זכאות לשיקום מקצועי במסגרת ביטוח לאומי

מסקנה זו היא המתבקשת מן הכלל הנקוט שלפיו, בית הדין לא ישים עצמו בנעליה של פקידת השקום אשר החלטתה מתקבלת על יסוד שיקולים מקצועיים ובהסתמך על מומחים שונים האמונים על התחום השיקומי (ר' עב"ל (ארצי) 7858-08-14‏‏ פ.ב. נ' המוסד לביטוח לאומי (8.6.15); עב"ל (ארצי) 155/97 משה משולם - המוסד לביטוח לאומי (5.8.02); דב"ע (ארצי) נז/0-16 שלום חג'בי - המוסד לביטוח לאומי (12.8.98); דב"ע (ארצי) מב/0-1 חיים קונטנטה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יד 215 (1983)).

זאת מאז נחקק חוק הביטוח הלאומי ומאז שהותקנו תקנות השקום משנת 1956 ועד היום וכך כתב: "החוק, התקנות וההוראות בדבר שקום מקצועי משנת 1956 מתבססים בעיקר על המודל הרפואי הנותן משקל יתר לאחוזי הנכות הרפואית. בשנים האחרונות אנו מדגישים יותר ויותר את המודל השיקומי המתייחס להיבטים הוליסטים כמו רמת תיפקוד, כישורים קוגניטיביים פערים השכלתיים וכו'. זאת, כדי לתת מענה הולם יותר לקריירה תעסוקתית בשוק עבודה משתנה ודינאמי. עוד נדגיש, כי אין בחוק כל אזכור לכך שהשיקום המקצועי הוא חד פעמי, לפיכך אין לדחות על הסף פניות לשקום חוזר." ובהמשך נכתב "הזכאות לשקום תיבדק בהיבט של מצבו הרפואי של התובע, מידת הרלבנטיות של ההכשרה שקבל בעבר בשוק העבודה המשתנה, אפשרויות שידרוג והרחבת אפשרויות התעסוקה, כך שיגדילו את טווח הניידות התעסוקתית של התובע, הן במסגרת שקום ראשון והן במסגרת שקום חוזר." על רקע הצהרות אלה, המקפלות בתוכן תפיסה שיקומית המגביהה את רף המחוייבות לשקום הנכה, עיגן המשיב באותן הנחיות גם הוראות יישומיות: כך למשל, הנחה המשיב את הגורמים האמונים על הטיפול השיקומי בנכה לאפשר, בנסיבות מסויימות, הישתתפות במימון לימודי הסמיכה לתואר שני של נכים העומדים בתנאי הזכאות.

...

תנאי שהמערער לא עמד בו. סוף דבר לאור כל האמור, למרות שהגענו למסקנה כי נפלו בהחלטתה של פקידת השיקום פגמים משפטיים הנוגעים לאופן שבו פירשה ויישמה את הוראות סעיף 203 לחוק ולשיקולים שהיא שקלה או נמנעה מלבחון כתוצאה מעמדה פרשנית זו או מתפיסתה את תכלית השיקום - הרי שאין מקום להשיב אליה כיום את עניינו של המערער ומכאן שדין ערעורו בהיבט הזה להידחות.

אשר לנושא ההוצאות יאמר כי כידוע, ניתן לשקול את האפשרות של אי חיוב בהוצאות גם בנסיבות שבהן נדחה הערעור וככל שהוא מעלה שאלות בעלות חשיבות ציבורית הראויות לליבון (ר ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נגד סיעת "יש עתיד לביאליק" (16.6.05); ע"ע (ארצי) 35727-11-12 ביטחון לאומי ע.נ. בע"מ נגד אלכסנדר פודולסקי (25.1.15)).

סוף דבר משהגענו למסקנה כי אין מקום להשיב כיום את עניינו של המערער לפקידת השיקום, לאור הנסיבות הספציפיות של המקרה, וחרף הניתוח דלעיל בנוגע לתכלית השיקום ולאופן שבו יש לבחון פניה לשיקום מקצועי - הרי שדין הערעור להדחות ללא צו להוצאות.

