ייפוי כוח עו"ד בערעור על פסק דין לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 5698-06-14 הררי ואח' נ' בנימין ואח' תיק חצוני: לפני כב' השופט אילן דפדי, סגן נשיא תובעים 1.שחר הררי 2.שחר הררי חברת עו"ד ע"י עו"ד שחר הררי ועו"ד סיוון גוטהולץ נתבעות 1.מוטרה בנימין 2.ויקטורין שחיבר ע"י עו"ד אורי אהד פסק דין

לדבריהן, על פי נוסח ההסכם וייפוי הכוח שמהוה חלק מההסכם, ייצוג התובע כלל הגשת תביעה על פי סעיף 197 לחוק התיכנון והבנייה על כל הכרוך בכך לרבות הליכי ערעור וניהול הליכים בבית המשפט.

...

סוף דבר לאור כל האמור, לא מצאתי לפסוק לתובע שכר טרחה נוסף מעבר לשכר של 10% בתוספת מע"מ הקבוע בהסכם בין הצדדים.

אשר על כן, התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעות הוצאות משפט בסך של 15,000 ₪.

בית המשפט המחוזי בירושלים לפני כב' השופט אהרן פרקש, סגן נשיא ת"א 4362-02 גול נ' הועדה המקומית לתיכנון ובניה ירושלים ואח' התובע חסן גול ע"י ב"כ עו"ד מוהנד ג'בארה הנתבעות 1. הועדה המקומית לתיכנון ובניה ירושלים ע"י ב"כ עו"ד אירנה טויב 2. מדינת ישראל - אגף רישום והסדר מקרקעין ע"י ב"כ עו"ד שרון אבני פסק דין

כן עתר התובע לתשלום פצויי הפקעה מאת הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת"), בהתאם לסעיף 197 לחוק התיכנון והבנייה, התשכ"ה-1965.

ביום 15.1.09 ניתן פסק דין נוסף (כב' השופט (כתוארו אז) מ' רביד), בו נקבע כי לאור הסכמת בא כוח התובע כי מדובר בקרקע מסוג מירי, מתייתר הצורך לידון בשאלת סוג הקרקע, שלצורך הדיון בה הוחזר התיק.

אף על פסק דין זה הגיש התובע ערעור.

ביום 28.2.2002 העבירו אחותו ואימו של התובע את המקרקעין לתובע במתנה, באמצעות ייפוי כוח בלתי חוזר.

...

מסקנתי היא, כי אני מקבל את עמדת מומחה הנתבעת, שבשנת 1951 לא היה עיבוד במקרקעין.

מסקנה זו אינה עולה בקנה אחד עם עדויות התובע והעדים מטעמו, שכבר משנת 1965, ובוודאי מתחילת שנות ה-70, הופסק העיבוד במקרקעין.

מכל האמור – התביעה נדחית.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עמ"נ 9328-12-21 המטה לבצוע הסדר הקיבוצים בע"מ ואח' נ' הועדה המקומית לתיכנון ובניה רמלה ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופטת עמיתה זהבה בוסתן מערערים 1. המטה לבצוע הסדר הקיבוצים בע"מ 2. בנק הפועלים בע"מ 3. בנק לאומי לישראל בעמ 4. בנק מזרחי טפחות בעמ 5. בנק דיסקונט לישראל בעמ 6. הבנק הבנלאומי הראשון לישראל בעמ 7. אס.ג'י. אחזקות טקסטיל בע"מ ע"י ב"כ עו"ד תמר מגדל ועו"ד ליהי מרקמן משיבים 1. הועדה המקומית לתיכנון ובניה רמלה 2. הוועדה המקומית לתיכנון ובניה גזר ע"י ב"כ רותם ארביב קופלניקוב 3. הוועדה המקומית לתיכנון ובניה חבל מודיעין ע"י ב"כ עוה"ד אריאל שיין ועו"ד עידו בלוך 4. רכבת ישראל בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד טלי ענבר גולן ועו"ד ברק כהן פסק דין

