגונה בבני משפחה קטינים

לאחר שמיעת ראיות, המערער הורשע בעובדות כתב האישום, בעבירות של מעשה מגונה בכפייה (שתי עבירות); תקיפה מינית (ריבוי עבירות); ניסיון אינוס (ריבוי עבירות); ניסיון למעשה סדום (ריבוי עבירות); מעשה מגונה בבת מישפחה (ריבוי עבירות); אינוס בת מישפחה (ריבוי עבירות); ניסיון אינוס בת מישפחה (ריבוי עבירות); ניסיון למעשה סדום בבת מישפחה (ריבוי עבירות); מעשה סדום בבת מישפחה (ריבוי עבירות); מעשה מגונה בפני בן מישפחה קטין (ריבוי עבירות); והדחה בחקירה.

בית משפט זה עמד לא אחת על החומרה היתרה הגלומה בעבירות מין המבוצעות בקטינים, ובפרט אלו המבוצעות על ידי בן מישפחה – עבירות אשר נעשות תוך ניצול לרעה של האמון השורר במסגרת התא המשפחתי, כמו גם תוך ניצול של הקרבה הפיזית והנפשית שבין הפוגע והנפגע (7433/15 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (17.5.2016); ע"פ 1170/15 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 20 (11.1.2016); ע"פ 7661/14 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (4.1.2016)).

...

המשיבה, מנגד, טוענת כי יש לדחות את הערעור.

בעניין זה, לא למותר לציין כי בפסיקה נקבע שבגזירת דינו של אדם המורשע בעבירות מין בקטינים בכלל, ובעבירות מין בקטינים בני משפחה בפרט, יש לבכר את שיקולי הגמול וההרתעה על פני נסיבותיו האישיות של הנאשם (ע"פ 2632/15 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 13 (14.2.2016); ע"פ 4583/13 סץ נ' מדינת ישראל, פסקה 60 (21.9.2015); ע"פ 3283/13 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 32 (12.11.2014)).

אשר על כן, דין הערעור להידחות.

סוף דבר, הערעור נדחה.

בשל המעשים האמורים יוחסו לעורר עבירות מין במשפחה ובידי אחראי על חסר ישע כדלקמן: מעשי סדום בבן מישפחה קטין שטרם מלאו לו 14 שנים לפי סעיף 351(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) בנסיבות סעיפים 345(א)(3) ו-347(ב) לאותו החוק (ריבוי עבירות); מעשי סדום ובעילה בבן מישפחה קטין שמלאו לו 14 שנים לפי סעיף 351(ב) לחוק העונשין (ריבוי עבירות); מעשה מגונה בבן מישפחה קטין לפי סעיף 351(ג)(2) לחוק העונשין בנסיבות סעיפים 345(א)(1) ו-(4), 345(ב)(1) ו-348(ב) לאותו החוק (עבירה אחת) וכן מעשה מגונה בבן מישפחה קטין לפי סעיף 351(ג)(3) לחוק העונשין (עבירה אחת).

לא אחת נקבע בפסיקתו של בית משפט זה כי סטייה מהמלצה שלילית של שירות המבחן תיעשה רק במקום בו מתקיימים נימוקים כבדי משקל לעשות כן (ראו: בש"פ 7210/17 בן דוד נ' מדינת ישראל, פסקה 69 (19.10.2017); בש"פ 387/21 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 18 (25.1.2021)).

...

מנגד, באת-כוח המדינה טענה כי דין הערר להידחות.

דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים אני סבורה כי דין הערר להידחות.

אכן, תסקירי המבחן אינם חזות הכול וייתכנו מקרים שבהם בית המשפט יגיע למסקנה שונה מהמלצת שירות המבחן.

סוף דבר: הערר נדחה.

בסופו של ההליך, הורשע המערער בכל העבירות שיוחסו לו, ואלו הן: מאות עבירות אינוס ומספר עבירות של מעשה סדום – לפי סעיף 351(א) לחוק העונשין; עבירות מין במשפחה, כמאה עבירות אינוס ומספר עבירות של מעשה סדום מתחת לגיל 21 – לפי סעיף 351(ב) לחוק העונשין; מעשה מגונה בקטין בן מישפחה, מאות עבירות מתחת לגיל 14 – לפי סעיף 351(ג)(1) לחוק העונשין בנסיבות סעיף 348(א) וסעיף 345(א)(3) לחוק העונשין; ומעשה מגונה בקטין בן מישפחה, עברות עבירות מתחת לגיל 16 – לפי סעיף 351(ג)(3) לחוק העונשין.

...

נוכח יריעת המחלוקת הרחבה, ניתנה הכרעת הדין אך לאחר ניהולו של הליך שלם ומלא, ולאחר שמיעת ראיות, בסופן מצא בית המשפט לדחות את גרסת המערער בהיותה בלתי מהימנה, ולאמץ את גרסת המתלוננת – לגביה נקבע פה אחד, כי עדותה אמת היא.

