החלטת בית הדין הרבני: הוצאות, בדיקת פוליגרף וסגירת תיק

ביום 9.4.2013 הגיש התובע תגובה לתשובה במסגרת בקשה הפרעתי וצרף פירוט מלא של התשלומים שביצע באמצעות הפקדה לחשבון הבנק של גב' כהנא וחוות דעת של גרפולוג ופוליגראף לגבי חתימותיו לצד תצהיר מפורט שלפיו אין הוא חב לגב' כהנא מאום.

כב' הרשמת מרים דרמוני-יזדי קבעה כדלקמן: התיק ניפתח ביום 21.10.1999 לבצוע פסק דין של בית הדין הרבני מיום 27.4.1999, שבו נפסק כי התובע ישלם לגב' כהנא דמי מזונות חודשיים בסך של 800 ש"ח. התיק ניפתח לגביית החוב שהצטבר בגין דמי המזונות ששולמו מכוח פסק הדין לגב' כהנא בתקופה שמחודש יוני 1999 עד חודש דצמבר 2002 בסך כולל של 8,745 ש"ח. לפי נתוני התיק, האזהרה נימסרה לתובע רק ביום 8.11.2012, כ-13 שנה לאחר פתיחת התיק.

הרשמת קבעה (עמ' 7 להחלטה): מכל מקום, במצב עניינים זה, לפיו החייב הציג אסמכתות חלקיות, לתשלומים ששילם לידי מוטבת המזונות, בתקופה בה שולמו דמי המזונות למוטבת ע"י הזוכה, תשלומים העולים באופן ניכר על גובה החוב בתיק, הרי שלאור ראיות אלו וכן נוכח חלוף הזמן הרב, והנזק שניגרם לחייב בשל השהוי – נטל ההוכחה עובר לשכמו של הזוכה, ודה פאקטו, גם לשכמה של מוטבת המזונות, אשר במקרה זה לא הצליחו, להרים ולסתור טענות החייב.

האם מקום שהנתבע לא ביצע פעולות לגביית החוב במשך השנים עולה כשלעצמה כדי שהוי באופן שמצדיק לקבוע שהנתבע היה מנוע מלפעול לגביית החוב בתיק ההוצאה לפועל, ושיש לסגור את התיק? התשובה על כך שלילית.

הנתבע החל בבדיקה מול בית הדין הרבני ומול גב' כהנא בעקבות פניית התובע, וביום 26.11.2012 השיב לתובע, לאחר בירור, שהחוב בעינו עומד.

...

לבסוף, בסופו של דבר טענת הפרעתי התקבלה והעיקולים הוסרו.

עם זאת, מאחר שהתובע הגיש תביעה על סך של 1,295,577 ש"ח, סכום גבוה ללא כל פרופורציה מהסכום שהיה מקום לפסוק לו, הרי שסכום הפיצוי היה מתקזז, ולו בקירוב, כנגד הוצאות המשפט שהיה מקום לפסוק לזכות הנתבע, והתביעה הייתה נדחית.

סוף דבר מכל המקובץ לעיל, דין התביעה להידחות.

מדינת ישראל בתי הדין הרבניים תיק 1201276/4 בבית הדין הרבני הגדול ירושלים לפני כבוד הדיינים: הרב שלמה שפירא המבקש: פלוני (ע"י ב"כ עו"ד שמעון בר־לב) המשיבה: פלונית (ע"י ב"כ עו"ד אסתר פז קניאר) הנידון: אי ־ סתירת פסק דין בשל ראיות חדשות שעניינן חוות דעת של 'מומחה מטעם'

הבהרנו משום כך כדלהלן: אף שהחלטה זו אינה עוסקת בבקשה לסתירת הדין לגופה אלא, כאמור להלן, בבקשה להורות לבית הדין האיזורי לידון בה – כי לכאורה ניסה המבקש גם להוליך שולל את בית הדין האיזורי בתאור המרמז כביכול כי עיקרו של פסק דיננו הושתת על תוצאותיהן של בדיקות הפוליגרף, בעוד האמת היא כפי שנאמר בפסק הדין גופו כי המסד והמשען לפסק דיננו היה ניתוח כלל העובדות, הטענות ונוסחי ההסכמים שבתיק, שמהם עלו כפורחות קביעותינו החמורות בנוגע לזיוף ההסכם בידי המבקש או בידי מי מטעמו, כל זאת ללא הסתמכות על בדיקת הפוליגרף.

