חבות מעביד בתשלום דמי ביטוח לאומי על תגמולי מילואים

כל שינוי בשיטת חישוב דמי הביטוח באופן המוצע ע"י התובעים, בעד תקופות העבר, משמעו - שינוי לרעה בחישוב הגימלאות ששולמו ומשולמות לחברים בקיבוצים, באופן הבא: תגמולי מילואים - לפי רשומי הנתבע, ביחס לתקופה שמחודש 10/08 ועד 12/08 נימצאו 199 מקרים של משרתי מילואים שתגמול המילואים שולם להם גם לפי שכרם מחוץ לקבוץ וגם לפי השכר הרעיוני שדווח במסגרת דמי 05.

המסגרת הנורמאטיבית סעיף 3 לחוק הביטוח הלאומי קובע, כאמור לעיל, כי: "לענין חוק זה רואים חבר אגודה שיתופית העובד במפעל האגודה או מטעמה כעובד ואת האגודה רואים כמעבידו; ואולם בחבר אגודה שיתופית שהיא קבוץ או מושב שיתופי רואים את החבר כעובד ואת הקבוץ או המושב השיתופי כמעבידו, אם הבחר עוסד בתפקידו במסגרת סידור העבודה ולא על פי היתקשרות אישית בינו ובין מעביד אחר, אף אם התפקיד מבוצע במפעל האגודה או מטעמה". סעיף 342 (ב) לחוק הביטוח הלאומי, המתייחס להטלת חבות בתשלום דמי ביטוח לאומי שעה שישנם שני מעסיקים, קובע כי:"היה המבוטח עובד אצל מעבידים שונים, ישלם, כל אחד מהם את דמי הביטוח". על רקע הגדרת העבוד שבסעיף 3 לחוק הביטוח הלאומי ועל רקע חובת תשלום דמי ביטוח, ביחס למבוטח העובד אצל שני מעסיקים, ברי כי היה בסיס חוקי והיגיון בחיוב הקיבוצים בתשלום דמי ביטוח עבור חבריהם, אשר עבדו מחוץ לקבוץ אך ביצעו גם מטלות/עבודות במסגרת הקבוץ.

גם בזמנים שדמי 05 שולמו, היו חברי קבוץ, עובדי חוץ בגינם לא שולם ביטוח זה, למשל חברי קבוץ אשר שמשו כקצינים וכמפקדים במערך הלוחם בצה"ל ואשר קיבוציהם פטרו אותם ממערך התורנויות והגיוסים וכן חברי קבוץ אשר שמשו כעובדים מגוייסים בשכר מלא במסגרת התנועות הקיבוציות במטה בתל אביב - עובדה זו מוכיחה כי בהיעדר עבודה במסגרת הפנימית של הקבוץ, אין כל טעם ואין כל היגיון בהטלת נטל נוסף של דמי ביטוח לאומי על הקיבוצים, עבור עבודה שלא נעשית ולא מתקיימת במסגרת הפנים קיבוצית.

...

בענין השתהות הנתבע בביצוע התיקון הנדרש ביחס לדמי 05 - אין לאפשר לאחרון לצאת נשכר מעיכובים להם הוא עצמו גרם כאשר, הנתבע, בהיותו רשות מנהלית מחויבת לפעול במהירות הראויה והרי אין חולק כי הקיבוצים פנו אל הנתבע, בזמן אמת, ולכל המאוחר החל משנת 2003, בטענה שאין מקום להמשיך ולגבות את דמי ה - 05.

לאחר ששקלנו את טענותיהם, כבדות המשקל, של באי כוחם המלומדים של הצדדים ולאחר שעיינו, היטב, בתצהירים שהוגשו, בתעודות עובד הציבור ובכלל המסמכים שצורפו לכל אלה ובהסתמך על הפסיקה העניפה שאוזכרה על ידי הצדדים ואשר פורטה גם לעיל, סבורים אנו כי הנכון יהיה לקבוע, בדומה למה שקבע ביה"ד הארצי בפסק דין כרמי כי, יש להתייחס לקו הגבול כפי שהוא מצא ביטוי בהסדר שחל מינואר 2009, הסדר אשר גובש, אף הוא, בשים לב לדיונים ולהתכתבויות שנערכו בין הצדדים.

