השבה ועשיית עושר תביעה להשבה וגם לעשיית עושר שלא במשפט

בהקשר זה נטען, כי אין להרחיב את השמוש בדוקטרינת "ההשבה ההרתעתית", המאפשרת השבה גם כשהרווח לא נעשה "על חשבונו" של התובע.

הסוגיות שבמוקד הדיון יסודות חובת ההשבה מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט נקבעו בסעיף 1(א) לחוק, וזו לשונו: "מי שקבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן – הזוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן - המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכיה, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה - לשלם לו את שוויה". אפנה תחילה, וזה העיקר, לברר מהי הנורמה שהופרה על ידי סאנופי שעל בסיסה קמה לאוניפארם עילת תביעה מכוח חוק עשיית עושר – זהו יסוד ה"שלא על פי זכות שבדין".

...

כמו כן מקובלת עליי העמדה כי היסוד הנפשי שדרוש להקמת עילת תביעה בעשיית עושר, ככל שהדבר נוגע להטעיית רשם הפטנטים, הוא כוונה להטעות; וכי שאלת המטריאליות של המידע שבמוקד הטעיית הרשם עשויה לשמש אינדיקציה לקיומם של כוונה להטעות וקשר סיבתי, אך בנסיבות העניין שלפנינו "אין מקום להעמיס את מלוא כובד המשקל על השאלה אם אלמלא ההטעיה הרשם בהכרח היה דוחה את בקשת הפטנט" (פסקה 29 לחוות דעתה של השופטת (בדימ') ע' ברון).

השופטת (בדימ') ברון, מצדה, סבורה כי אין לשלול באופן עקרוני את האפשרות להגיש תביעת עשיית עושר עקב הפרת סעיף 29א(א), ואף לשיטתה הפרת הסעיף אינה מותנית בשימוש באמצעים שייחודיים למעמד המונופוליסטי (למסקנה אחרונה זו הצטרפו גם הנשיאה (בדימ') א' חיות והשופט י' עמית).

מדובר בשאלה מורכבת שהפסיקה נדרשה לה מספר פעמים בעשורים האחרונים (ראו והשוו: ע"א 6126/92 אטלנטיק, חברה לדייג ולספנות בע"מ נ' דג פרוסט תעשיות דייג (1984) בע"מ, פ"ד נ(4) 471, 480-479 (1997); רע"א 3739/99 מכוני דיאגנוסטיקה והדמיה בע"מ נ' קר שירותי רפואה בע"מ (21.9.1999); בש"א (מחוזי י-ם) 2263/05 רבוע כחול - ישראל בע"מ נ' רמי לוי שיווק השקמה בע"מ (6.7.2005); ת"א (שלום חי') 13803-08-14‏ תורג נכסים בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה משגב (16.10.2017); כן ראו **** פרידמן ואלרן שפירא בר-אור דיני עשיית עושר ולא במשפט כרך א 589-588 (מהדורה שלישית, 2015); עופר גרוסקופף אופקים חדשים במשפט - הגנה על כללי תחרות באמצעות דיני עשיית עושר ולא במשפט 301 (התשס"ב)) – אך בדומה לחברתי הנשיאה (בדימ') חיות, אף אני סבור כי המקרה דנן אינו מחייבנו ללבן סוגיה זו במלואה, ויש להניח כי היא תוסיף ותתברר בפסיקה עתידית.

עמדתה של הפסיקה היא כי המונח "השבה" עשוי לקיים הן את יסוד ה"החזרה" המאפיין, למשל, השבה על פי דיני החוזים, והן "יסוד של העברת רווח לידי התובע המאפיין השבה על פי דיני עשיית עושר ולא במשפט" (השוו: רע"א 6340/07 עריית תל אביב נ' טיומקין (13.02.2011) (להלן: עניין טיומקין), בפסקה 27; ההדגשה שלי – ח"מ) – שהוא היסוד המייחד את תביעת ההשבה לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט, ומבדיל בינה לבין תביעת השבה לפי דיני החוזים, למשל.

