לפניי תביעה שהוגשה בהליך של תביעות קטנות, שעניינה קבלת סך של 8,600 ₪ בטענה להפרת הסכם למתן שירותי הנהלת חשבונות.
...
הצדדים חתמו על הסכם התקשרות ביום 16.6.15 שלפיו העניק התובע לנתבע מגוון שירותים חשבונאיים החל מחודש יוני 2015 תמורת סך של 300 ₪ בחודש בתוספת מע"מ לשנת 2015, כאשר בהתאם להסכם החל מחודש ינואר 2016 ישלם הנתבע לתובע סך חודשי של 400 ₪ בתוספת מע"מ (להלן: "ההסכם").
לא שוכנעתי שמדובר במקדמה כטענת התובע, וכן לא שוכנעתי שמדובר בחוב עבר לשנת 2015, ואציין כי בכתב התביעה לא נתבע חוב עבר שכזה, כך שלא מצאתי שהוא רלוונטי לתביעה שלפניי.
באשר לשכר התובע לחודשים אלה, לא שוכנעתי שפעולות התובע כפי שטען בדיון מצדיקות קבלת תשלום מלא בסך 400 ₪ בתוספת מע"מ לחודש, שכן מדובר בעיקר בהגשת דוחות תקופתיים בגין מע"מ בשיעור אפס (ת/1) ולא בגין כלל הפעולות שאליהם התחייב התובע בהסכם כמפורט בסעיפים 2 ו-3 להסכם.
אשר על כן, אני מקבלת את התביעה באופן חלקי, בגין שכר התובע לחודשים ינואר 2016 – פברואר 2017 בסך 400 ₪ בתוספת מע"מ לפי ההסכם, כך שעל הנתבע לשלם לתובע סך של 6,552 ₪ (כולל מע"מ) בתוספת הוצאות משפט בסך 500 ₪, ובסך הכול סך של 7,052 ₪ וזאת תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, אחרת יישא הפרשי הצמדה מריבית ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.