הפרדות רשתית כמה אחוזי נכות: קביעת דרגת נכות

היועץ שמע את דברי המערער לפיהם "אחרי חודש וחצי מהתאונה הייתה לי הפרדות רשתית. הפגיעה שלי הייתה בכל הלסת העליונה וכמה שניות לא ראיתי כלום". במעמד זה, המליץ הפוסק לקבוע "כי הפרדות הרשתית קשורה לתאונה הנדונה עקב הדף הייתה הפרדות רשתית בעין שמאל בעקבות פגיעה בלסת העליונה. מצבו מתאים ל-10% לפי 52(1)(2)(ד) על חדות ראיה. 10% על שדה ראיה לפי 52(2)(III)". ביום 24.5.22 קיבלה הועדה מדרג ראשון את האמור בחוות דעת היועץ בתחום העיניים וקבעה למערער דרגת נכות בשיעור 19%.

...

לדעתי דין הערעור להידחות: ראשית לאור טענות שונות שעלו אציין כי על פי המסמכים שהציג המערער, פקידת התביעות הכירה בפגיעתו "חבלה בפה" ביום 8.9.20 – ובמועד זה טרם אירעה למערער הפגיעה בעינו.

מנימוקים אלו נדחה אפוא הערעור.

תקנה 36 קובעת כדלקמן: "(א)  עברו ששה חדשים מאז נקבעה לאחרונה דרגת נכותו של נפגע, אף אם נקבעה לתקופה קצובה ורופא שאושר במיוחד לכך על ידי שירות רפואי כאמור בסעיף 45(א)(1) או (3) לחוק אישר בכתב בתוקף תפקידו זה כי הפגימה שבקשר אליה נקבעה דרגת הנכות הוחמרה או כי נתגלתה פגימה חדשה, רשאי הנפגע לבקש קביעת דרגת נכותו מחדש והוראות תקנות אלה יחולו בשינויים המחוייבים.

בגורמי סיכון אלה סכרת עם פגיעה ברישתית המעידה על תחילת הסכרת כשש שנים קודם לכן.

איבחנה: הפרעת היסתגלות מתמשכת מצב לאחר ת.ד. עם חבלה מסוג צליפת שוט אי קשר בין התאונה ביום 22.4.20 ובין מחלת הלב של המערער ולכן הוועדה דוחה את הערר אין החרמה הקשורה לתאונה הנדונה אחוזי הנכות שנקבעו בעבור תאומים את מצבו הנפשי ונדיבים.

...

בהתייחס לסיכום הביקור אצל ד"ר יעקובישווילי טען המשיב כי אין בו טענה הקושרת בין מחלת הלב לתאונה.

מן הכלל אל הפרט לאחר שעיינתי במסמכים שבתיק ושקלתי את טענות הצדדים מצאתי, כי דין הערעור להידחות מהנימוקים שלהלן: במקרה שלפניי, הוועדה האזינה לדברי המערער, שתועדו בפרוטוקול כך: "בן 64 הבעיה שלי התחילה ב-2010 לפני זה הייתי בן אדם גדול מאוד עוסק בפרויקטים של המדינה איש ידוע מהתאונה החיים שלי התהפכו לגמרי חי עם האוייב כל חודשיים לא מזהים מה יש לי? חשדו באירוע מוחי נמצא דימום מוחי כל הזמן הייתי מגיע לבית חולים עם לחצים בלב ולא מצאו כלום 3 פעמים עשו לי צנתורים ולא מצאו כלום פוסט טראומה מאוד קשה אם היו מאבחנים בזמן הייתי מקבל טיפול מתאים ולא מגיע למצב הזה לחצי דם גבוהים המצב הנפשי שלי גורם לי ללחצי דם סכרת חרדות גדולות עד שמרגיש דפיקות לב הקרדיולוג אמר לי שכל הבעיות שלי זה מהמצב הנפשי שלי כל הזמן בחרדות ופחדים קוצר נשימה בעיה באי ספיקת לב לוקח מלא כדורים ואני זומבי לא עובד מלא חרדות לפני שבועיים אשפזו אותי ראיתי שוטר יורה בכלב עדיין יש לי חלומות עדיי לא ישן טוב מתחיל להיות מכור לכדורים לפעמים היו לי התקפי זעם באחת התקפות הזעם צעקתי על ראש העיר הגעתי למשפט יצאתי נקי כי לא הרמתי יד רק צעקתי" [ההדגשה אינה במקור].

בשולי הדברים נוסיף, כי לא שוכנענו כי נפל פגם בהעדר התייחסותה של הוועדה למכתבו של ד"ר פלדינגר (פסיכיאטר) באשר מדובר במכתב המתייחס למישור הנפשי בעוד שטענותיו של המערער בערר ובערעור היו במישור הלבבי ובפרט, הטענה בדבר הקשר בין התאונה לתסמונת ממנו טוען המערער כי הוא סובל.