ההסתדרות ובאי-כוחה זכאים לקבלת גמול ושכר-טירחה לפי חוק תובענות ייצוגיות העולה מן המקובץ מלמד כי משתוקנו דרכיו של המל"ל בעקבות הגשת הבקשה להכיר בתובענה כייצוגית (הגם שהדבר נעשה על ידי המל"ל לאחר "המועד הקובע" לעניין סעיף 9(ב) לחוק ו"מבלי להודות בטענות"), באופן שהגביה במתכונתה הקודמת – הופסקה; ולאחר שהוחלט "להחזיר כספים" לחלק מהעובדים-המבוטחים שהיו זכאים לכך, בסכום כולל של כ-69,000,000 ש"ח ומשהמל"ל "הוציא הנחיות מתאימות לבצוע האמור... לרבות השבת כספים" (ההדגשה שלי – ח"מ) – ניתנו כאמור לחברי הקבוצה, הלכה למעשה, הסעדים שהתבקשו בגדרי התובענה הייצוגית (ואף מעבר לכך).

...

לאור האמור, הנני דוחה את הבקשה למחיקה או לסילוק על הסף של הבקשה לאישור תובענה יצוגית" (ת"צ (מינהליים ת"א) 31733-01-10, מיום 15.07.2010.

סוף דבר, התוצאה היא שההליכים בין הצדדים בעניין התובענה הייצוגית הסתיימו, וכך או כך – אין מקום לפסוק גמול למשיבה ושכר טרחה לעורך דין כבתובענה ייצוגית.

בד בבד, סבורני כי נוכח תרומת המשיבה לשיפור המצב במכלול, לרבות התשלומים ששילם המוסד לביטוח לאומי, ותוך ראייה רחבה של ההליך כולו שכן מוסכם כי ראוי ששיקול זה ייעשה בידי בית משפט זה ולא בית משפט קמא – הייתי מחייב את המוסד לביטוח לאומי לשאת בהוצאות ובשכר טרחת עורכי דינה של ההסתדרות בסך של 75,000 ש"ח. הוחלט כאמור בחוות דעתם של השופטים: נ' הנדל ו-י' עמית, כנגד דעתו החולקת של המשנה לנשיאה (בדימ') ח' מלצר.

בע"א 290/80 ש.ג.מ חניונים בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(2) 633 (1983) פסק כב' השופט, כתוארו אז, אור כי "התביעה להשבה בדיני עשיית עושר ולא במשפט בשל נטילת רכוש הזולת או שימוש בו מושתתת על כך, שהנתבע נטל את רכוש הזולת או השתמש בו לתועלתו ולהנאתו, מבלי שבעל הרכוש, והזכאי על-פי דין להשתמש בו ולהנות ממנו ומפירותיו, ניאות להקנות לנתבע טובת הנאה זו בחינם. ולעניין זה שימוש זמני בנכס הריהו 'נטילה' של אותו נכס למשך תקופת השמוש. כך הוא גם כשפלוני משתמש במקרקעין, אשר לאחר זכות החזקה והשמוש בהם, ללא הסכמת האחר: במקרה כזה מתעשר הוא על חשבונו, ואותו אחר זכאי ל'השבה' של אותה 'התעשרות' של פלוני, על-ידי כך שפלוני יחויב לשלם לו דמי שימוש" (שם, בעמ' 640-639).

...

חוסרים אלה הקשו על התובעים לקעקע את גרסתו של הוועד, ומשלא הצליחו בדבר, דין טענותיהם בעניין דמי השימוש להידחות.

ובהתאם לאמות המידה המשפטיות והראייתיות דינה של התובענה להידחות ברובה המוחלט.

התוצאה התביעה לתשלום פיצויים או דמי שימוש נדחית.

בית הדין הוסיף ודחה עילות תביעה נוספות שהועלו על ידי המערערים, וביניהן הפרת חובה חקוקה (שכן לא הוכחה הפרה של חוק ביטוח בריאות או כל חוק אחר); רשלנות שאינה בסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה; ועילות התביעה מכוח חוק הגנת הצרכן מששוכנע כי הקופות אינן "עוסק". אף לא הוכחו חוסר תום לב מצד הקופות או עשיית עושר ולא במשפט, שכן גביית דמי ההישתתפות העצמית נעשית על פי הוראות הדין.

עשיית עושר שלא במשפט? נותר לידון בעילת עשיית העושר שלא במשפט, כאשר הטענה היא לקיומה של חובת השבה ביחס לדמי הישתתפות עצמית שנגבו "שלא כדין" (והשוו לדנ"א 7398/09 עריית ירושלים - שירותי בריאות כללית (14.4.15), שהכיר בעילת השבה עצמאית מכוח חוק עשיית עושר במצב של גביית תשלומים בחוסר סמכות על ידי רשות שלטונית).