כך, מקובלת עליי עמדת המשיבה, לפיה בהינתן הזמן שחלף בין הפגיעה בפעם האחרונה לבין מועד פתיחת החקירה, אין באי-בדיקתם של כתמי דם או סימני זרע במוצרי הטקסטיל בבית המשפחה משום פגם בהתנהלות גורמי החקירה.

סיכומו של דבר, איני סבור כי העונש שנגזר על המערער חורג מרף הענישה המקובל והראוי באופן המצדיק את התערבותנו.

סוף דבר, על יסוד האמור ומכל הנימוקים עליהם עמדתי בהרחבה לעיל סבורני כי דין הערעור, על שני חלקיו, להידחות – וכך אציע גם לחבריי לעשות.

בגדרה של הכרעת הדין מיום 20.05.2019 הורשע המערער, לאחר הליך הוכחות, בכל העבירות שיוחסו לו, ובהן: מאות עבירות אינוס ומספר עבירות של מעשה סדום לפי סעיף 351(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); עבירות מין במשפחה, כמאה עבירות אינוס ומספר עבירות של מעשה סדום מתחת לגיל 21 לפי סעיף 351(ב) לחוק העונשין; מעשה מגונה בקטין בן מישפחה, מאות עבירות מתחת לגיל 14 לפי סעיף 351(ג)(1) לחוק העונשין בנסיבות סעיף 348(א) וסעיף 345(א)(3) לחוק העונשין; מעשה מגונה בקטין בן מישפחה, עברות עבירות מתחת לגיל 16 לפי סעיף 351(ג)(3) לחוק העונשין.

בבקשה הוטעם, בין היתר, כי נפגעת העבירה בגירה עתה, וכלשונה "אינה זקוקה להגנה זו של איסור הפירסום עוד". עוד ציינה בפנייתה לפרקליטות כי היא בוחרת לעשות כן נוכח רצונה "לתת כוח ולעודד עוד נפגעות"; ולאור רצונה כי לא יהיה מדובר עוד ב"סוד" בינה ובין אביה, בפרט לנוכח "הציפייה שלו ממני כילדה קטנה, שלא אספר ו[שמעשיו] ישאר[ו] סוד". אחר דברים אלה הפניתה המדינה להחלטות קודמות של בית משפט זה, שעניינן חשיפת שמו של עבריין המין-הפוגע, לאור בקשת נפגעת העבירה (בין היתר: ע"פ 798/19 קליינמן נ' מדינת ישראל (31.05.2022); ע"פ 745/18 סעדון נ' מדינת ישראל (20.12.2020)).

...

אכן, משהורשע הנאשם בדינו יוצא הוא מגדר היותו "נאשם" כלשון סעיף 68(ב)(5) לחוק בתי המשפט, והופך להיות "מורשע". על כן, אין הוא יכול עוד להיתלות בחריג לעיקרון הפומביות הקבוע בסעיף הנ"ל, הן נוכח לשונו של הסעיף ובייחוד נוכח המדיניות השיפוטית המורה אותנו לפרשו באופן מצמצם.

דברים אלה נכונים בענייננו מקל וחומר, שכן גם הערעור נדחה זה מכבר.

הבקשה מתקבלת אפוא.

בע"פ 4818/16 פלוני נ' מדינת ישראל (9.1.18) נידון עירעורו של נאשם שהורשע במעשים מגונים ומעשה סדום שנעשו בקטין בן מישפחה שהיה פחות מגיל 6, ובית המשפט המחוזי גזר עליו 6 שנות מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית.

...

נתנו דעתנו למדיניות הענישה ולפסיקה המגוונת בעבירות מין בקטינים, לקיומו של עונש מזערי, לערכים המוגנים שנפגעו ממעשיי הנאשם, לעוצמת הפגיעה בהם, ולאחר ששקלנו את נסיבותיו המיוחדות של המקרה שלפנינו, ובכללן חומרת העבירות, תדירותן, גילם הצעיר מאד של הקטינים, יחסי האמון ששררו בין הנאשם לקטינים ולמשפחתם, מצאנו לקבוע את מתחם העונש ההולם בעניינו של ב' בתווך שבין8 שנות מאסר בפועל ל-14 שנות מאסר בפועל ובעניינו של א' בתווך שבין 45 חודשי מאסר בפועל ל - 80 חודשי מאסר בפועל.

בהתאם לסמכות הנתונה לנו החלטנו להטיל על הנאשם עונש כולל בגין שני האישומים.

סוף דבר בהינתן כל שאמרנו החלטנו להטיל על הנאשם את רכיבי הענישה שלהלן: חמש-עשרה (15) שנות מאסר בפועל, בניכוי תקופת מעצרו בתיק זה - החל מיום 9.6.21.