אך כיוון שעיקרו של פסק הדין אינו בנוי על כאלה, אין כלל מקום לבחון את הטענות וה'ראיות' החדשות והמצויות במישור זה. סוף דבר: דין הבקשה לסתירת הדין ולעיכוב ביצועו להדחות על הסף תוך חיוב בהוצאות משפט לטובת אוצר המדינה בגין הטרחת בית הדין שוב ושוב בהליכי סרק שברי שהמבקש הנוקט אותם יודע את היותם הליכי סרק וניסיונות נפל להקים לתחייה את ההסכם המזויף שהגיש ושבטלותו נקבעה בפסק דיננו.

התיק ייסגר.

...

אך כיוון שעיקרו של פסק הדין אינו בנוי על כאלה, אין כלל מקום לבחון את הטענות וה'ראיות' החדשות והמצויות במישור זה. סוף דבר: דין הבקשה לסתירת הדין ולעיכוב ביצועו להידחות על הסף תוך חיוב בהוצאות משפט לטובת אוצר המדינה בגין הטרחת בית הדין שוב ושוב בהליכי סרק שברי שהמבקש הנוקט אותם יודע את היותם הליכי סרק וניסיונות נפל להקים לתחייה את ההסכם המזויף שהגיש ושבטלותו נקבעה בפסק דיננו.

מסקנות ומתן הוראות לפיכך אני מורה כדלהלן: בקשת סתירת הדין ועיכוב ביצועו נדחית.

המבקש ישלם לאוצר המדינה הוצאות משפט בסך 5,000 ש"ח בגין הליך זה. החלטה זו תדוור, מלבד לצדדים, למרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות.

מדינת ישראל בתי הדין הרבניים תיק ‏1087883/4 בבית הדין הרבני האיזורי חיפה לפני כבוד הדיינים: הרב **** אדרי – אב"ד, הרב בן ציון הכהן רבין, הרב אלעד עלי התובעת: פלונית (ע"י ב"כ עו"ד ט') הנתבע: פלוני (ע"י ב"כ עו"ד רחל ממן) הנידון: כתובה שנכתב בה סכום שהוא התאריך הלועזי של החתונה פסק דין

הצדדים הגישו לבית הדין שאלות לבדיקת פוליגראף, בית הדין עבר על השאלות ונתן החלטה בעיניין.

ומהצד השני הבעל שהוא סגור מופנם ונראה כאדיש, היתנהגות שפורשה על ידי האשה כאילו הבעל הוא פאסיבי, קר, לא משתף, אדיש ומתנכר.

נשאר לנו לתהות אם כן על מה ולמה עוזב האיש עם בנו את בית הצדדים ועובר לגור בדירה שכורה עם הוצאות כספיות שגדלות מחד גיסא ועם תנאים פחות טובים ונוחים מאידך גיסא, וכנראה התשובה טמונה במה שנאמר לעיל, היתנהלות הצדדים גם אם לא נבעה מרוע או מרצון לפגוע לפחות לא בהתחלת התהליך הובילה אותם למקום בו אין הם יכולים לגור בכפיפה אחת.

...

סוף דבר לדברי האישה ובאת כוחה, הנתבע גרם לפירוד בין הצדדים, עזב את דירת הצדדים ועבר להתגורר עם המאהבת ובדרך הרס כל חלקה טובה במשפחה.

בית הדין: מה שכתוב בשטר אני מקבלת.

התיק שניפתח נגד התובעת ניסגר למחרת היום.

אם יתברר כי גוף נוסף או אדם נוסף שאינו התובע או הנתבע נחשפו בדרך כל שהיא לאחד מהחומרים הנ"ל בית הדין ישקול פסיקת הוצאות לדוגמה נגד הצד שהפר צו זה. עד כאן ציטוט מהחלטות קודמות בתיק.

נזכיר, בהחלטת בית הדין מיום י"ג אדר א' תשע"ו (22.2.16) נאמר: ברם, בית הדין יבחן הבקשה פעם נוספת בעת מקרא סיכומי שני הצדדים, וככל שיסבור כי לאור כל החומר שבתיק, כולל סיכומי הצדדים, יש בסיס להוראה זו לבצוע בדיקת פוליגראף, בית הדין ישקול להמתין עם הכרעת הדין עד לבצוע הבדיקה.