לזאת יש להוסיף כי, לא השתכנענו שיש לראות את הנתבע כמי שהפלה, לרעה, את התובעים שכן, כפי שנקבע בפס"ד קיבוץ אור הנר - "לאורך השנים ראתה מדינת ישראל את הקיבוצים כמגזר יחודי הזכאי ליחס שונה. יחס זה מצא ביטויו, בין השאר, במתן הטבות שלא ניתנו למגזרים אחרים באוכלוסיה ובקביעת הוראות חוק שונות שיוחדו לקיבוצים ולחבריהם.." וכן לא ניתן להתעלם מכך שבשל השיהוי הרב שבהגשת התביעה (כאשר לענין זה, יפים הדברים, גם אם נתייחס למועד הוגשה העתירה, תחילה, לבית משפט העליון- 10/07, כמועד ה"אמיתי" להגשתה), לו היינו מקבלים את התביעה, היתה נגרמת פריצה משמעותית של המסגרת התקציבית עליה מושתתת מערכת הביטחון הסוציאלי וגם מטעם זה, מקום שהעוול לו טענו התובעים, תוקן בחודש אפריל 2009 בתחולה מחודש ינואר 2009, החלטנו שלא יהיה זה נכון לקבל את התביעה.

לסיכום לפיכך וחרף הטעם שמצאנו בחלק ניכר מטענות התובעים (לרבות אלו המתייחסות לכך שהנתבע לא הביא בחשבון שמשכורותיהם של עובדי החוץ מועברות לקיבוץ ולרבות אלו המתייחסות להחלטת הנתבע להוציא את עובדי החוץ מהמכנה) אך בשל הטעם שמצאנו בחלק מטענות הנתבע (למשל בעובדה שהעיכוב בשינוי הוראה 327 לא נגרם בשל השתהות של הנתבע) וכן בשל הפסיקה אותה איזכרנו, המסכת העובדתית המוסכמת ובשל השיהוי בהגשת התביעה והנזק שצפוי היה להגרם למסגרת התקציבית עליה מושתת מערכת הביטחון הסוציאלי, לו היינו מקבלים את התביעה ובהינתן כי מאז ינואר 2009 באה על תיקונה בעיית דמי 05, החלטנו לדחות את התביעה.

בנסיבות הענין, הרי שתלושי השכר מהוים ראיה לכאורה לתשלום דמי החופשה הנקובים בהם.

אמנם, צודקת הנתבעת כי תגמולי המילואים אשר שולמו לה על ידי המוסד לביטוח לאומי שולמו בסכומי ברוטו ומהם יש לנכות ביטוח לאומי וביטוח בריאות[footnoteRef:46]; ואולם, עיון בתלושי השכר לחודשים נובמבר 2013 ואוגוסט 2014 מעלה כי השכר ששולם לתובע על ידי הנתבעת בערכי ברוטו עבור ימי המילואים, נמוך מהסכום שהועבר לנתבעת על ידי המוסד לביטוח לאומי, כפי שיפורט להלן: [46: ראו נספחים ז12 ו- ז13 לכתב התביעה.

אין בידי לקבל את חישוב הנתבעת[footnoteRef:47] שלפיו שולם לתובע בחודש אוגוסט 2014 סך של 13,133 ₪, סכום העולה על תגמולי המילואים שהועברו לנתבעת עבור התובע (12,399 ₪).

מכאן, שאין לנכות תשלומים שאינם תלויים במספר ימי העבודה בפועל מההפרש שבין התגמול שהועבר על ידי המוסד לביטוח לאומי למעסיק לבין התשלום ששילם המעסיק לעובד על חשבון התגמול.

נוכח קיומה של מחלוקת כנה על עצם החבות בתשלום הפרישי תגמולי המילואים, ובשים לב לכך כי בפועל הנתבעת דאגה לשלם לתובע את מלוא שכרו החודשי בתקופת ימי המילואים (הפער בתשלום נבע מכך שתשלומי תגמולי המילואים עלו על השכר החודשי), לא מצאתי לחייב את הנתבעת בתשלום פצויי הלנה מלאים, ויש להעמידם על הפרישי הצמדה וריבית כחוק.

...

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: פדיון חופשה בסך 6,715 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.12.14 ועד למועד התשלום בפועל.

יתר תביעות התובע וטענת הקיזוז של הנתבעת- נדחות.