במסגרת ניהול ההליך דנן, הודיע הנתבע על חזרתו מהקביעה בעיניין זה, שכן לאור הנחיה חדשה של משרד השקום, לפיה יש למנות את השעות המזכות בדמי שקום, בהתאם לרישום המופיע במערכת השעות, ללא קזוז הפסקות – נבחן עניינו של התובע מחדש והוא נמצא זכאי לתשלום דמי שקום, בסמסטר ב' לשנת הלימודים תשע"ה. כאמור, התובע משיג בתביעתו דנן על החלטה נוספת של הנתבע מיום 29.4.15 (נ/4), במסגרתה נדחתה תביעתו מיום 25.3.15 למקדמת שקום בסך 21,000 ₪ (נ/3); בטופס התביעה ציין התובע, כי המקדמה נועדה למטרת "שקום כלכלי וסיוע בדיור, לצורך ביצוע תכנית שקום". התביעה נדחתה בהתאם לתקנה 2(2) לתקנות הביטוח הלאומי (תשלום מקדמות של גמלה) תשל"ט-1979 (להלן – תקנות המקדמות) בנימוק כי התובע, אשר במועד הרלוואנטי היה סטודנט שנה ג' למשפטים במכללת צפת, מקבל מזה שנתיים וחצי תשלומי שקום רחבים ואינו בגדר מי שזקוק למקדמה לצורך ביצועה של תכנית שקום או הכשרה מקצועית.

התובע נסמך בתביעתו זו על הנפסק בעיניין בל (ב"ש) 1492/08 דיין שי – המוסד לביטוח לאומי, מיום 24.12.08 (להלן – עניין דיין), במסגרתו עמד, לטענת התובע, בית הדין האיזורי לעבודה בבאר שבע על הבעייתיות שבדבר, עת מחד משלב הנתבע את הנכה בתכנית שקום ומאידך, שולל את זכאותו לגימלת הבטחת הכנסה עקב אותו השקום.

...

בטרם נחתום נוסיף, כי לא מצאנו בפסק הדין האזורי בעניין דיין, אשר אינו מחייב בענייננו, כדי לשנות ממסקנתנו.

משכך, גם התביעה לזכאות התובע לדמי שיקום במהלך חופשות הקיץ נדחית בזאת.

סוף דבר על יסוד כל האמור, התביעה מתקבלת באופן חלקי ובהתאם להודעת הנתבע מיום 9.5.16, לפיה התובע זכאי לדמי שיקום בסמסטר ב' של שנת הלימודים תשע"ה. התביעות למקדמת שיקום ולדמי שיקום בתקופות חופשות הקיץ נדחות בזאת.

טענות התובע לטענת התובע, על פי תקנות הביטוח הלאומי [שקום מקצועי], תשט"ז -1956, משניתן לו אישור ל"שקום מקצועי" בלימודי משפטים עומדת לו זכאות לתשלום דמי כלכלה בגין כל יום לימודים שבו התייצב במרכז האקדמי, וכי זכאותו לדמי שקום עומדת לו גם בתקופת הקיץ שבה לא היתקיימו בחינות / לימודים.