ועי' בכל הנ"ל בפס"ד בית הדין הרבני נתניה תיק 823575/7 שם, שלבסוף הסיק כי הבעל חייב בכתובת אישתו ותוספת כתובה כשהיא צמודה על סך 333,497.50 ש"ח. כן חויב הבעל בתשלום פיצוי לאשה בסך 180,000 ש"ח. בהחלטה דנן, בית הדין אינו מתייחס לסך האיזון הכספי שבין הצדדים.

...

הרב דוד גרוזמן ראיתי דברי עמיתי חבר בית הדין הג"ר דוד גרוזמן שליט"א, אולם לא נראה לי שיש בכך כדי לדחות עמדתי.

בנסיבות דנן, הכתובה בסך שאינו גבוה באופן יחסי לפסיקות כתובה (18,000 ש''ח), ואף הפיצויים שסבורני שיש להשית, הוא בסך זהה, שאף הוא לא גבוה באופן יחסי.

הרב יצחק אושינסקי – אב"ד מסקנה הנתבע חייב בכתובת אשתו בסך 18,000 ש''ח. כן הנתבע חייב בפיצוים לתובעת בסך 18,000 ש''ח נוספים.

מדינת ישראל בתי הדין הרבניים תיק 1279531/2 בבית הדין הרבני האיזורי באר שבע לפני כבוד הדיינים: הרב אהרן דרשביץ – אב"ד, הרב עובדיה חפץ יעקב, הרב אברהם צבי גאופטמן התובעת: פלונית (ע"י ב"כ טו"ר ישראל זכריה) הנתבע: פלוני (ע"י ב"כ עו"ד ענבל ג'וליה אלוש-לוצאטו) הנידון: פשרה בגובה הכתובה כאשר האיש הוביל את הליך הגירושין אך האישה תרמה בהתנהלותה לפירוק הנישואין פסק דין

· הבעל הבריח כספים משותפים, ואף גנב סך 120,000 ₪ מזומן שהיה בבית לצורך טפול רפואי וסיעודי של אמה החורגת של האישה, וסרב לעבור בדיקת פוליגראף על כך בביהמ"ש. · לאישה זכות על פי הלכה ליפגוש את משפחתה, ואין לבעל למנוע ממנה ללכת אליהם.

· האישה העלילה על בעלה שלקח כספים ממנה, תיק שניסגר מחוסר ראיות, ובעקבותיו הוציאה צו הרחקה מביהמ"ש. · האישה עזבה את בית הצדדים באופן חד צדדי ב-8/2108, ושוב עזבה כשנה לאחר מכן לאופקים.

אולם, כפי שמבואר בפס"ד מביה"ד הגדול אותו ציינה ב"כ הבעל, גם אם האישה מקנטרת את בעלה – הן בעינייני אישות והן בהנהלת הבית – ונחשבת "אישה רעה" בגין כך, אין זו מהוה עילה להפסד הכתובה אם הבעל מחליט לגרש אותה.

6) ביום 16.2.2017 הגישה האישה תלונה במישטרה נגד בעלה באשמת גניבה של סך 120,000 ₪ מזומן שנועד למימון הוצאות רפואיות ומוסדות סיעודיים לאם החורגת שלה, שלטענת האישה החביאה בחדר השינה בארגז המטה.

...

מסקנה בעניין הכתובה ביה"ד קובע שאם הצדדים יתגרשו, האישה זכאית במישור העקרוני לכתובה, אך כאמור לעיל – לאור הספיקות הרבים שהתעוררו בהתנהלות הצדדים ובסיבות שגרמו לגירושין, והאשמה המוטלת על כל אחד מהצדדים בפירוק חיי הנישואין – על הבעל לשלם לאישה סך של שליש כתובה, סך כ-175,000 ₪.

מאחר שהגענו למסקנה, שהבעל חייב במישור העקרוני בכתובה, אך יש לפשר בסכום, כחלק מקביעת הסכום יש להטיל על הבעל גם הוצאות עבור קיום דיון ההוכחות, ולכן עליו לשלם לאישה סה"כ 180,000 ₪.

מסקנה לאור כל האמור, על הבעל לשלם לאישה סך 180,000 ₪ עבור כתובתה ותוספתה, תוך 60 יום ממועד הגירושין.