משהתביעה התקבלה רק ביחס לחלק מרכיביה, התובע ישלם את הוצאות הנתבעת בסך 500 ₪ ושכ"ט ב"כ בסך 2,500 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום.

לעניין חובת ההפרשה קבע בית הדין, בין היתר כך: · הוראת סעיף 283 לחוק מתייחסת "על פי לשונה לכלל העובדים במשק. החוק עוסק בכל מי שנוהגים להפריש לפנסיה, כאשר מקור החבות – חוק, הסכם קבוצי או הסכם אישי אינו משנה לעניין עצם החבות"; · "ההבחנה שמבקשת המדינה לעשות בין עבודה רגילה ל'עבודה נוספת' אינה מופיעה בלשון הסעיף המתייחס לכל סוגי ההפרשות הפנסיוניות ואין היא עושה הבחנה בין פנסיה בגין עבודה לבין הפרשה לקרנות בגין 'עבודה נוספת' מותנית בתנאי"; · נדחתה טענת המדינה לפיה בפרשנות הוראתו של סעיף 283 לחוק, ניתן ללמוד גזירה שווה ממצבים בהם עובד השוהה בחופשה, או במחלה, אינו זכאי להפרשות לפנסיה בגין "עבודה נוספת". זאת, נוכח ההוראה המפורשת שבסעיף 283, שאינה מצויה בחוק חופשה שנתית; · לשונו של סעיף 283 מגשימה את תכליתו הספציפית, לפיה יש "... לשים את המבוטח במצב כאילו לא יצא למילואים ... ההפרשה לפנסיה מהוה חלק מן הבטחון הסוצאלי שלו. שעה שאינו זכאי להפרשות לפנסיה בגין "עבודה נוספת" בעת שירות מילואים, בהכרח נפגעות זכויותיו"; · לשונו הברורה והחד משמעית של סעיף 283 מתיישבת עם תכלית החוק לפיה, ככלל, יש לשאוף לפרשנות המיטיבה עם המבוטח, משנמנה חוק הביטוח הלאומי על מערך החקיקה הסוציאלית; · בית הדין ציין, כי דרישת הרופאים לתשלום לקופות, הגם שהועלתה בשנת 2002, מבוססת על הסכמים משנות ה-70 טרם חקיקת ההוראות בנוגע להמשך ההפרשות לגמל בזמן שירות מילואים.

ככל שהמעסיק שילם לעובד שכרו בתקופת שירות המילואים – לא יהא עוד העובד זכאי לתגמול מילואים ממעסיקו (עב"ל 112/98 אהרנסון – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 18.8.1999) מטעם זה. מעצם טיבו וטבעו, מבוסס תגמול המילואים על כך שנבצר מן המבוטח להישתכר מחמת שרותו במילואים, המונע בעדו לעבוד ולמלא את תפקידו אצל מעסיקו (דב"ע לז/28-2 כהן - נאמנות התאטרון הקאמרי, פד"ע ט 217 ).

כך, במסגרת הזכויות והחובות החלות על עובדת השוהה בחופשת לידה או בשמירת הריון, מורה סעיף 7א' שעניינו "הפרשות לקופת גמל בחופשת לידה ובשמירת הריון", כי עובדת הזכאית לדמי לידה לפי חוק הביטוח הלאומי, או הזכאית לגימלת שמירת הריון "והיא ומעבידה או המעביד בלבד, נהגו לשלם תשלומים לקופת גמל, ימשיך המעביד לשלם תשלומים כאמור בעד התקופה שבעדה שולמו דמי הלידה או גמלת שמירת ההריון, לפי העניין, ובילבד שהעובדת שילמה בעד התקופה האמורה את התשלומים החלים עליה, אם חלים, להבטחת הזכויות האמורות, והכל בשיעורים ולפי שכר העבודה כאילו הוסיפה העובדת לעבוד בתקופה האמורה...". לטענת הויתור טוענת המדינה כי הרופאים ויתרו למעשה על הזכות המוקנית להם בסעיף 283 לחוק, בכך שמשך 30 שנה נימנעו הם עצמם מלהפריש לקרנות בעת שירות המילואים ואף לא דרשו מן המדינה – מעסיקתם לעשות כן. אין לקבל טענה זו. אכן, הלכה היא כי בהתקיים תניה בהסכם קבוצי שאין נוהגים לפיה, יכול וישתמע מהיתנהגות הצדדים ויתור ואף שינוי התניה בהסכם [עסק 1002/04 הסתדרות העובדים הכללית החדשה – הסתדרות המהנדסים - שירותי בריאות כללית; עסק 1017/04 שירותי בריאות כללית – הסתדרות העובדים הכללית החדשה, ארגון עובדים קופת חולים כללית וועד עובדי מרכז רפואי העמק].

