זניחת מקום העבודה כהתפטרות מתי שוללת פיצויי פיטורים

לעומת זאת, בתצהירו של מר שירוני, הצטיירה גרסה אחרת: "בעקבות היעדרויות התובע הופסקה עבודתו בפועל החל מיום 1.11.2014, אף פינוי התקן בו החזיר נעשה במועד מאוחר לכך, וממילא בתקופה זו שהה התובע בחופשה ללא תשלום שכן נעדר מעבודתו כליל וללא אישור הממונים עליו... כאשר בוצע בירור במחלקת משאבי אנוש ומשמשת ביחס להעדרותו ללא האישור של התובע, בחודש ינואר 2015, הסיקו בנתבעת כי העדרותו של התובע הייתה המשך ישיר למכתבו מחודש אפריל 2014, ועל כן במקום להודיע לו על פיטוריו תוך שלילת פצויי הפיטורים בעקבות נטישת העבודה ועבירות המשמעת – הוחלט לפנים משורת הדין לשחרר לתובע את פצויי הפיטורים ולקבל את התפטרותו". (הדגשה שלי – י.ז.ג) (ר' סעיף 18 לתצהירו) מעדותו של מר שירוני אנו למדים שהנתבעת פירשה את היעדרויותיו של התובע, שהחלו בחודש אוגוסט 2014, כיציאה לחופשה ללא תשלום ולא כמעשה התפטרות (ר' סעיף 36 לסיכומי הנתבעת).

הנתבעת טענה, כי עמדו בפניה שתי ברירות נכון לינואר 2015, האחת - לקבל את הודעת ההתפטרות של התובע והשניה - לראות בו כמי שזנח את מקום העבודה בחודש אוקטובר 2014 תוך קביעה כי היתנהגותו זו עולה כדי הפרת משמעת.

...

אשר לדעתנו, מצאנו כי יש לדחות את תביעת התובע לקבלת שכר עבודה/גמול שעות נוספות מכמה טעמים: ראשית, נזכיר כי התובע לא טען באף שלב שהוא עבד את היקף השעות שנקבע בזמ"ק אותו ביקש שנראה כמשקף את הקף שעות עבודתו (ר' סעי24 לסיכומי הנתבעת).

סוף דבר על דעת רב חברות המותב, תביעת התובע נדחית.

באשר לשיעור ההוצאות – התובע הגיש תביעה והעמיד אותה על 450,000 ₪ ובתום שתי ישיבות הוכחות במסגרתם נשמעו עדי הצדדים מצאנו לדחות את תביעת התובע.

בנסיבות אלה אנו מחייבים את התובע בהוצאות הנתבעת בסך של 10,000 ש"ח, על דרך ההמעטה וזאת לאור העיכוב בשחרור כספי הפיצויים להם היה התובע זכאי, אשר תשולמנה בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לידיו.

לטענת הנתבעת בכתב ההגנה, אין הוראות תקנה 12(א) חלות בעיניינו של התובע ומכל מקום בשל היתנהגותו של התובע עובר לסיום עבודתו, יש לשלול את פצויי הפיטורים בכלל ולמצער אין לחייבה בהשלמתם.

אין חולק כי מעברו של התובע מאילת לשדרות אינו ניכנס בגדר "לישוב באיזור פיתוח מישוב שאינו באיזור פיתוח", ומכאן שבצדק זנח התובע טענתו זו בסיכומיו.

באיזון בין זכויות הצדדים מצאנו כי על הנתבעת לשלם לתובע את מלוא פצויי הפיטורים ואת חלף ההודעה המוקדמת ואולם משבחר התובע להתפטר מעבודתו, לא מצאנו מקום לפסיקת פיצוי נוסף.

...

מנגד, טענת הנתבעת כי התובע התעקש על זוטי סכומים אינה נכונה ואינה ראויה משמדובר בתשלום זכויות קוגנטיות ועובדה היא כי מצאנו שהתובע זכאי לסכומים נוספים.

לפיכך, התביעה ברכיב זה – נדחית.

אחרית דבר לאור כל האמור תשלם הנתבעת לתובע כדלקמן: פיצויי פיטורים בסך של 4,513 ₪.

החברה לא הרימה את הנטל שכן הטענה לפיה העובד התפטר על רקע קשיים עם מנהלו החדש נטענה בעלמא, והטענה כי העובד עבד במהלך תקופת המחלה במקום עבודה אחר (החנות בחולון בבעלות מר חלבי) "לא הוכחה באופן השולל מהתובע את זכותו לפצויי פיטורים". בית הדין ציין כי "לאחר עיון בתמלילים ובעיקר לאחר שמיעת העדויות של מר פרח ומר חלבי מעדיפים אנו את הדברים שמסרו באופן ספונטאני לגב' בוקעי, על פני עדותם בפנינו, שבהם התקשינו לתת אמון. העדויות שנתנו השניים לא היו קוהרנטיות ולפרקים אף מיתחמקות". עם זאת הבהיר בית הדין כי גם אם יקבל את האמור בתמלילי השיחות אין די בכך על מנת לנתק את הקשר הסיבתי בין ההתפטרות למצב הרפואי מאחר שמהתמלילים לא ברור איזו עבודה בדיוק ביצע העובד בחנות בחולון, מה מהותה ומה היקפה (וכן הבהיר כי לא ברור באיזה מועד בוצעה).

