כך, לדוגמה, המבקשים לא פירטו כי ביום 9/11/14 ניתנה למשיבים רשות מבית משפט לפשיטת רגל להמשיך בהליכי המימוש, בתיק פש"ר 31301-05-14, המתנהל נגד המבקשת (העתק ההחלטה צורפה לכתב ההגנה מטעם המשיב).
אין מחלוקת שהחייבים, פושטי רגל, לא קיבלו את אישור בית המשפט המחוזי לניהול ההליכים, ועל כן, לא היו הם רשאים להמשיך לנהל את ההליכים והחלטת בית המשפט קמא בעיניין זה מוצדקת.
...
על בית המשפט לבחון את סיכויי התביעה ומאזן הנוחות במשותף- ככל שגוברים סיכויי התביעה, יש להקל בדרישת מאזן הנוחות, ולהיפך:
"...שנזקו, אם לא יינתן הסעד הזמני והוא יזכה בבוא היום בתביעה, יהיה גדול יותר מהנזק שייגרם לבעל הדין שכנגד אם יינתן הסעד הזמני והתביעה תידחה בסופו של דבר. שני התנאים אינם נבחנים במנותק, אלא נשקלים תוך שימת לב לזיקת הגומלין ביניהם, על בסיס מה שמכונה לעתים – מקבילית כוחות. ככל שבית המשפט יתרשם כי סיכויי מבקש הסעד לזכות בתביעתו גבוהים, כך יקל עימו בדרישת מאזן הנוחות. וכן גם להיפך, ככל שיעלה בידי מבקש הסעד להצביע על כך שמאזן הנוחות נוטה לטובתו באופן חד, כך יקפיד פחות בית המשפט על עוצמת הזכות לכאורה עליה הוא נדרש להצביע".
[רע"א 2826/06 שלמה אליהו אחזקות בע"מ נ' ישעיהו לנדאו אחזקות 1993 בע"מ, 6.6.2006]
בנוסף, על מבקש הסעד הזמני לבוא לבית המשפט בידיים נקיות ובתום לב, ובין השאר להימנע משיהוי ולגלות את כל העובדות הרלוונטיות.
ראו בעניין זה:
"באשר לאי הפיכותם של הפינוי והמכירה, אכן זה ככלל דינם של צעדים בענייני מקרקעין, אך המבקשים מודעים במקרה דנן מזה זמן לא מועט לכך שככל הנראה אין מנוס ממכירת הנכס שידם אינה משגת לשלם את החובות עליו, ואף עשו פעולות מסוימות (לא אוכל לומר אם נמרצות די הצורך וממצות) לשם מכירתו, כגון פרסום בעיתון ומסירה למשרד תיווך. ואולם, בינתיים מתמשכים והולכים הדיונים, ומצטברות הוצאות משפט מרובות, ותכלית אמיתית אינה נראית עדיין באופק. אמנם לא ייפלא כי המבקשים עושים כל אשר לאל ידם למנוע את המימוש, וגם אין ספק כי הפינוי יגרום להם אי נוחות כלכל אדם ומשפחה, ואף ברי כי הליכי ההוצאה לפועל אינם כלי המימוש האידיאלי בהקשר למחיר; אך דומה שבמאזן השיקולים, אין הצדקה להמשך העיכובים, והגיעה שעה למימוש. אני ער לקיומה של התביעה בבית משפט השלום בחיפה ולדיון העתיד בבית המשפט המחוזי בבקשת רשות ערעור על החלטת הרשם, ואמנע מהבעת דעה על סיכוייהם, אך אין בכל אלה כדי להצדיק עיכוב נוסף, והשקעת משאבים נוספים - מכל הצדדים - ועוד ועוד זמן שיפוטי על זה שכבר הושקע ויושקע בהליכים בהם עסקינן, נוכח האמור."
[רע"א 7537/04 פנחס טואטי נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ, 22/8/2004].
התוצאה
נוכח האמור, אין מקום לעכב את ההליכים והבקשה לעיכוב ביצוע נדחית.