גובה הפיצוי לאדם מבוגר שנפגע בתאונת דרכים

השאלות המרכזיות השנויות במחלוקת בתביעה הנדונה הן בעיניין הקף הפגיעה התפקודית שיש לייחס לתובע בגין התאונה, ובהתאם - בעיניין שיעור הפצוי המגיע לתובע על פי הדין בגין נזקיו מהתאונה.

התובע מנמק את קביעת השעור בפסיקה שקבעה כי על פי ההיגיון וניסיון החיים, יכולת היסתגלות של מבוגר לפגיעה שעבר קשה יותר מיכולת היסתגלות של אדם צעיר [ת"א (רמלה) 3391-03 משה בן ארצי נ' אחים חדד בע"מ (פורסם; 28.04.08)].

אמנם, לא הוכח כי בשלב זה ניתן לצפות פגיעה קונקרטית בגובה השכר לעתיד - בכל הקשור לענין שידרוג השכר של התובע בתוך החברה.

באותו מקרה נקבעו לתובע בגין תאונת דרכים 15% נכות אורתופדית בגין פגיעה ביד ימין דומינאנטית, ובית המשפט המחוזי קבע לו פיצוי בגין אובדן כושר הישתכרות לעתיד על פי אומדן, המתבסס על מחצית התחשיב האקטוארי של ההפסד על פי הנכות הרפואית; בית משפט העליון הודיע כי איננו מצא להתערב בהערכה וקביעה זו, והבהיר [בעמ' 262 לפסה"ד]: "עוד טוענת המערערת נגד קביעת בית המשפט קמא בעיניין הפסד הישתכרותו של המשיב בחברת "אלול". בית המשפט קמא (בעמ' 21לפסק הדין) קבע ש"התובע (המשיב שלפנינו - צ' א' ט') חזר לעבודתו המלאה כקצין רכב משני .

...

בנסיבות ענייננו, אני קובע כי גריעה של 70% מהפגיעה בכושר ההשתכרות שיכולה הנכות התפקודית לגרום משקף מענה ראוי לסיכון זה. חישוב הפיצוי בגין פוטנציאל אובדן כושר השתכרות של התובע מהיום ועד הגיעו לגיל 67, גיל הפרישה לפי הדין (בעוד 8 שנים וחודש = כ-96 חודשים) הוא כדלקמן: 24,340 ₪ * 85.2546 (מקדם היוון לפי 3%) * 13% נכות תפקודית.

סך הפיצויים על כן, בהתאם לנסיבות מצאתי לקבל את התביעה כך שהסכום לו זכאי התובע כפיצוי עומד על סך של 330,000 ₪, הכולל את סכומם של סך הפיצויים בראשי הנזק השונים, כדלקמן: הפסד שכר לעבר (כולל פנסיה) אובדן כושר השתכרות לעתיד (כולל פנסיה) 50,000 ₪ 212,000 ₪ עזרת הזולת (לעבר ולעתיד) הוצאות רפואיות (לעבר ולעתיד) 50,000 ₪ 7,000 ₪ כאב וסבל 11,000 ₪ סך הכל 330,000 ₪ סוף דבר אני פוסק כי: התביעה הנדונה מתקבלת, כך שהנתבעת תשלם לתובע סך של 330,000 ₪.

עוד תשלם הנתבעת לתובע - החזר שכר טרחת עורך דין בסך 50,193 ₪, וכן - תישא הנתבעת בהחזר האגרה ששילם התובע בנדון – בסך 712 ₪ בצירוף ריבית והצמדה מיום התשלום (7.1.2019).

אין חולק בין הצדדים כי התאונה מהוה "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה 1975 (להלן: "החוק").

המחלוקת בין הצדדים נוגעת אך ורק לשאלת גובה הנזק ושיעור הפצוי המגיע לתובעת, ובעניין זה נשמעו ראיות.

במהלך חקירתה הנגדית של התובעת, היא סיפרה שכאבי גב אלו היקשו עליה בעבודתה במלצרות, וכי היא צופה שיקשו עליה גם בעבודה בסיעוד, לרבות בהרמת חולים; התובעת ציינה, בהגינותה, כי בשל חשש זה – תעדיף לעבוד במחלקת ילדים, על פני מחלקת מבוגרים.