לטענת העובד הוא לא "נעלם" בתקופת מחלתו הממושכת; לא זנח את מקום העבודה; העביר לחברה אישורי מחלה באופן סדיר; החברה לא הציעה לו עבודה חלופית, והדבר אף נקבע כעובדה בפסק הדין.

...

התביעה לחלף הודעה מוקדמת נדחתה לאחר שבית הדין מצא שבנסיבות העניין אף צד אינו זכאי לפיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת.

לאחר שנתתי דעתי לכלל נסיבות המקרה, לפסק דינו של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש לעכב את ביצועו של פסק הדין באופן חלקי, מהנימוקים המפורטים להלן.

בנסיבות אלה, מצופה היה מהעובד להתייחס בתגובתו למצבו הכלכלי כיום על מנת להפיג את החשש שהביעה החברה, אך הוא בחר שלא לעשות כן. בשקלול סיכויי הערעור ומאזן הנוחות, ובשים לב לכך שהערעור נוגע לזכויות קוגנטיות בסיסיות - שוכנעתי שיש לקבל את הבקשה בחלקה כך שמהסכומים שעל החברה לשלם למשיב יעוכב סך של 20,000 ₪ (נכון להיום), וזאת בכפוף להפקדתו בקופת בית הדין תוך 21 יום.

סוף דבר - הבקשה לעיכוב ביצוע מתקבלת בחלקה, כמפורט לעיל.

טענת הנתבעות היא, שלא זו בלבד שהתובעת זנחה את מקום העבודה ועל כן לא קמה לה זכאות לקבלת פצויי פיטורים אף "התעוררו מחלוקות של ממש סביב זכאותה של התובעת בכלל לפצויי פיטורין על רקע היתנהגותה והתנהלותה כלפי החברה" (ר' סעיף 71 לתצהיר הנתבעת 2) דהיינו כי הן רשאיות לשלול מן התובעת את פצויי הפיטורים בשל הפרת המשמעת החמורה ביצעה, לכאורה, לקיחת כספים מהחברה ועוד (ר' סעיפים 55-54 ו-59 לסיכומי הנתבעות).

גם אם הנתבעות האמינו בגרסתן, כי יש לראות בתובעת כמי שהתפטרה מיוזמתה, מחויבת היתה הנתבעת להמציא לתובעת אישור על תקופת העסקה, העתק תלושי שכר, ולבקשת המוסד לביטוח לאומי צריכה היתה הנתבעת להוציא מכתב המציין כי לגישתה התובעת התפטרה/זנחה את מקום העבודה (ר' גם עדותה של רו"ח קלנר אשר הודתה - לאחר שחזרה בה מגירסתה הראשונית לפיה נשלחו לתובעת העתקי תלושי השכר - כי כאשר התובעת פנתה אליה לקבל את תלושי השכר, זכות בסיסית של כל עובד, לכל הדיעות, הפניתה אותה רו"ח קלנר לנתבעת 2 – ר' פרוטוקול עמ' 128 שורות 25-13).

...

סיכום הנתבעת תשלם לתובעת סך של 100,138 ש"ח מהם 50,000 ש"ח בגין עגמת נפש, 13,182 ש"ח בגין פדיון חופשה, 30,241 ש"ח בגין נזקים ישירים שנגרמו לתובעת עקב פיטוריה, 6,715 ש"ח בגין הודעה מוקדמת.

אני מורה למגדל חברה לביטוח בע"מ להעביר לבעלותה של התובעת את מלוא הכספים והזכויות המצויים בהסדרים הפנסיוניים המנוהלים על ידה על שם התובעת (כספי פיצויים, תגמולי מעסיק ותגמולי עובד).

התובעת תשלם לנתבעת 2 הוצאות בגין דחיית התביעה האישית נגדה בסך של 10,000 ש"ח וזאת בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לידי התובעת.

זניחת מקום העבודה באופן חד צדדי והתנהלותו של התובע, מחייבים את שלילת פצויי הפיטורים, ככל שיקבע כי התובע זכאי לתשלומם.

כשנשאל, מדוע לאור גירסתו הוא לא התפטר בדין מפוטר או לחלופין, החתים את ציון על מכתב פיטורים – שכן לגירסתו ציון אמר שהוא רוצה לפטר אותו, היתחמק התובע ממתן תשובה: כב' הש': אני רוצה לשאול את אדוני, למה יציאה לחל"ת? למה לא התפטרת בנסיבות האלה? אתה מתאר סיטואציה מאוד קשה.

...

לפיכך, אין בידינו לקבל את טענת הקיזוז והיא נדחית.

בשולי הדברים נציין כי הנתבעת העלתה בתצהיריה ובסיכומיה טענות שונות על התרשלות התובע בתפקידו ועל נזקים שונים שנגרמו לה בשל כך. מעבר לכך שכתבי הטענות תוחמים את המסגרת הדיונית, הרי שלא שוכנענו כי הנתבעת עמדה בנטל ההוכחה הנדרש לצורך קיזוז ולפיכך אנו דוחים את כלל טענותיה.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע, בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין לידיה את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים – סך 7,879 ₪; תמורת הודעה מוקדמת – סך 8,846 ₪; הפקדות לתגמולים – סך 7,753 ₪; פדיון חופשה – סך 2,214 ₪; שכר חודש 7/2020 – סך 5,988 ₪; דמי הבראה – סך 1,658 ₪; כלל הסכומים יישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום 10.08.20 ועד לתשלום בפועל.