מניעת מימוש הלוואה שלא הובטחה במשכנתא

הלווים לא עמדו החזרי ההלוואה, והמשיבה פתחה ביום 30.1.1996 תיק הוצאה לפועל למימוש המישכון (לישכת ההוצאה לפועל בכפר סבא; תיק מס' 17-01082-96-0, להלן: "תיק ההוצל"פ").

בית המשפט קבע בין היתר, כי המבקשים פעלו בחוסר תום לב וחוסר ניקיון כפיים וכי "מדובר בחוב שהולך ותופח לאחר שנים של הליכי מימוש וניסיונות שונים להגיע להסדר עם המבקשים, שלא עמדו בהסדרים אלו ומנסים בכל דרך שהיא למנוע את מימוש הבית"(בש"א 106247/02 בתא 160071/02).

על פי תנאי הסכם ההלוואה ושטר המשכנתא, חייבים הלווים לשלם למשיבות את כל יתרת ההלוואה הבלתי מסולקת, לרבות סכומים שמועד פרעונם טרם הגיע, בצירוף הריבית והפרשי הצמדה בגינם, וכן ריבית פיגורים.

אין ממש בטענה זו. בסעיף 5 (ב) להסדר השני נקבע: "יתרת חובם של החייבים לזוכה ליום 6.12.96 בגין הלוואת המשכנתא ובגין הלוואות הרכב, עומדת על סך של 476,208.14 ₪ כולל הוצאות אגרה והוצאות עו"ד (להלן: "החוב")" וכן "הרכב המשועבד ישאר משועבד לזוכה עד לפירעון החוב כולו. וזאת בנוסף לשעבוד המקרקעין שישאר אף הוא בתוקף עד לפירעון החוב כולו כאמור לעיל". בפסק הדין אשר אישר את הסדר הפשרה, נקבע מפורשות, כי החוב כולל הסכם ההלוואה מיום 20.2.1995 ואת התוספת מיום 12.12.1996 וכי להבטחת פרעונם מישכנו החייבים את זכויותיהם בנכס (ר' ההואיל הראשון להסדר הפשרה).

...

אשר על כן, התביעה נדחית.

" הינה כי כן, בהחלטתו זו, קבע בית המשפט העליון בצורה חד משמעית, כי המשכנתא מבטיחה את מלוא חובותיו של המערער לבנק, כולל חובות נוספים, שמקורם אינו בהלוואה שניטלה ושלשם הבטחתה נחתם שטר המשכנתא, ולא רק את יתרת ההלוואה, כטענת המערער.

בהחלטה ברע"א 3180/13 נקבע מפורשות כי אין מניעה שהמשיב יפעל למימוש המשכנתא ויעמיד לפרעון מיידי את מלוא יתרת ההלוואה מן הטעם שההגנות הקבועות בסעיף 81ב1, בהן נתלו המבקשים בבקשותיהם הקודמות, לא נועדו למצב אליו הם נקלעו; קרי, מצב בו הבקשה למימוש המשכנתא אינה מוגשת בגין חוב שנוצר כתוצאה מפיגורים בהחזר ההלוואה המובטחת במשכנתא.

...

משניתנה בעניין ספציפי זה הכרעת בית המשפט העליון, יש להחילה במקרה דנן כלשונה, וכל ערעור או הליך שמטרתו – מנימוקים כאלה ואחרים – להביא לתוצאה אופרטיבית שונה מהכרעת בית המשפט העליון, דינו להידחות.

לאור האמור לעיל, ונוכח הקביעה הפוזיטיבית של בית המשפט העליון, דינה של הערעור על החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל להידחות.

סיכום סיכומם של דברים, הערעור נדחה.

. אין מניעה שהמשיב יפעל למימוש המשכנתא ויעמיד לפרעון מיידי את מלוא יתרת ההלוואה מן הטעם שההגנות הקבועות בסעיף 81ב1, בהן נתלו המבקשים בבקשותיהם הקודמות, לא נועדו למצב אליו הם נקלעו; קרי, מצב בו הבקשה למימוש המשכנתא אינה מוגשת בגין חוב שנוצר כתוצאה מפיגורים בהחזר ההלוואה המובטחת במשכנתא.

טענות הצדדים המערער טוען כי החלטות בית המשפט העליון בעיניינו קבעו שמימוש המשכנתא הוא עד לגובה יתרת ההלוואה ולא ניתנה החלטה המאפשרת המשך מימוש הבית לאחר שנפרעה ההלוואה על ידו.

גם אם הייתה מתקבלת טענת המערער כי ההלוואה ניפרעה במלואה (ועניין זה לא נידון בהחלטת הרשמת), אזי משנקבע ע"י בית המשפט העליון כי שטר המשכנתא מבטיח גם חובות אחרים, אין די בפרעון יתרת ההלוואה אלא ניתן לפעול למימוש כל עוד לא סולקו החובות לבנק במלואם.

...

לטענת המערער מסקנה אחרת משמעה שהופכים משכנתא מוגבלת בסכום למשכנתא שאינה מוגבלת בסכום.

אשר להחלטות ביהמ"ש המחוזי נטען כי לא מדובר בפסקי דין שדנו בתיק גופו, אלא דובר על החלטות ביניים ביחס להחלטות שניתנו בעניין הפקדת ערבות או תשלום אגרה בהליך העיקרי, ולא ניתן להסיק מהן המסקנה המתבקשת ע"י המערער.