...

יחד עם זאת, לא ויתרו הרופאים על עצם קיומה של הזכות ועל המדינה לשלמה ממועד מתן פסק דין זה. על כן, מקובלת עלי עמדת חברתי השופטת ארד, שחובת ההפרשות שאנו מטילים על המדינה מתחילה במועד מתן פסק דינו של בית הדין האזורי.

סיכומם של דברים - לאור כל האמור לעיל, אף אני בדעה שחובה על המדינה להפריש לקופות הגמל של הרופאים עבור רכיב "עבודה נוספת" גם עבור התקופה בה משרת הרופא במילואים, וזאת יחד עם העברת חלקו של הרופא לקופות הגמל.

סוף דבר ערעור המדינה נדחה.

לא יהיה זה, להבנתה, מן ההיגיון לפרש את החוק אשר הטיל חבות בתשלום דמי ביטוח על התגמולים כאילו בא להטיל חובה על המוסד לשלם דמי ביטוח לעצמו, שכן משמעות הדבר היא פטור של התגמולים מתשלום דמי ביטוח; ואילו רצה המחוקק להגיע לתוצאה זו, היה נותן לכך ביטוי ברור, ואל נכון היה עושה זאת ישירות ולא בדרכים עוקפות.

דברים אלה מצביעים על הבחנה ברורה בין שני הנושאים, ועל-כן אין כלל לתמוה, מדוע לעניין מס מעסיקים ניתן לראות מעביד המשלם תגמולי מילואים לעובדו כ"צנור" בעלמא, כשהתוצאה היא הפטרתו מתשלום המס, בעוד שלעניין חבות בדמי ביטוח לאומי יש להשקיף עליו כעל משלם שכר לעובד, וממילא לחייבו בתשלום דמי ביטוח לאומי.

...

מסקנה זו ביסס בין השאר על מטרתו של חוק מס מעסיקים, תשל"ה-1975, עליה למד מדברי שר האוצר שעה שהגיש לכנסת את הצעת חוק מס מעסיקים, תשל"ה-1975.

דברים אלה מצביעים על הבחנה ברורה בין שני הנושאים, ועל-כן אין כלל לתמוה, מדוע לעניין מס מעסיקים ניתן לראות מעביד המשלם תגמולי מילואים לעובדו כ"צינור" בעלמא, כשהתוצאה היא הפטרתו מתשלום המס, בעוד שלעניין חבות בדמי ביטוח לאומי יש להשקיף עליו כעל משלם שכר לעובד, וממילא לחייבו בתשלום דמי ביטוח לאומי.

סוף דבר: העתירה נדחית.

הרציונל העומד מאחורי תשלום דמי חגים אלו הוא, שהעובדים יזכו במנוחה בימי החגים מבלי ששכרם יגרע כתוצאה מכך".

התובע מסתמך בין היתר על חוברת שפורסמה על ידי המוסד לביטוח לאומי ואשר בסעיף6 בו צויין-"אם שילם המוסד לביטוח לאומי למעסיק סכום תגמול גדול מן הסכום ששילם המעסיק לעובד, חובה על המעסיק לשלם לעובד את ההפרש." התובע צירף אישור של הצבא על תקופות שרות המילואים שביצע בין התאריכים 13.1.02 ועד ליום 10.6.04 (נספח ז' לכתב התביעה) וכן הגיש אישור מהמוסד לביטוח לאומי על התגמולים שקיבלה הנתבעת בגין תקופות מילואים אלה (נספח ח' לכתב התביעה).

סעיף 276(א)(1) לחוק הביטוח הלאומי מטיל את החבות לתשלום תגמול המילואים על המעביד.

...

תביעות התובע להחזר שכר דירה והוצאות בדיקה-נדחות.

אשר על כן, הנתבעת תשלם לתובע כדלקמן-א. הפרשי שכר בסך של 12,409.78 ₪.

כמו כן, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 15,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק אשר ישולמו תוך 30 יום מקבלת פסק הדין שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.