על פי פסיקת בית הדין הארצי לעבודה הוצאות אשל משולמות באותם מקרים בהם לצורך השקום נידרש המבוטח להיתרחק ממקום לימודיו הרגיל ובעד היום בו נידרש לשהות במרחק ממקום הלימודים הקבוע וכך נקבע : "בית הדין האיזורי קיבל את עמדת המוסד לפיה הזכאות לאש"ל תקום למשתקם שיוצא לרגל לימודיו, למרחק שהוא יותר מ-10 ק"מ מתחום השיפוט של מקום לימודיו הרגיל. מצאנו כי עמדה זו מתיישבת עם הוראות הדין הרלוואנטיות כפי שפורטו בפסק דינו של בית הדין האיזורי ועם הגיונם של דברים. משאין בפי המערער טענה כי היתרחק ממקום לימודיו, דינו של העירעור להדחות גם בחלק זה. "[footnoteRef:3] [3: עב"ל 48570-02-14 זמיר נ' המל"ל (פסק הדין מיום 21/11/16 פורסם בנבו)] בפסיקה מאוחרת יותר, שב והבהיר בית הדין הארצי לעבודה : "דין מבוטח בשיקום מקצועי הושווה, לעניין הוצאות הכלכלה, לדין עובד מדינה. כפי שעובד מדינה לא היה זכאי בתקופה הרלוואנטית לקצובת אש"ל אם לא נידרש להמצא בשעות הצהרים במקום מרוחק ממקום עבודתו, כך אין סיבה לזכות מבוטח בשיקום מקצועי בהוצאות כלכלה אם לא נידרש להמצא במקום מרוחק ממקום לימודיו (כמו, לדוגמא, מבוטח שרוכש מיקצוע כלשהוא ובמסגרת השקום המקצועי ונשלח לתרגל את מקצועו מחוץ לכתלי הכתה). לא למותר לחזור ולהזכיר בהקשר זה, כי המבוטחים המצויים בשיקום מקצועי זוכים בתקופת השקום, בנוסף לקיצבת הנכות, לתשלומי שכר לימוד ולהחזרי הוצאות מסוגים שונים, ויפים דברי בא כח המוסד בדיון בפנינו, לפיהם "כולנו הולכים לעבודה ולימודים ומצטיידים במזון ומשקה ואין להטיל הוצאה כזאת, שאינה כלל ועיקר חלק אינטגראלי ממעטפת השקום שניתנת למשתקם, על המוסד".[footnoteRef:4] [4: עב"ל 25389-09-16 ואזאנא נ' המל"ל (פסק הדין מיום 14/12/17 פורסם בנבו)] לנוכח האמור לעיל, משלא הוכח כי התובע נידרש להרחיק מהמרכז האקדמי ר"ג לצורך השקום, התובע איננו זכאי לדמי כלכלה.

...

הנוסח הקודם של התקנות, היה כדלקמן[footnoteRef:1]: [1: ק"ת תשכ"א מס' 1192 מיום 24.8.1961 עמ' 2656 – תק' תשכ"א-1961] ראשית נבהיר כי מקובלת עלינו טענת התובע לפיה במועדים הרלוונטיים לתביעה חל הנוסח הקודם של תקנה 9(א)(2).

על רקע האמור יש להבהיר, כי ענינו של כל מבוטח נבחן לגופו, לפי נסיבותיו.

אשר על כן לא מצאנו פגם בהחלטת פקיד התביעות לפיה התובע לא נדרש להשקיע זמן כלשהו בהכשרה המקצועית בחודשי הקיץ שבין שנת הלימודים השלישית לרביעית ובמשך 3 חודשים היה פנוי לעבוד לפרנסתו ולא היה כל חשש כי עבודתו תפגע בהכשרתו המקצועית.

על פי פסיקת בית הדין הארצי לעבודה הוצאות אשל משולמות באותם מקרים בהם לצורך השיקום נדרש המבוטח להתרחק ממקום לימודיו הרגיל ובעד היום בו נדרש לשהות במרחק ממקום הלימודים הקבוע וכך נקבע : "בית הדין האזורי קיבל את עמדת המוסד לפיה הזכאות לאש"ל תקום למשתקם שיוצא לרגל לימודיו, למרחק שהוא יותר מ-10 ק"מ מתחום השיפוט של מקום לימודיו הרגיל. מצאנו כי עמדה זו מתיישבת עם הוראות הדין הרלוונטיות כפי שפורטו בפסק דינו של בית הדין האזורי ועם הגיונם של דברים. משאין בפי המערער טענה כי התרחק ממקום לימודיו, דינו של הערעור להידחות גם בחלק זה. "[footnoteRef:3] [3: עב"ל 48570-02-14 זמיר נ' המל"ל (פסק הדין מיום 21/11/16 פורסם בנבו)] בפסיקה מאוחרת יותר, שב והבהיר בית הדין הארצי לעבודה : "דין מבוטח בשיקום מקצועי הושווה, לעניין הוצאות הכלכלה, לדין עובד מדינה. כפי שעובד מדינה לא היה זכאי בתקופה הרלוונטית לקצובת אש"ל אם לא נדרש להימצא בשעות הצהרים במקום מרוחק ממקום עבודתו, כך אין סיבה לזכות מבוטח בשיקום מקצועי בהוצאות כלכלה אם לא נדרש להימצא במקום מרוחק ממקום לימודיו (כמו, לדוגמא, מבוטח שרוכש מקצוע כלשהו ובמסגרת השיקום המקצועי ונשלח לתרגל את מקצועו מחוץ לכתלי הכתה). לא למותר לחזור ולהזכיר בהקשר זה, כי המבוטחים המצויים בשיקום מקצועי זוכים בתקופת השיקום, בנוסף לקצבת הנכות, לתשלומי שכר לימוד ולהחזרי הוצאות מסוגים שונים, ויפים דברי בא כח המוסד בדיון בפנינו, לפיהם "כולנו הולכים לעבודה ולימודים ומצטיידים במזון ומשקה ואין להטיל הוצאה כזאת, שאינה כלל ועיקר חלק אינטגרלי ממעטפת השיקום שניתנת למשתקם, על המוסד".[footnoteRef:4] [4: עב"ל 25389-09-16 ואזאנא נ' המל"ל (פסק הדין מיום 14/12/17 פורסם בנבו)] לנוכח האמור לעיל, משלא הוכח כי התובע נדרש להרחיק מהמרכז האקדמי ר"ג לצורך השיקום, התובע איננו זכאי לדמי כלכלה.