שיעור הפצוי כאב וסבל: הפצוי המגיע לתובעת בגין 28% נכות רפואית בתוספת ריבית ממועד התאונה, הוא הסך של: 54,508 ₪.

יובהר עם זאת, כי בנסיבות העניין, בשים לב לכך שקבעתי כי הנכות התפקודית נופלת מהרפואית, לכך שהתובעת סטודנטית בשנה רביעית ללימודי סיעוד, לגילה הצעיר במועד התאונה וכיום, על יסוד כל אלו, שוכנעתי שיש לפסוק לתובעת פיצוי גלובאלי בראש נזק זה, בגין תוספת פגיעה בכושר ההישתכרות המוגבל בעיסוקה, עקב כאבי הגב שאינם קשורים בתאונה.

...

התוצאה היא, שאין בפניי עדות חיצונית כלשהי התומכת בטענות התובעת בדבר קשיים כאמור.

יובהר עם זאת, כי בנסיבות העניין, בשים לב לכך שקבעתי כי הנכות התפקודית נופלת מהרפואית, לכך שהתובעת סטודנטית בשנה רביעית ללימודי סיעוד, לגילה הצעיר במועד התאונה וכיום, על יסוד כל אלו, שוכנעתי שיש לפסוק לתובעת פיצוי גלובלי בראש נזק זה, בגין תוספת פגיעה בכושר ההשתכרות המוגבל בעיסוקה, עקב כאבי הגב שאינם קשורים בתאונה.

מהמצוי לפני, שוכנעתי כי את עיקר העזרה לה נזקקת התובעת במשק ביתה, בעיקר לעתיד, יש לזקוף לחובת בעיותיה האורתופדיות שאינן קשורות בתאונה.

סוף דבר אני מחייבת את הנתבעת לפצות את התובעת בגין נזקה הנובע מהתאונה דנן, בסך של 342,0008 ₪.

בהתאם, במסגרת פסק דין זה, בית המשפט נידרש להכריע בשאלת גובה הפצוי המגיע לתובעת בעקבות הנזקים אשר נגרמו לה לטענתה כתוצאה מהתאונה.

התובעת העידה כי היא בעלת הסמיכה כאחות (לפי תעודה שהוצגה מאוקראינה וסומנה ת/3) אך לגירסתה התעודה אינה מאפשרת לה לעבוד בתור אחות מוסמכת בישראל, אם כי מאפשרת לה מתן שירותים נוספים למבוגרים כיגון הכנת תחבושות והאכלה בזונדה (ראו: עמ' 28 לפרוטוקול שורות 1-3).

נזק לא ממוני: בהיתחשב בעובדה כי התובעת סבלה מחבלות בראש, ושבר בזיז רחובי של L/5 ובהיתחשב בנכויות הזמניות אשר קבעו המומחים בתחום האורתופדיה והפסיכולוגיה , אני מוצאת כי נסיבות העניין מצדיקות פסיקת נזק לא ממוני לפי תקנה 2(ב) לתקנות תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון) התשל"ו – 1976 והסכום יועמד 16,000 ₪.

...

בהתאם - אני קובעת כי שיעור נכותה הצמיתה של התובעת עומד על 6.66% בתחום האורתופדיה החל מיום 1.3.14.

בשים לב לנכויות הזמניות שנקבעו על ידי פרופ' וולפין וד"ר לריה , ובהתחשב במועד חזרת התובעת בפועל לעבודה, אני קובעת כי הפיצוי בגין הפסד השכר לעבר יכלול פיצוי מלא עבור שלושה חודשים לפי שכר של 6,000 ₪ ותוספת המתחשבת בשיעור הנכויות הזמניות המן סבלה.

