מוסד הבוררות של הבורסה ליהלומים מוסמך

(ש' 20-22, עמ' 9) אין די בתיאוריה שפיתח פאר כדי לקעקע מיסודו את מוסד הבוררות של הבורסה ליהלומים, ככל שמוסמך הוא על פי הסכם לידון בסכסוכים בין צדדים שהאחד מהם חבר בורסה והשני איננו.

...

כך, טען כי בחירת הבוררים בעניינו נעשתה בחוסר שקיפות וכי אופן התנהלות הדברים בתקופה שחלפה מאז ניתנה החלטתי המקורית היה "מוזר". לאחר שבחנתי את הראיות שהגיש פאר לעניין זה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינן של טענות אלה להידחות.

לפיכך לא השתכנעתי כי התנהלות מוסד הבוררות הייתה "מוזרה" ובוודאי שלא עלה ממנה חשש ממשי שהנתבעים ניסו להשפיע על זהות הבוררים או שמוסד הבוררות התנהל באופן שאינו תם לב. תחושותיו ותמיהותיו של פאר לא נתמכו ולו בראשית ראיה ודין טענותיו בהקשר זה להידחות, בפרט נוכח עדותו החד משמעית לפיה אין בידיו כל הוכחה לכך שנעשה שינוי מכוון בזהות הבוררים: מפנה לסע' 47 לתצהירך ("זאת ועוד, גם אם 'יתמזל מזלי' ויבחר הרכב בוררים אשר אינו מכיר את הנתבעים ו/או מצוי עימם בקשרים עסקיים כלשהם ואשר לא ימצא חן בעיני הנתבעים, אין לי ספק כי הנתבעים ינסו להפעיל את מלוא כובד משקלם וקשריהם במוסדות הבורסה כדי להחליף את הרכב הבוררים שיבחר וזאת מבלי שיהיה לי כל פתחון פה בעניין, על שום נוסחו של הסכם הבוררות." - א' ג' כ'), על מה מבוססת האמירה הזאת, על מידע מבוסס או השערה? היא מבוססת על זה שזה כבר קרה, היה תחילתו של בחירת בוררים וראיתי כמה שאני לא יודע, הם כן עשו שינויים בבחירה של הבוררים.

סוף דבר כאמור בהחלטתי המקורית, משהתביעה לפיצויי פיטורים, חופשה והבראה הנן זכויות קוגנטיות, ישמעו רכיבי תביעה אלו במסגרת התיק דנא.

רקע, הליכים קודמים וטענות הצדדים בפסק הבוררות מיום 08.09.2020 חויבו המשיבים לשלם למבקשים סך של 1,017,628 $ ארה"ב. הבוררות היתנהלה בערכאה השנייה של מוסד הבוררות בבורסת היהלומים (להלן: "הבוררות") בפני הבוררים: יהודה סייג, רמי רזניק, רפי ירושלמי, אייל אפלבאום וגבריאל ארבוב (להלן: "הבוררים").

בית המשפט דחה את הבקשה בציינו – "..הצעת בית המשפט, כמו גם פסק הדין שניתן בעקבות קבלתה על ידי הצדדים כולל היגדים מפורשים ולפיהם יחזרו הצדדים "להליך "שמיעה מחדש" בפני המוסד לבוררות של הבורסה".

באשר לכך טוענים המשיבים כי בבסיס פסק הבוררות הלוואות שאינן כרוכות בעיסקאות יהלומים ומשכך הבוררים לא היו מוסמכים לידון בעיניינן; עוד טוענים המשיבים על פגיעה בזכות הטיעון – הבוררים הוציאו פסק הבוררות תחת ידם מבלי שאיפשרו למשיבים למצות זכות הטיעון ובכלל זאת להגיש סיכומיהם או לשטוח מלוא ראיותיהם.

...

עוד טוענים המשיבים כי הבוררים היו מוטים מראש; נמנעו מלהיעתר לבקשות דחייה סבירות ומנומקות; מטרת ההליך סומנה מראש; הפרוטוקולים לא משקפים נאמנה את הדיונים שנערכו בפני הבוררים.

מהכלל אל הפרט - דיון אקדים מסקנה לדיון ואציין כי דין הבקשה להפקדת ערובה להתקבל; אפתח בבחינת סיכוי ההליך אשר בשלב דיוני זה קביעות לגביו הן לכאוריות ובטרם שמיעה אך כבר עתה סיכויים אלו נדמים קלושים למדי; סבורני כי אכן ובניגוד לעמדת המשיבים הרי שניסיונם לתקוף את פסק הבוררות בהתאם לסעיפים 24 (3) ו – 24 (4) לחוק מנוגד למסגרת הנורמטיבית בענייננו ועומד בניגוד להסכמת הצדדים עצמם בגדרי הליך קודם שהתנהל.

לאור האמור לעיל הננו מחליטים כדלקמן: הדיון שהיה קבוע להיום נקבע לבקשת הנתבעים שלא התייצבו לדיון, לפיכך אין אנו מוצאים לנכון לקבוע דיון נוסף בתיק שבנדון.