כללו של דבר לנוכח כל האמור לעיל אנו סבורים כי לא נפל פגם בהחלטת המל"ל שלא לשלם לתובע דמי כלכלה וכן דמי שיקום לתקופת הקיץ שבה לא למד ויכול היה להשתלב בעבודה.

התובע אישר כי במהלך ניסיונות השקום המקצועי שלו במסגרת המוסד לביטוח לאומי, רצה להחליף מיקצוע למנעולן, אולם בסופו של יום העדיף להישאר בעיסוקו המוכר כמסגר, עיסוק בו עבד לאורך כל שנות הישתכרותו.

תוקף האישור הנו לשנה, כאמור במכתב המל"ל מ-12.11.17 (לאחר מכן במידת הצורך נידרש התובע להגיש תביעה מחודשת, לשם בחינת זכאותו).

...

שערוך ממועד אמצע של 1.8.17 מניב סכום של 93188 ₪, כהפסד שלתקופה זו. מחודש 12/17 עת נקלט לעבודה בפעל בגן שמואל ועד שפוטר משם בסוף יוני 2018 : אני סבור שמן הדין להכיר בהפסד בעין בין בסיס שכרו עובד לתאונה בשעור 10219, לבין שכרו באותו מקום עבודה בסך 6628 ₪ .

מן האבחון והמכתב מענף שיקום נראה כי נעשה על ידו נסיון אמיתי , שאכן כשל, למצות הליך השיקום במל"ל. אני סבור שלא אקפח איש מן הצדדים אם אכיר בפוטנציאל השתכרות של 7,000 ₪ של התובע במומו, ערך דהיום.

אני סבור שיש לפסוק באומדן סך של 40,000 ₪ לכל תקופת העתיד.

יודגש כי כפי שהתברר, התובע נמצא בעיצומו של תהליך שקום מקצועי במסגרת מחלקת השקום של המוסד לביטוח לאומי.

המוסד לביטוח לאומי הגיע למסקנה כי עקב הפגיעה בתאונה, התובע אינו מסוגל יותר להמשיך לעבוד בעבודתו הקודמת או בעבודה מתאימה אחרת שידע לעשותה, והוא זקוק להכשרה מקצועית כדי להיתמודד עם פגיעותיו (ראו אישור המל"ל מתאריך 23.10.19 על זכאות לדמי שקום, מיסמך 154 לתיק המוצגים של התובע).

...

המוסד לביטוח לאומי הגיע למסקנה כי עקב הפגיעה בתאונה, התובע אינו מסוגל יותר להמשיך לעבוד בעבודתו הקודמת או בעבודה מתאימה אחרת שידע לעשותה, והוא זקוק להכשרה מקצועית כדי להתמודד עם פגיעותיו (ראו אישור המל"ל מתאריך 23.10.19 על זכאות לדמי שיקום, מסמך 154 לתיק המוצגים של התובע).

בתקופת החופשות אני סבורה כי פיצוי בשיעור של 70% ישקף את השיקולים לעיל.

סוף דבר הנתבעות ישלמו לתובע סכום של 106,000 ₪ בצירוף הוצאות משפט (על פי קבלות), כשהן צמודות ונושאות ריבית מיום ההוצאה ועד למועד פסק הדין.