בשני מכתבי התראה זהים ששלח ב"כ המערער, הנושאים מועדים שונים (15.7.2009 ו- 20.7.2009) דרש המערער תשלום שכר בעד שעות נוספות בתוך 7 ימים, והוסיף כי אי הענות לבקשה "תיחשב כהרעת תנאי עבודה שבגינה ייאלץ מרשי להתפטר כשהתפטרותו תיחשב בדין פיטורים". בהקשר זה יודגש כי על פי קביעתו של בית הדין האיזורי, המבוססת על דו"חות הנוכחות של המערער, שני מכתבי ההתראה ששלח המערער לחברה נשלחו לאחר יום 20.7.2009, דהיינו לאחר שהועבר לעבודה במחסן.
היתנהלות המעביד, אי כיבוד זכויותיו של העובד, מהוה "נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו עובד שבהן אין לידרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו". לפיכך, ככל שהעובד מתפטר עקב אי כיבוד זכויותיו, וניתנה התראה למעביד (או חל החריג למתן התראה למעביד) העובד יהיה זכאי לפצויי פיטורים על פי סעיף 11 (א) לחוק פצויי פיטורים.
...
גם בעניין דמי הבראה לא מצאנו כי יש מקום להתערב בקביעתו של בית הדין האזורי, ומתלושי השכר אכן עולה כי מדי שנה שולמו למערער דמי הבראה עבור שנה קלנדרית.
סוף דבר – הערעור נדחה.
בהתחשב בכך שהמערער לא חויב בהוצאות בפסק דינו של בית הדין האזורי, המערער ישלם לחברה שכ"ט עו"ד בסך של
7,000 ₪.
