חבות מבטחת רכב בפיצוי עיזבון ותלויים של נפטר בתאונת דרכים

השופט צ' זילברטל: המשיבים 6-1 (להלן: התובעים) הגישו לבית משפט השלום בנצרת תביעת עיזבון ותלויים לפיצויים בגין מותו בתאונת דרכים של מ.ע. ע"ה (להלן: המנוח), שעיזבונו הוא המשיב 1.

סעיף משנה (ה) עוסק בתפקיד הקרן במקרה של נפגע ישראלי שניפגע בתאונת דרכים שארעה באיזור "ואשר החבות לגביה אינה מכוסה בפוליסה שהוציא מבטח". במקרה כזה קרנית תשלם לנפגע "השלמת פיצויים בסכום ההפרש שבין הפיצויים שהיה זכאי להם אילו ארעה התאונה בישראל, לבין הפיצויים שהוא זכאי לקבל לפי הדין במקום התאונה". סעיף 3(ג) לפקודה מורה כי: פוליסה לפי דרישותיה של פקודה זו, כאמור בסעיף קטן (א), תכסה אף מפני כל חבות בשל נזק גוף שניגרם לאדם, כולל הנוהג ברכב בתאונת דרכים אשר ארעה באיזור .

...

נראה כי אין מחלוקת בעניין זה. כאמור לעיל, סבורני, כפי שסבר גם בית המשפט המחוזי, כי פסק דינו של בית משפט השלום, משקף נכונה את הדין ואין מקום להגיע לתוצאה שונה.

נוכח כל האמור אציע לחבריי לדחות את הערעור ולחייב את המבטחת בתשלום הוצאות קרנית בסך 20,000 ש"ח ובתשלום הוצאות התובעים בסך 15,000 ש"ח. השופט י' עמית: אני מסכים.

מ ב ו א לפניי תביעה לפצוי עיזבון ותלויים, בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"), בעקבות תאונת דרכים קטלנית מיום 3.6.12 (להלן: "התאונה"), בה קיפח ש. ר. ז"ל (להלן: "המנוח") את חייו.

המנוח יליד 27.3.63, נפגע בתאונה בעת שרכב על אופנוע מספר רשוי 37-928-64 בכביש 4 לכיוון דרום ומשאית פגעה בו פגיעה קטלנית שגרמה למותו והוא בן 49 בלבד.

הצדדים אינם חלוקים בשאלת החבות והכיסוי הבטוחי, ואף אין מחלוקת כי התובעים אינם זכאים ל-25% מהנזק במידה והתביעה נבלעת בתגמולי המל"ל (פרטיכל מיום 19.6.19, עמ' 11 ש' 28).

כאמור, המנוח יליד 27.3.63 נהרג בתאונת דרכים מיום 3.6.12, והותיר אחריו כתלויים אלמנה ושלושה ילדים: האלמנה ילידת 1.9.66 - כבת 46 שנים במועד התאונה ובת 53.4 היום.

תקופה שנייה - מיום 23.7.16 ועד הגיעו של תובע 4 לגיל 18 בתאריך 2.7.18 (23 חודשים): בהקשר זה יוער, כי החישוב שביצעו התובעים בהפסד הכנסה ב"שנים האבודות" לעבר ולעתיד בסעיפים 16-17 לסיכומיהם מוטעה, שכן הם היתעלמו מהעובדה שבתקופה זו היו תובעים 3 ו-4 בצבא, ואין לחשב את הפצוי בתקופת שירותם הצבאי של התלויים לפי "ידה מלאה", הואיל והלכה פסוקה, כי בתקופה זו יש לחשב לפי שליש ידה (ראו ע"א 1503/94 הפניקס הישראלי, חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח ברוך ברמן ז"ל ואח' וערעור שכנגד, פ''ד נא(3) 502, עמ' 510).

...