בפני ערעור על החלטת וועדת הערר המחוזית לתיכנון ובניה – פיצויים והיטלי השבחה (מחוז מרכז) (להלן: ועדת הערר) מיום 29.09.2021, אשר דחתה שלושה עררים שהוגשו בעקבות דחיית תביעות לפיצויים מכח סעיף 197 לחוק התיכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן: החוק), על ידי הועדות המקומיות "רמלה", "חבל מודיעין" ו"גזר" בעקבות אישורה של תת"ל/45/א (ערר רמ/9011/1120, ערר חמ/9004/1120 וערר גז/9002/1120 ולהלן: העררים, התכנית הפוגעת, ו-הוועדות המקומיות).

כך גם מלמד ייפוי הכח הבלתי חוזר שניתן לחשב הכללי המחייב אותו למחוק את הערת האזהרה ביחס לכלל הקרקע לשיווק אם התמורות שיתקבלו מעסקה אחת יהיה בהן כדי לפרוע את יתרת "חוב הבלון" של אותו קבוץ.

בע"א 1950/96 כפר אז"ר מושב עובדים להתיישבות שיתופית ואח' נ' הועדה המקומית לתיכנון ובניה אונו, כלל לא מצא בית המשפט לנכון לידון בשאלת זכותם של ברי רשות להגיש תביעה לפיצויים לפי סעיף 197 לחוק ויצא מתוך הנחה כי זכויותיהם הקנייניות של המערערים כברי רשות במקרקעין מעניקה להם את הזכות לתבוע פיצויים על-פי סעיף 197 לחוק.

הנאמר בפס"ד ורדי שדן ב'הערת אזהרה שלילית' יפים גם לענייננו: "יצוין כי יש רגליים מוצקות לסברה של ביהמ"ש המחוזי כי בידי בעל הערת האזהרה השלילית יש מעין עכבון על המקרקעין. זכות העכבון יכולה להווצר גם מכוח הסכם בין הצדדים והיא יכולה לחול גם במקרקעין. יש לה שני פנים: הפן "הפוססורי" והפן "הבטוחתי". גם כאן איפוא, ממלאת הערת האזהרה, לכל הפחות, תפקיד אחד מבין שני תפקידי העכבון – הפן הבטוחתי המעניק לבעל הזכות כאמור עדיפות על פני נושיו של החייב, במובן זה שבידי בעל הערת האזהרה הכוח לעכב את מכירת המקרקעין עד אשר יסולק החוב כלפיו.

...

דין הערעור להידחות.

סיכום הערעור נדחה.

המערערים ישלמו למשיבים את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 80,000 ₪ (30,000 ₪ למשיבות 1-3 ו- 30,000 ₪ למשיבה 4).

ועדה מקומית לתיכנון המרכז ע"י ב"כ עוה"ד שלום זינגר ושני זינגר פסק דין ועדת הערר נמחקה בהתאם להחלטה מיום 13/7/22.

בשל גידול ניכר במספר הנוסעים והמטענים העוברים בנמל התעופה בן גוריון (להלן: "נתב"ג"), לאורך השנים, גידול שיצר עומס על מתקניו, הביא לצפיפות ופגע ברמת השרות, ביקשה רשות שדות התעופה (המשיבה 2 בהליך לפני, להלן:"רש"ת"), להקים מסוף נוסעים חדש – "טרמינל 3". לצורך כך תוכננה ואושרה תמ"א 2/4 לשם הרחבת נתב"ג. בעקבות אישור תמ"א 2/4, הוגשו לועדות המקומיות השונות, על ידי בעלי מקרקעין הסמוכים לנתב"ג כ - 5,000 תביעות לפי סעיף 197 לחוק התיכנון והבנייה (הועדות המקומיות צורפו להליך זה כמשיבות 3-9, להלן: "הועדות המקומיות").

