בחודש יולי 2021 נשלחו אל התובע מכתבים מאת הנתבע אשר הודיעו לו כי תביעתו לדמי אבטלה חושבה מחדש בשל שהייה בחו"ל וזכאותו לדמי אבטלה נשללה לתקופה שמיום 13.9.20 ועד ליום 15.11.20 (להלן – הנסיעה הראשונה ו/או התקופה שבמחלוקת) ומיום 21.12.20 ועד ליום 30.6.21 (להלן – הנסיעה השנייה ו/או התקופה שבמחלוקת).
התובע מוסיף כי לא היה מובטל לפני כן ופעל בתום לב. התובע לא ידע ו/או לא היה עליו לדעת ולא הבין כי בעת שהותו בחו"ל עליו לדיווח על כך ושאין מדובר בהתייצבות כדין אשר מזכה בדמי אבטלה.
לדידנו, בנסיבות התקופה שבמחלוקת (תקופת משבר הקורונה) ולאחר שהוטל סגר בעת שהיית התובע בחו"ל בנסיעה הראשונה, יכול היה התובע לצפות שגם נסיעתו השנייה תתארך.
...
התובע לא היה זמין לעבודה וכאמור לא הציג ראיות לסיבת שהייתו בחו"ל לתקופה ארוכה כל כך.
בנסיבות אלה מצאנו לקבוע כי התובע לא הוכיח את גרסתו שנסע לתקופה קצרה לפולין לביקור אצל ארוסתו וכי רק עקב הסגרים שהייתו התארכה, ובי בנסיבות אלו, היה מוכן וזמין לעבודה, כפי דרישת החוק.
סוף דבר - התביעה נדחית.
אנו סבורים כי בנסיבות העניין, לא נפל פגם משפטי בהחלטת פקיד התביעות שקבע שעל התובע להשיב את דמי האבטלה שקיבל בתקופה שבמחלוקת, בהתאם להחלטת הוועדה לבחינת חובות, אשרדחתה את בקשתו לביטול החוב, כאמור.