סה"כ נזקי התובעת: הפסד שכר לעבר 20,000 ₪ הפסד שכר לעתיד 35,000 ₪ הפסדי פנסיה 6,875 ₪ נזק לא ממוני 16,000 ₪ עזרה מהזולת 8,000 ₪ הוצאות 3,000 ₪ סה"כ 88,875 ₪ סוף דבר: על פי הסכמת הצדדים מיום , תישא הנתבעת 2 בסך של 85% משיעור הנזק אשר נפסק על סך 75,600 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 13% בצירוף מע"מ. בנוסף, תשלם הנתבעת 2 אגרת התביעה ששילמה התובעת עם פתיחת ההליך, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית לפי ערכם כיום.

אומדן הנזקים כאב וסבל בעוד עותר התובע לפצוי בגובה כ- 19,000 ₪, סבורה הנתבעת כי יש להיצמד לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976, ולכן בהנתן שיעור נכותו הרפואית וגילו, גובה הפצוי המגיע לו יעמוד על סך כ- 5,600 ₪.

בכל אופן, גם אם אניח כי הפיקוח של התובע על בניית ביתו גזל ממנו זמן מעבודה בנגרייה שלו (אשר ממילא לא הייתה מניבה הכנסה משמעותית) דבר שתרם לסגירתה, אין זה מופרך בנסיבות העניין כי פגיעתו הגופנית בצואר תרמה אף היא לסגירת הנגרייה, זאת בהנתן גם גילו המבוגר ועברו שאינו קשור לתאונה (כעולה ממסמכי המוסד לביטוח לאומי).

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בחומר הקיים בתיק, שמעתי את עדות התובע ואת עדות החוקר מטעם הנתבעת, וכן לאחר שנתתי את דעתי למכלול טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה לפיה יש להעמיד את סך הפיצויים המגיע לתובע לפי הפירוט שיובא להלן, תוך שמובהר בהקשר זה, כי בשל החובה והצורך לחסוך זמן שיפוטי, לא אדון אלא בטענות ובראיות שמצאתי נחוצות להכרעה.

לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים, סבורני כי מצד אחד, עתירת התובע בנדון אינה נטולת קשיים שכן חלק נכבד מרכיב זה הוא נזק מיוחד אשר טעון הוכחה בראיות ממשיות (כך למשל: התובע לא הגיש תצהירים של בני משפחתו זולת תצהירו, לא הציג הוצאות עבור עזרת הזולת וכו').

אשר לתשלומי שב"ן: אין בידי לקבל את תביעת התובע בנדון.

התאונה הנה "תאונת דרכים" כמשמעות מושג זה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975 (להלן- החוק).

בנידון שבפנינו, מדובר במנוח שהיה בעת מותו בן 85 ולגביו נראה סביר כי "ההוצאות המוגברות" צריכות להיות גבוהות יותר משל הקטין שבעניינו נקבעה החזקה של 30%.

אני קובע כי שיעור הפצוי יחושב לפי 25% משכר המנוח עובר למותו ( על פסיקה דומה שסטתה מהילכת פינץ בעיניין אדם מבוגר יעויין ת"א (שלום פ"ת) 5917/06 עיזבון המנוחה מזרחי ז"ל נ' איי.אי.ג'י ביטוח זהב בע"מ (נבו 19.3.2008), שם נפסק 15% למנוחה בת 68.

...

לא ניתן להוכיח כי גם אם המנוח היה בסמוך למנוחה בעת שהיא מעדה, כוחו היה עומד לו לסייע לה. לפיכך, אני דוחה את הטענה לאחריות הנתבעת ("האחראית", למות המנוח) לנפילתה של המנוחה.

גם אם היה מוכח שלו המנוח היה בסמוך למנוחה, הוא היה מונע את נפילתה, עדיין אין להגיע מכאן למסקנה כי הנתבעת אחראית לפיצוי התובעים בהוצאות שהייתה של המנוחה בדיור המוגן ובמוסדות הסיעודיים.

סוף דבר להלן נזק התובעים: נזק לעיזבון - 204,175 ₪ נזק למנוחה כתלויה 40,000 ₪ סך הכל: 244,175 ₪ מסך זה יש לנכות את קצבת השאירים.