פסק הדין בעיניין טויטו, קבע כאמור התוויות המאפשרות בחינת ירידת הערך למקרקעין, כפועל יוצא מאישור תמ"א 2/4 ולמעשה סלל את הדרך למי שסבר כי בהנתן התוויות אלו קיימת לזכותו פגיעה המזכה בפצוי בהתאם להוראות סעיף 197 לחוק התיכנון והבנייה, לחזור לועדת הערר, להוכיח טענתו ולזכות בפצוי.

דיון והכרעה; אפתח ואציין כי, כעולה מההערה המקדימה אשר פתחה את פסק הדין, הדיון בעירעור זה נמשך זמן רב, כפועל יוצא ממחדלו החוזר ונשנה של בא כוח המערערים, מהמצאת יפויי כוח המלמדים על כך שהוא אמנם עדיין שליחם של המערערים ומייצגם בהליך זה. אשר לכך, אציין כי בסופו של יום אשר יגר בית המשפט אמנם היתממש, באשר התחוור כי, למרות ניסיונותיו הרבים של בא כוחו המערערים, לא עלה בידו להציג יפויי כוח עדכניים מאת חלק מהמערערים והתחוור כי אמנם, בין היתר, במהלך השנים, חלק מהמערערים נפטרו ומשכך יפויי הכוח אשר ניתנו על ידם פקעו.

בדיון זה, טרם היו בידי בא כוח המערערים יפויי הכוח מטעם כלל המערערים ואולם, במסגרתו אפשרתי לב"כ המערערים להשמיע טעונו וזאת, במיוחד על מנת לאפשר לו מזה – להיות מודע למשוכות הנכבדות אשר שומה על המערערים לעבור במסגרת העירעור ולהציג נימוקיו כנגדן ומזה – לשקול לאור זאת, עמידתו על העירעור, בהנתן סכוייו הנמוכים.

...

משהוסדרה סוגיית הייצוג והתחוור מי מבין המערערים נותר ומי נמחק, אפנה לבחינת טיעוני המערערים לגופם, אשר אליהם, אקדים אחרית לראשית, לאחר שבחנתי את טיעוני המערערים, נחה דעתי כי דינם להידחות ולהלן יפורטו טעמיי.

משכך, גם טענתם זו של המערערים נדחית.

סוף דבר; לאור כל האמור והמפורט – הערעור נדחה.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"מ 30940-05-11 ויסמן נ' מדינת ישראל ואח' בפני כב' השופטת מיכל רובינשטיין, סגנית הנשיאה העותר שאול ויסמן המשיבים 1.משרד הפנים- מנהל התיכנון מחוז ת"א ומתכננת המחוז 2.הוועדה המחוזית לתיכנון ובניה מחוז תל אביב שתיהן ע"י ב"כ עו"ד מיכל פליגלר (שטיין), פרקליטות מחוז ת"א (אזרחי) 3.הוועדה המקומית לתיכנון ולבניה רמת השרון ע"י ב"כ עו"ד ד"ר יוסף פרוכטמן פסק דין

בדיון נוסף בעיניין הפקדת התכנית שקיימה הועדה המקומית ביום 27.2.11 הוחלט, בין היתר, כי לאור העובדה שהועדה המקומית דנה בעבר בתוכנית ביום 14/3/10 והמליצה על הפקדת התוכנית בתנאים לרבות דרישת הגשת כתב שיפוי עפ"י סעיף 197 לחוק, ולאור העובדה שכתב השיפוי לא הוגש, הרי ש"העברת התוכנית לוועדה המחוזית תהיה בכפוף למילוי כל התנאים שנקבעו בהחלטת הוועדה המקומית בישיבתה מיום 14/3/10, לרבות חתימה על כתב שיפוי" (להלן: "החלטת הוועדה המקומית").