מבלי לפגוע בכך נציין כי חלקן בוטלו בערכאות גבוהות יותר (ת"צ (מרכז) 53534-07-12 כן לזקן לקידום זכויות הותיקים נ' עריית ירושלים (18.8.15) - וראו את בר"מ 6487/15 עריית ירושלים - כן לזקן לקיום זכויות הותיקים (24.4.17)); חלקן (בל' (איזורי נצרת) 2517/02 עביר עיסא שיבלי - המוסד לביטוח לאומי (7.9.05) הם הערת אגב של בית הדין האיזורי לגבי דמי ביטוח שהסתבר למוסד לביטוח לאומי במסגרת החלטה קונקרטית כי נגבו ביתר; חלקן נוגעות לחבות מבטחת שהעניקה הלוואות, בנסיבות שונות לחלוטין מאלה שבפנינו (ת"צ (מחוזי י-ם) 44592-11-14 לפיד נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (4.9.19), בקשת רשות ערעור נמחקה: רע"א 8662/19 מיום 11.11.20); חלקן (עניין אל-על) קובעות חובת גילוי לכאורה מכוח חובת תום הלב אך בנסיבות בהן היה לחברת התעופה את מלוא המידע על הלקוחות הזכאים להחזר מיסי הנמל (בשל אי התייצבותם לטיסה) כולל דרכי ההיתקשרות אתם; וחלקן נוגעות לתביעות השבה נגד רשות מכוח פרט 11 בגין גביית יתר, בנסיבות בהן - למשל - ערייה הבינה שגבתה ארנונה ביתר, רשמה "יתרת זכות" בספריה מבלי לעדכן את התושב בכך ואף לא קזזה אותה מסכומים אחרים שהתושב נידרש לשלם לה. בנסיבות אלה (שהן שונות לחלוטין מענייננו) אושרה הגשת תובענה ייצוגית, ונקבע כי ניתן לנהל תובענה ייצוגית בדרישת השבה גם כאשר הסכומים נגבו מלכתחילה כדין ובמועד מאוחר יותר התברר שיש להשיבם (בר"מ 9100/15 עריית פתח תקווה נ' מרדכי (28.6.18)).

...

הטענות שהעלו המערערים לגבי הפרטים שנדרש מבוטח למלא בטופס של מכבי לא נטענו בבקשה ודינן להידחות כבר מטעם זה. ממילא, "מילוי טופס בקשה במכבי והגשת בקשה אינה סרבול ביורוקרטי והיא תניה לגיטימית". הסעד היחיד שהתבקש כנגד מכבי בנושא הפרסום הוא פרסום הפטור במשרדי הרופאים, בתי המרקחת והמכונים אך המערערים לא הצביעו על מקור חובה כלשהו בקשר לכך.

עם זאת המערערים העלו לטעמנו סוגיה חשובה מבחינה ציבורית הראויה לדיון, ובהתאם שוכנענו כי לא מוצדק היה לחייבם בהוצאות - בכלל ובשיעור שנפסק בפרט.

גם אם קופות החולים אינן "עוסק" (וכאמור הותרנו שאלה זו ללא הכרעה), מעמדן הציבורי וחובות תום הלב וההגינות כלפי מבוטחיהן מחייבים זאת לטעמנו, כחלק מיישומו התקין של סעיף החוק.

סוף דבר - הערעור נדחה ללא צו להוצאות, פרט לביטול ההוצאות ושכר הטרחה שנפסקו לחובת המערערים בבית הדין האזורי כמפורט בסעיף 71 לעיל.

יחד עם זאת, ניתנה רשות בפסיקה לתבוע השבה בעילת עשיית עושר ולא במשפט כדי למנוע התעשרות שלא כדין.

...

סוף דבר כתב התביעה יתוקן באופן שהתביעה תתייחס אך ורק לסוגיות הבאות: תביעה כספית בעניין החזר הוצאות כינוס, ששולמו בעניין מכר זכויות יוסף כאשי ז"ל וחיים נבו במקרקעין בגוש 6136 חלקות 31-34, ובעניין מכר זכויות אליעזר כאשי במקרקעין בגוש 6136 חלקות 31-34.