נוכח האמור לעיל מתקבלת הבקשה להורות על מתן ערובה למילוי פסק בוררות, בהתאם לסעיף 29(א) לחוק הבוררות.

עוד נטען על ידי המשיב לחילופין, שבפתיחת הליכי הוצל"פ נגד המשיב בתאריך 28.12.2015 ובהמשך בפני בית משפט השלום בתל אביב, בגין ערבותו הנטענת לחובות פוס יהלומים כלפי המבקשת, ומשלא התבקש לעכב הליכים בהם עקב קיומו של הסכם בוררות בין הצדדים, פקעה תחולתו של כל הסכם בוררות או הסכמה לסמכות מוסד הבוררות של הבורסה אשר המשיב היה צד לה. עוד נטען שהמבקשת זנחה את הליך הבוררות בשנת 2018 ולמעשה כל 3 התביעות שהגישה המבקשת נגד המשיב למוסד הבוררות של הבורסה נזנחו על ידי המבקשת הן במפורש והן בדרך של מחדל, ומשכך אף מטעם זה לא היה רשאי ומוסמך מוסד הבוררות לחדש את ההליך בשנת 2021 ולפסוק בו ביום 22.3.2022.

...

משמצא בית המשפט להורות על מתן ערובה, הוא מוסמך הוא לקבוע שהפקדתה תהא תנאי לדיון בבקשה לביטול פסק הבורר (רע"א 71/15 אשבד נכסים בע"מ נ' בן עזריה בע"מ (1/2/15), להלן: עניין "אשבד נכסים").

כך לדוגמא, הבוררים התייחסו בפסק הבוררות לעניין היעדרותו של המשיב מהדיונים: "הנתבע מר גולדווין ברגר ידע אודות מועדי הדיונים אולם בחר שלא להתייצב לדיונים אלו היות ולטענתו הוא אינו כפוף למוסד הבוררות של בורסת היהלומים הישראלית בע"מ הגם שהוזהר כי ניתן יהיה לקיים את הדיון והחליט אף בהיעדרו"; ביחס לראיות שהוצגו בפניהם צוין: "בהתאם לראיות שהוצגו ולאחר ששמענו את העדויות אנו קובעים כי מר ברגר היה ערב ואחראי כלפי התובעת בדין התשלומים נשוא הבוררות ששולמו על ידי התובעת לחברת פוס"; הבוררים גם התייחסו לטענה הנוגעת לחתימתו של המשיב על הסכם הבוררות ולהיעדר הסכמתו הפוזיטיבית לידון בפני מנגנון הבוררות של הבורסה: "טענתו של מר ברגר כי "התחייב להופיע" לבוררות אך לא התחייב "לנהל" בוררות הינה טענה מיתממת ואין לה כל בסיס.

לאחר ששקלתי את מכלול טענות הצדדים, ובין היתר בשים לב להנחיית הפסיקה שסכום הערובה אמור להיות סביר ומידתי, אני קובעת שהמשיב יפקיד ערובה בצד הנמוך של 300,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית צמודת מדד, וזאת בתוך 30 יום כתנאי לבירור ההליך.

כל שיש בו לענייננו הוא המשפט הבא: "אני מאשר הסכמתי להופיע לבוררות". האם די בהיגד זה כדי להסיק שעסקינן בתנית בוררות? והאם ניתן לייחס למבקש היתנהגות המלמדת על קבלתו את סמכות הבוררים לידון בתביעת המשיבה נגדו? המוסד לבוררות של בורסת היהלומים מוסמך לידון לא רק בסכסוך שכל המעורבים בו הם חברי בורסה, מכוח היותם מחוייבים להוראת התקנון, אלא גם ב"תביעה שיסודה בחילוקי דיעות ובסכסוכים הפורצים בין חבר.

...

בסיפא למסמך מופיעה הצהרת המבקש לפיה קיבל "תג קניין למשך שנה"; לפיה אינו "מתגורר במדינת ישראל"; ולפיה ידוע לו "כי אינני רשאי למכור יהלומים". בתחתית המסמך מופיע המשפט עליו סובב ההליך: "אני מאשר הסכמתי להופיע לבוררות ו/או בפני כל מוסד ממוסדות בורסת היהלומים הישראלית, אם וככל שאדרש". אין גם מחלוקת כי המבקש לא התייצב לשני הדיונים שנקבעו בבוררות, והפנה ליועצת המשפטית של בורסת היהלומים ולבוררים טיעון בכתב הכופר בסמכותם.

כל שיש בו לענייננו הוא המשפט הבא: "אני מאשר הסכמתי להופיע לבוררות". האם די בהיגד זה כדי להסיק שעסקינן בתנית בוררות? והאם ניתן לייחס למבקש התנהגות המלמדת על קבלתו את סמכות הבוררים לדון בתביעת המשיבה נגדו? המוסד לבוררות של בורסת היהלומים מוסמך לדון לא רק בסכסוך שכל המעורבים בו הם חברי בורסה, מכוח היותם מחוייבים להוראת התקנון, אלא גם ב"תביעה שיסודה בחילוקי דעות ובסכסוכים הפורצים בין חבר.