עוד טענה הנתבעת, כי התובעים לא הוכיחו הוצאותיהם וצירפו קבלה אחת בלבד בסך 4,000 ₪ בגין עלות מצבה, לא הובאו כל ראיות להוצאות אחרות ובכלל זה לגבי מסע אופניים שממילא הוא אינו בר פיצוי בהליך זה. אני סבורה, כי התובעים עתרו לפיצוי גבוה מן המקובל בראש נזק זה, מבלי שהציגו תימוכין לכך.

בנסיבות אלה, אני מקבלת את טענת האלמנה לפיצוי כפי שהצהירה בסעיף 12 לתצהירה בסך של 15,000.

לסיכום הנזק: אובדן השתכרות בשנים האבודות (ממועד התאונה ועד גיל פרישה) 552,582 ₪ אובדן קצבת זקנה (ממועד הפרישה ועד סוף תוחלת חיים) 97,481 ₪ כאב וסבל 47,542 ₪ הוצאות קבורה 15,000 ₪ אובדן שירותי בעל ואב 450,000 ₪ ________________ סה"כ 1,162,605 ₪ מסכום זה יש לנכות תגמולי מל"ל בסך של 1,528,810 ₪, לפיכך התביעה "נבלעת" בתגמולי המל"ל ונדחית.

בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים 27 אפריל 2016 רע"א 20859-01-16 המאגר הישראלי לביטוח רכב הפול בע"מ נ' פלוני ואח' בפני כב' הנשיא ד"ר אברהם אברהם כב' השופט דני צרפתי כב' השופט עאטף עילבוני מבקשים המאגר הישראלי לביטוח רכב הפול בע"מ משיבים 1.פלוני 2.פלוני 3.פלוני 4.פלוני 5.פלוני 6.פלוני 7.קרנית-קרן לפצוי נפגעי תאונת דרכים בקשת רשות ערעור על החלת בית משפט השלום בנצרת (כב' השופטת ע' גולומב) בת.א. 17778-06-12 פסק דין

כב' הנשיא ד"ר אברהם אברהם המנוח מוחמד עסיליה, אזרח ישראל, מצא את מותו בתאונת דרכים עת נהג את אופנועו (הישראלי) סמוך ליציאה מג'נין.

תכסה אף מפני כל חבות בשל נזק גוף שניגרם לאדם, כולל הנוהג ברכב בתאונת דרכים אשר ארעה באיזור או בשטחי האחריות האזרחית הפלסטינאית, או באזורים, הכל לפי הדין החל במקום התאונה.

סיכומם של דברים, המבטחת חייבת לפצות את עיזבון המנוח והתלויים בו, כאילו ארעה התאונה בישראל, ובכלל זה עליה לפצותם במלוא שיעור הפיצויים שהיו מגיעים להם אילו ארעה התאונה בישראל.

...

כפי שנוכחנו לראות, המבטחת מבקשת להישען על הוראת ס"ק 3(ג) לפקודה על מנת לומר, כי על תאונה דוגמת זו בה עסקינן חל דין מקום התאונה.

עמדה זו אין בידי לקבל, מטעמים אחדים: ראשית, כאמור, התיקונים בסעיפים קטנים 2(א1) לחוק ו-3(ג) לפקודה הוספו בחוק היישום.

שלישית, גם ההיסטוריה החקיקתית תומכת במסקנה זו. בתהליך שהוביל לחקיקת חוק היישום עמדו לנגד עיני המחוקק מצבים בהם הפיצויים ישולמו כולם על ידי המבטחת, לעומת מצבים בהם חלק מן הפיצויים ישולמו על ידי המבטחת, והשלמתם תיעשה על ידי קרנית.

(ופס"ד בעיניין הנתבעת 2) מי נושאת בחבות לשלם פיצויים בגין מותו של המנוח בתאונת דרכים שארעה באיזור יהודה ושומרון; האם הנתבעת 1, מבטחת כלי הרכב בו נסע המנוח, כאשר הפצוי בו היא חייבת יקבע לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן – חוק הפלת"ד), או שמא חבה הנתבעת 1 בתשלום פיצוי לפי הדין החל באיזור בלבד, ועל הנתבעת 2, קרנית קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים, לשאת בשיעור ההפרש שבין הפצוי לפי דין האיזור לבין הפצוי המגיע לתובעים לפי חוק הפלת"ד? זוהי השאלה בה חלוקים הצדדים שבפני.