שם נקבע, בין היתר, כי: "לאחר פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים פנה המערער במקביל בשני מסלולים - ראשית, הוא הגיש לועדת התיכנון תוכנית חדשה עבור המקרקעין. משנדחתה גם בקשתו להפקיד את התוכנית החדשה הוא נקט בהליכים משפטיים בעיניין הסרוב להפקיד את התוכנית החדשה... במקביל, הגיש המערער ערעור על פסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים בנוגע לתוכנית המקורית שהגיש, הוא העירעור המונח בפנינו... המערער ושאר העותרים הודו כי בעת הגשת העתירה לא מולאו על ידם תנאים שונים שנדרשו לצורך הפקדת התוכנית... נראה כי משלא מולאו כל התנאים להפקדה, השאלה האמיתית הטעונה הכרעה היא האם יש מקום לחייב את הועדה המחוזית ליתן למערער אורכות נוספות במסגרת התוכנית שעמדה לדיון. בענין זה יש שיקולים לכאן ולכאן. מחד, אין להיתעלם מהמאמצים רבי השנים של מגישי התוכנית לקדם את התוכנית. בנוסף, פתיחת תיק חדש איננה בעלת משמעות טכנית בלבד. משמעותה היא, כפי שהובהר בהליכים שלפנינו, כי התוכנית תדרש לעמוד בדרישות תיכנון עדכניות שיש להניח שיקשו על המערער בניסיונותיו להפקדת התוכנית. מן הצד האחר - לאור פרק הזמן שחלף מאז ההחלטה המותנית בדבר הפקדת התכנית והאורכות השונות שכבר ניתנו מן הסתם בשים לב למאמצים שהושקעו בעבר בתוכנית, אורכות שלא הביאו למילוי כל התנאים, אינני סבורה כי עלינו להתערב בעמדת הועדה המחוזית לפיה אין הצדקה להקפיא לזמן כה ארוך דרישות עבר. עם זאת, נראה לכאורה כי במסגרת ההליך המשפטי הנוסף בו נקט המערער ניתן יהיה לשקול, מקום שהדין מאפשר זאת, את משך הזמן בו תלויים ההליכים, ואת העובדה שהתוכנית ה"חדשה" איננה באמת "חדשה" אלא יש לה "שובל" ארוך של היסטוריה.

לטענת העותר רק בעת דיון בוועדה המחוזית בהשגתו על דחייתה ואי הפקדתה של התכנית על-ידי הוועדה המקומית, יוכל העותר להעלות טענותיו הן לעניין היות התכנית החדשה שבקש להפקיד זהה לתכנית המקורית ולפיכך אין מקום לידרוש תנאי סף חדשים נוספים לצורך הפקדתה לאחר שתנאי הסף שנדרשו להפקדת התכנית המקורית מולאו במלואם (תוך הסתמכות על פסק הדין שניתן בעיניינו בביהמ"ש העליון בעיניין זה (עע"מ 10332/09) ביום 20.7.2011), והן לעניין עצם דרישת כתב שיפוי כתנאי סף להפקדת התכנית, מכח סעיף 197 לחוק הדן בתביעות פיצויים עקב תכנית פוגעת, כאשר לטענת העותר הדרישה אינה חוקית וממילא אינה מהוה תנאי סף תיכנוני להפקדת תכנית.

מה גם שהחלטת הוועדה המקומית שלא להפקיד את התכנית לא התבססה על דרישת יפויי כח מהעותר כי אם על העדר כתב שיפוי לכסוי תביעות עתידיות, ככל שיהיו, בהתאם לסעיף 197 לחוק.

...

כל העניינים הללו אינם יכולים כמובן להתברר במסגרת ערעור זה. על יסוד הטענות שהועלו בעתירה המנהלית והעובדות שנקבעו, לא ראינו אפשרות להיעתר לערעור והוא נדחה" (עע"מ 10332/09 שאול ויסמן נ' הועדה המחוזית לתכנון ובניה, מחוז תל אביב [לא פורסם] (3.8.2011)).

לפיכך ובנסיבות אלה החלטת הועדה המקומית מיום 27.2.11 היא החלטה סבירה ובהתאם יש לדחות את העתירה.

סוף דבר לאור האמור העתירה המתוקנת מתקבלת בזאת כך שעל המשיב 2-מנהל התכנון להעביר את ההשגה שהגיש העותר על החלטת הוועדה המקומית מיום 27/2/2011 לדיון בפני המשיבה 1-הועדה המחוזית ללא דיחוי.