לאור האמור לעיל, בהעדר טעות משפטית בהחלטת הוועדה, הערעור נדחה.

גם העין עצמה נפגעה וקיימת הגבלה בתנועת העין, צלקת כורואידלית נרחבת על פני כל המקולה (איזור ברשתית) שגורמת לירידה חדה בראיה, והעין נראית שקועה וישנה אי סימטריה בגובה הגבות.

הבדיקה העדכנית מצביעה על שיפור אך "ההפסקות של 20 פעם בשעה זאת לא דרגה קלה, אלא דרגה בינונית ... [ש]היא כמובן אחרת מאשר הדרגה הקשה שהייתה בבדיקה הקודמת". להערכתו "אחוזי הנכות המתאימים לבדיקה הזאת, זה כמובן לא 30% כפי שקבעתי אלא מתאים ל-20%" (עמ' 20, 1).

...

הטענה נדחית.

הפיצוי לאחר ניכויים והקפאה עומד על 2,356,749 ₪ סוף דבר התביעה מתקבלת.

הנתבעת תשלם לתובע סך 2,356,749 ₪ בתוספת שכ"ט והוצאות כדין.

ובלשון חוות הדעת – "...מובן כי התובע אינו מרוצה מהתוצאה הסופית ומהמגבלה בעין ימין, אולם לדעתי הסיבוך הנדיר האחראי להן לא נגרם בגלל ביצוע לא נכון של הניתוח או בגלל לחץ תוך עיני מוגבר עקב מילוי העין בגז, כפי שנטען בכתב התביעה. לכן להערכתי מצבו כיום אינו תוצר של רשלנות בטיפול הרפואי שניתן לו – לא בקופת החולים בטרם ארעה היפרדות הרשתית, לא במרכז הרפואי ת"א ולא בהמשך המעקב לאחר מכן" בצד האמור קבע המומחה את נכותו של המבקש בשל הפגיעה בעינו הימנית בשיעור של 30% כאשר הוסיף וציין כי ככל שיעבור בהצלחה ניתוח להסרת ירוד בעינו אפשר שנכותו תרד ל - 20%.

עוד הוסיף המבקש וטען כי מסקנות חוות הדעת של מומחה בית המשפט הן חד צדדיות באופן קצוני, וכי אחוזי הנכות אותם קבע המומחה אף נמוכים יותר מאשר מקביעת המומחה מטעם המשיבים.

...

בנדון, ולאחר עיון בטיעוני המבקש, לא שוכנעתי כי יש בהם כדי לבסס ולהוכיח קיומו של חשש ממשי לניגוד עניינים ולכך כי זכויותיו תיפגענה עקב קרבה כזו או אחרת של המומחה מטעם בית המשפט.

כמו בית משפט קמא אף אני סבור כי ספק אם יש בטעם זה כשלעצמו להצדיק פסילת המומחה בשלב זה נוכח הבהרתו של המומחה את אופי ההיכרות והבהרתו כי לא פירט את הדבר בהעדר קיומו של ניגוד אינטרסים נוכח העדר כל קשר כיום עם הגורמים הנזכרים.

סוף דבר הבקשה נדחית.

ואולם, משחלה ירידה בראייתו ולנוכח הפרדות רשתית העין אשר נפגעה בתאונה, הגיש בחודש 03/2019 תביעת החמרה.

בנוסף, הוראות סעיפים 98, 105 ו-106 לחוק עוסקות באופן כללי בקביעת ההכנסה המשמשת בסיס לחישוב הגימלה, ואולם למעט מקרים מסוימים (כאמור בסעיף 118(ג) או בסעיף 114 לחוק), המחוקק לא מצא לייחד הוראה נפרדת בדבר קביעת דרגת הנכות מחדש ובדבר חישוב הגימלה הנובעת מהגדלה זו. לשיטתו, לא יעלה על הדעת כי הנתבע יעמוד על גובה השכר עובר לפגיעה, באופן אשר לא משקף את רמת הכנסתו של התובע עובר להחמרת מצבו הרפואי, ובאופן אשר פוגע בזכויותיו (התובע מביא בין היתר מדברי פסיקת ביה"ד בתיק עב"ל 335/09 שלמה נחמני נ' המוסד לביטוח לאומי).

...

בהעדר עיגון לשוני לתפישתם הפרשנית של המערערים אין מנוס מדחייתה, שכן הפרשנות לה טוענים המערערים אינה חוצה את השלב הראשון של ההליך הפרשני, הוא הרובד הלשוני.

במילים אחרות, לטעמנו לא הוכח כי כאשר למחלה תקופת חביון ארוכה טובת המבוטחים כקבוצה מצדיקה היזקקות לשכר במועד בו נרכשה הנכות על פני השכר במועד בו נוצרה הנכות.

סוף דבר: התביעה נדחית.