בהפ"ב 15790-11-18 יוסיפוב נ' בן דוד נדונה שאלה דומה בהקשר לחתימת פקיד על בקשה לקבלת "תג פקיד", בה הצהיר: " הנני מצהיר/ה בזאת כי אני מקבל/ת על עצמי ומסכים/מה לכל התנאים ההתחיבויות וההגבלות המנויות בכתב התחייבות זה... אני מאשר/ת מסכים/מה ומתחייב/ת מפורשות להעביר כל סכסוך ביני לבין מי מחברי בורסת היהלומים הישראלית בע"מ ו/או מי מדיירי בניני בורסת היהלומים ו/או עובדיהם לבוררות על פי ההוראות והכללים לענין בוררות הכלולים בתקנות ההתאגדות" גם כאן נקבע כי החותם הסכים לקבל על עצמו את מרות מוסד הבוררות: "...סמכות המוסד לבוררות להכרעה בסכסוכים בין הנכללים בקבוצות שקיבלו על עצמן את כלל הוראות התקנות – חברים, חברים על תנאי ומתמחים, כופה עצמה גם על מי שאינם נמנים על קבוצות אלו ('אדם ו/או גוף משפטי אחר'), אך הסכימו לקבל את מרותו – כגון, אך לא רק 'דיירים בבניני הבורסה', בכתב התחייבות ספציפי', וכן: 'הוראה מיוחדת לקבלת מרות המוסד לבוררות נכללת גם בטפסי הבקשה לקבלת מעמד של 'פקיד' הכוללת הצהרה הממוקמת מעל חתימת המבקש את תג הפקיד...". ראו גם בהפ"ב 54850-11-17 קינסטלר נ' דידיה, וכן ת"א 56418-10-21 מורדוב נ' דוידוב.

מסקנתי היא כי שלמבקש עומדת עילת ביטול פסק בוררות לפי סעיף 24(1) לחוק הבוררות – הן מן הטעם שההוראה עליה נסמכה המשיבה אינה תנית בוררות, הן מן הטעם שהתנהלות המשיבה מבטאת ויתור על התדיינות בבוררות.

הערה שנייה היא בקשר לסמכותו העניינית של בית משפט זה. חוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן – חוק הבוררות), מורה כי ""בית המשפט" – בית המשפט המוסמך לידון, לפי כל דין, בעיניין שהוסכם למסרו לבוררות" (סעיף 1 לחוק).

מוסד הבוררות של בורסת היהלומים הוכר פעמים לא מעטות בפסיקה כמוסד שמהוה חלק אינטגראלי מן הבורסה, מוסד ידוע ומבוסס בכל הנוגע לפיתרון סכסוכים בשוק היהלומים (עיינו, למשל, רע"א 5184/17 בראשית יהלומים בע"מ נ' נמדר, פיסקה 4 (‏17.9.2017): "אקדים ואומר כי ענייננו בענף היהלומים, המאופיין בכללי היתנהגות ויישוב סכסוכים ייחודיים. כך, למשל, מבוסס המסחר בתחום על אמון הדדי – ועיסקאות נחתמות בו בתקיעת כף ובאמירת "מזל וברכה", חלף היתנהלות פורמאלית.

...

למעשה, דווקא ההחלטה באותו עניין תומכת בדחיית טענת המבקש, שכן בית המשפט קבע (פיסקה 34 להחלטה): "אני סבורה כי יש להבחין בין מקרה של סכסוך בין היוצרים לבין עצמם, לבין סכסוך בין היוצרים לבין אקו"ם. ככל שמדובר בסכסוך בין היוצרים לבין עצמם, ספק רב בעיני אם יש מקום לקבוע כי התניות הנוגעות למינוי הבורר, הארכת כהונתו ותשלום שכרו – הן תניות מקפחות. כך או כך, זה אינו המקרה שלפניי. אולם לטעמי, וכפי שיובהר להלן, ככל שמדובר במקרה כמו המקרה דנן, בו מדובר בסכסוך בין אקו"ם לבין היוצרים, מבנה המינוי של הבורר, וההסדר ביחס להמשך כהונתו ואופן תשלום שכרו, יוצרים קיפוח". אם כן, בית המשפט באותו עניין מצא מקום להבחין בין סכסוך עם "הספק" עצמו לבין סכסוך במישור היחסים שבין העוסקים בתחום.

הגם שהטעמים לדחיית הדיון היו בחלקם מוצדקים (ועיינו, תגובת המבקש מיום 17.11.2023 והחלטה מיום 21.11.2023 בדבר דחיית הדיון לאור היות המבקש בחו"ל; וכן ראו החלטתי מיום 21.1.2024), הבוררות כבר החלה, וכפי שנפסק, "מן הרגע שהבוררות נתכוננה היא חיה את חייה העמצאיים והיא כפופה לחוק מיוחד, הוא חוק הבוררות, ולא לחוקי החוזים" (ע"א 491/76 גאולים מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' צדוק, פ"ד לא(3) 625, 635 (1977)).

אשר על כן, הבקשה לסעד זמני נדחית.