אני מקבלת את עמדת הבנק כי לא ניתן ללמוד מהחלטות ביהמ"ש המחוזי דבר ביחס למהות הצורך בבחינת גובה יתרת חוב ההלוואה וזאת משמדובר בהחלטות ביניים, שלא דנו בהליך לגופו של עניין ואף לא קבעו כל קביעה אופרטיבית לגופו של עניין.

סיכומם של דברים הערעור נדחה.

בעיניין זה מפנה הנאמנת, להחלטת כב' השופטת קלמנוביץ' שההלוואה אינה אלא הלוואת גמ"ח והמנוח, לו הומחו הזכויות, בא בנעלי לפקוביץ ונטל על עצמו את הסיכון במימוש זכות, המוטלת בספק.

כתוב בסעיף 21 לחוק המישכון: "אין במתן המישכון כדי לגרוע מזכותו של הנושה לגבות את החיוב שלא על ידי ממושו, ואין במימוש המישכון כדי לגרוע מזכותו לגבות את יתרת החיוב שלא סולקה במימוש". "אין בקבלת המישכון", אומר ויסמן (שם, ע' 10) ("חוק המישכון, תשכ"ז-1967", פירוש לחוקי החוזים בעריכת ג' טדסקי, להלן-"ויסמן" –מ.ל.פ) "משום ויתור על-ידי הנושה על האפשרות לתבוע את קיום החיוב המובטח בתביעה אישית...בבוא הנושה להפרע את חובו אין הוא מוגבל לנכס הממושכן (על-ידי התהליך של מימוש המישכון), אלא הוא רשאי להפרע מכלל נכסי החייב כנושה רגיל, על-ידי הגשת תביעה אישית נגדו" (וראה ע"א 442/65, נהרי נ' מינהלי עיזבון נהרי, [2], בע' 455, מול אותיות ה-ו) שם אמר השופט מני בהחילו את הדין שלפני חוק המישכון: "החוב אינו נבלע במשכנתה והוא ממשיך לשמור את צביונו הנפרד והעצמאי..... יצירת משכנתה להבטחת חוב אינה מגבילה את המלווה להפרע רק מהנכס המשועבד; בידו שמורה וקנויה הזכות לתבוע את החוב מהלווה עצמו...ללא כל קשר עם המשכנתה" (שם, עמ' 370-371).

שכן, החייב ואחיו נטלו את ההלוואה ביחד ולחוד, ות"ח 2 הועמדה כבטוחה לפרעון ההלוואה מזכויות שניהם, ביחד ולחוד בה. למעלה מהצורף אוסיף כי אין מניעה מהעמדת מישכון ע"י לווה מזכויות של אחר בנכס (ראו: פרשת יראוני, עמ' 370-371).

...

לאור התוצאה בנוגע להעמדת ת"ח 2 כבטוחה במשכון שנירשם לטובת המנוח וכיום, המשיבה, נדחית הבקשה למינוי הנאמנת ככונסת נכסים על אותו הנכס.

יובהר, כי עד למימוש, תשלם המשיבה לקופת הכינוס דמי שימוש ראויים.

אני מורה על מחיקת הבקשה כנגד משיבים 5 ו-6 בהיעדר יריבות ועילת תביעה כנגדם.

עוד טען המשיב כי עניינה של התביעה בשטר חוב אשר נחתם ביום 13.11.1996 להבטחת הלוואת משכנתא ללווים העקריים והחתום על ידי הערבים, וזאת במקביל להסכם ההלוואה החתום על ידיהם.

עוד טען המשיב כי על פי הסכם ההלוואה אשר המבקש מודה כי חתם עליו כערב, נטלו הלווים העקריים הלוואה בסך של 146,000 ₪, ולהבטחת ההלוואה שועבד נכס מקרקעין המשמש כבית מגורים בכפר בית ג'ן. עוד טען המשיב כי הלווים לא עמדו בתשלומי ההלוואה וצברו פיגורים בחשבון ולפיכך ביום 08.12.2004 ניפתח תיק הוצאה לפועל אשר מספרו 13-09544-04-4 וזאת למימוש זכויות הלווים העקריים בנכס המקרקעין.

בצד התכלית המיוחדת שעניינה מניעת ירידה לחייו של החייב מונחת התכלית הכללית של הגנה על כבוד האדם של החייב ועל חירותו (ראה: רע"א 5137/11 פלוני נ' עו"ד עודד הכהן [פורסם בנבו] (25.10.2011)).

...

לעומתו, טען המשיב בתגובתו לבקשה כי דין הבקשות להידחות היות והמבקש אינו מתכחש לעצם ערבותו לחוב ואף מודה כי חתם על כתב הערבות להלוואת המשכנתא אשר נטלו הלווים העיקריים.

מן הכלל אל הפרט: לאחר עיון בטענות המבקש הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל.

אך על מנת שלא לחסום את דרכו של המבקש מלהשמיע התנגדותו נוכח טענותיו כי החתימה שעל גבי שטר החוב אינה חתימתו, שהינה טענת הגנה הראויה להתברר, אני מורה כי כל הליכי ההוצל"פ שננקטו בתיק יעוכבו והעיקולים שהוטלו על חשבונו בבנק ועל משכורתו יבוטלו וזאת בכפוף להפקדת סכום של מלוא סכום החוב בקופת בית משפט בתוך 30 יום.