התאונה ארעה בסמוך ליציאה מג'נין, בתחום איזור יו"ש. התביעה הוגשה במקור כנגד הנתבעת 1, מבטחת האופנוע (להלן - המבטחת), כתביעת עיזבון ותלויים.

לטענתה, סעיף 12(ה) נועד לחול מקום בו נפגע אזרח ישראלי בתאונת דרכים ביהודה ושומרון מרכב מבוטח ע"י מבטח פלסטינאי בנסיבות אלו המבטח הפלסטינאי יכול לטעון כי חבותו מוגבלת לפי הדין הפלסטינאי, אז יכול ויתעורר הצורך בהשלמת פיצויים מקום שהפיצוי בדין האיזור נמוך מהפצוי בדין הישראלי.

יצויין כי הסוגייה נדונה ישירות בפס"ד של בית משפט השלום בתל-אביב בת.א 26780-12-09 עיזבון המנוח רדואן עומר ז"ל ואח' נ' חסן ואח', אשר קבע כי לנוכח הוראת סעיף 3(ב) לפקודת הביטוח, הקובעת את ההוראה הבסיסית לפיה הנהג המבוטח זכאי לקבלת פיצוי לפי חוק הפלת"ד כפי שהיה זכאי לקבל נפגע אחר, אין מקום לעריכת ההבחנה כאמור.

...

סבורני אין לקבל את עמדת המבטחת.

נוכח כל המקובץ, מסקנתי היא כי המבטחת (בלבד) נושאת בחבות כלפי התובעים בגין התאונה נשוא התביעה, כאשר חבותה הינה בהתאם להוראות חוק הפלת"ד. בשולי הדברים אוסיף, כי עשויה לעלות שאלה האם יש להבחין לעניין סעיף 2(א1) לחוק הפלת"ד, בין נפגע שהוא הנהג ושתביעתו כלפי המבטחת הינה מכוח הביטוח האישי שלו, לבין מצב בו הנפגע הוא צד ג' התובע את הנהג ואת מבטחת הנהג.

מכל מקום, עולה מטיעוני המבטחת כי מדובר בהחלטת ביניים בלבד שממילא אין בה כדי ליצור מעשה בי"ד. סיכומם של דברים: המבטחת נושאת בחבות לפצות את התובעים בגין נזקיהם עקב התאונה נשוא התביעה, וחבותה הינה לפי הוראות חוק הפלת"ד. התביעה נגד קרנית נדחית.

בפסק הדין נקבעה חבות המערערת, המבטחת של הרכב, בפצוי העזבון והתלויים של המנוח י.מ (להלן: "המנוח") אשר מצא מותו בתאונת דרכים וכן נקבע גובה הפצוי המגיע להם.

בשאלת החבות טוענת המערערת כי שגה בית המשפט עת קבע כי המנוח לא ידע על שלילת/פסילת רישיונו ועל כן נהיגתו במועד ארוע תאונת הדרכים מבוטחת ע"י המערערת לפי חוק הפיצויים.

כל אלה לטענת המערערת מלמדים על כך כי המנוח ידע על כי רישיון הנהיגה שלו נשלל וכי הוא פסול מנהיגה ברכב נכון למועד ארוע תאונת הדרכים בה מצא את מותו.

...

בהתחשב במכלול הנתונים ותוך מתן משקל לנסיבות עליהן עמדנו לעיל, אנו סבורים כי תחת ההכנסה שנקבעה כאמור לצרכי חישוב גובה הפיצוי ראוי להעמיד את בסיס השכר הכולל, לאחר ניכוי מס ובתוספת פנסיה בשיעור 12.5%, על סך של 9,000 ₪.

סיכום סיכומו של דבר, הערעור בשאלת החבות נדחה.

המשיבים ישלמו למערערת הוצאות המשפט בערעור בסך של 15,000 ₪.